מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מ"ט מברכים שהחיינו בפה"ב ולא במילה
פסחים קכא ע"ב
רבי שמלאי איקלע לפה"ב בעו מיניה כהן מברך שהחיינו דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה וכו'.
והנה יעוי' בהג"מ בפ"ג דמילה ה"ג שכ' בשם "רבינו שמחה" דהא דלא מברכים שהחיינו במילה, משום דאיכא שותפין בהדיה האם שגם היא שמחה כדאיתא התם [בברכות נט:] איכא אשתו בהדיה דניח"ל בדבר ותניא קצרו של דבר על שלו מברך שהחיינו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב, ולא דמי לפה"ב שמברך שהחיינו דהתם ליכא שמחה אלא שמחת קיום המצוה ואיהי [האמא] לא מפקדא לפדותו [וכבקידושין (כט.) ע"ש] אבל הכא אע"פ דאיהי לא מפקדא מ"מ שמחה היא בקיום הברית עכ"ל, והיינו דאכתי שמחה האמא שנימול בנה ועי"ז נכנס ל"קדושת ישראל" דזה מציאות אחרת ונשתנה כל מהותו דעד אז היה "ערל" וכעת הוי "מהול" ומשא"כ פה"ב אינו שינוי מהותו כ"כ.
אולם צ"ע א"כ למה לא תיקנו דאכן יברך הטוב והמטיב על המילה דלא גרע מהא דמברך על כלים חדשים הטוב והמטיב משום שיש הנאה אף לב"ב דהא אף במילה הוא ואשתו שמחים ונהנים מזה. ועוד יל"ע דלכאו' מש"כ דכששמח הוא ואחר עימו דיברך הטוב והמטיב היינו דראוי שיברך לזה אך עכ"פ רשאי אף לברך שהחיינו דאכתי שמח בזה ומ"ש משמחה שיש רק לו דמברך לזה, ורק תיקנו שיכול וראוי לברך הטוה"מ אך לא שאינו יכול לברך שהחיינו דבכלל מאתים מנה, וא"כ אמאי לא יברך עכ"פ שהחיינו. ואפשר דכיון דהותקן כבר לברך הטוה"מ על שמחה של "שנים" ממילא לא הותקן לברך ע"ז שהחיינו ואע"פ שבכלל מאתים מנה מ"מ כיון דהותקן לברך הטו"ה שוב לא יברך שהחיינו. וכן יעוי' במשנ"ב (בסי' רכג' סקכ"א) דכתב דדעת רוב הפוסקים ס"ל דבמקום שמברכים ברכת הטוב והמטיב אין מברכים שהחיינו ע"ש, והוא כש"כ.
אמנם צ"ע מהגמ' הכא דאיירי בדבר ששנים נהנים מזה דאכתי אף הכהן נהנה מהפה"ב ואפ"ה מברך האב שהחיינו, וא"כ יל"ע לפוסקים ולרבינו שמחה דס"ל דבמקום ששנים נהנים מזה לא יברך שהחיינו. וי"ל דכיון דלא תיקנו לברך על פדה"ב הטוה"מ א"כ שפיר אפשר לברך שהחיינו ודוקא כשתיקנו לברך הטוה"מ לא יברך שהחיינו. אך גופא יל"ע אמאי לא תיקנו לברך ע"ז הטוה"מ הא הוי הנאה של שנים. וכן צ"ע ברבינו שמחה שכ' לזה גבי מילה הא התם אף הטוה"מ לא מברך, וא"כ לכל הפחות שיברך שהחיינו. ובר מן דין צ"ע למה לא יברכו שניהם שהחיינו דהאב יברכו על ששמח על קיום המצוה והכהן יברך על ששמח בקבלת החמשה סלעים.
ושו"ר ברש"ש הכא דהק' כן מדוע שניהם לא יברכו שהחיינו, וכתב דנר' דבאמת פשיטא דשניהם צריכים לברכו רק מספק"ל מי עדיף ויוציא את חבירו וכו', עכ"ד יעו"ש. וכן יעוי' בשו"ת חת"ס חיור"ד (תשובה רצד') שכ' דאבי הבן כשמברך שהחיינו יוציא את הכהן כי גם הכהן מטי הנאה לידי וכו' עכ"ד ע"ש. וכן יעו"ש לקמן (תשובה רצט') דכ' דאם אבי הבן הפודה לא יכול לברך שהחיינו וכגון דהוי ספק אם חייב לפדותו דאכן יברך הכהן לשהחיינו ויוציא לאב הפודה בזה, ע"ש. אך עדיין יל"ע למה א"כ לא תיקנו לברך ע"ז הטוה"מ הא שניהם נהנים מזה.
ויעוי' בצל"ח דביאר לספק, דשמא יברך הכהן משום דאיהו תמיד יכול לברכו ומשא"כ הפודה דיכול לפדות אף ע"י שליח כש"כ הש"ך והט"ז א"כ בכה"ג לא יוכל לברך שהחיינו דליתא זה בשליח ולכן יברך הכהן וכו', ועוד דשמא יברך הכהן מדמסייע במצוה ונגמרת ע"י קבלתו לה"ס, דעל ה"ס בלבד לא היה מברך דאינו חשוב כ"כ "ככלים חדשים" וכו' עכ"ד הצל"ח יעו"ש. ומשמע מדבריו דמש"כ דאבי הבן מברכו היינו שרק איהו מברכו ולא הכהן, ולפי"ז ל"ק מהתם, דאכן בדמסקינן דאבי הבן מברכו היינו דאע"פ דלא תמיד יוכל הפודה לברך וכגון כשהוי "שליח" אפ"ה יברך מדמקיים מצוה, או דס"ל דאע"פ דהכהן מסייע והמצוה נגמרת על ידו מ"מ מדאינו הנאה חשובה כ"כ בקבלת הה"ס לא יברך אלא הישראל שהוא נהנה הרבה יותר. וא"כ שפיר לא מברכים על פדה"ב הטוה"מ ואף לא מברך הכהן שהחיינו, שכן מסקי' דאינה הנאה חשובה כ"כ שאפשר לברך ע"ז שהחיינו דלא דמי לכל"ח, וא"כ א"ש בדלא מברכים לזה דהא הנאת הכהן מה"ס אינה "הנאה", ודו"ק.
ולפי"ז אף אתי שפיר דברי רבינו שמחה דה"ט דלא מברכים לזה במילה מד"שניהם" נהנים מזה, ול"ק מ"ש מפה"ב דמברכים לזה, דאכן מה שהכהן "נהנה" מקבלת הה"ס לא חשיב "הנאה" וא"כ ליכא תרי בנ"א שנהנים מזה כ"א רק אבי הבן, ומשא"כ במילה דגם האמא נהנית מזה לא מברכים לזה. אולם עדיין צ"ע מ"ט א"כ לא תיקנו לברך על המילה הטוה"מ, דמדס"ל לר"ש דגם האם נחשבת "שנהנית" מזה א"כ הו"ל לברך ע"ז הטוה"מ, וצ"ע. וכן יעוי' בבי' הגר"א בה' מילה (סימן רסה' ס"ק לה') שכ' בזה"ל, וגם תי' ה"ר שמחה משום דג' שותפין וכו', והשמחה כאן על המצוה דלא כמו שכתב שם, ועוד באמת יברך הטוב והמטיב, עכ"ל ע"ש. והוא כש"כ בס"ד. וכן יעו"ש אח"כ (ס"ק לו') שכ' דמש"כ ההג"מ שם בשם הר' שמחה "דבריו דחוקים מאוד" ע"ש, והוא כש"נ דא"כ הו"ל לתקן לברך הטוב והמטיב, ודו"ק.
