מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
לית אנן צריכין חששין לשמעתיה דר' ששת
שקלים ז ע"ב
א"ר זעירא לית אנן צריכין חששין לשמעתיה דר' ששת דהוא גברא מפתחא, וכ' בקה"ע וז"ל, וכ"ה בפ"ק דשבת (ה"ב), וה"פ אין אנו צריכין לחוש לשמועות שאמר ר"ש בשם הגדולים, דהוא גברא מפתחא, שעיניו סתומות וכמו שקוראין לסומא "סגי נהור" כך קורין אותו "מפתחא" לשון פתוח, וכיון שאינו יכול לראות האנשים ששומע מפיהם ואפשר שמא איניש אחרינא והוא טועה בטביעת קלא, כן פירש ביפה מראה. ולי נראה כיון שאינו רואה אינו יכול לכוין הדברים, שהרי אי אפשר לו לאומרה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו, שהרי לא ראה אותו מעולם הלכך אין סומכין עליו בזה, עכ"ל יעו"ש.
אולם צ"ע בתרוויהו. דהנה יעוי' ברבינו גרשום בס"מ מנחות (קט:) שכ' וז"ל, א"ל רב לר' שימי, שימי את (בתמיה), אתה הוא זה שימי, לפי שלא היה מביט מרוב ענוה וזו אחת היתה ממידותיו, ורצו לנהוג במדה זו ר' יוסף ור' ששת תלמידיו ונעשו סגי נהורין, עכ"ל יעו"ש. וכן יעוי' בחי' הרמב"ן ובר"ן (ברי"ף) בפ"ק דקידושין (לא.) שכ' לזה גבי ר' יוסף דאמרי' באגדה דסימא את עצמו מדלא יכל לשמור עצמו שלא להסתכל חוץ לד"א יעו"ש. וא"כ מהו שכ' בקה"ע דר' ששת לא יכול לכוין הדברים מדלא ראה לרבו מעולם הא נסתמא "בחייו" ע"י עצמו רק אחר פטירת רבו המובהק רב, וא"כ כל מה שאמר בשם רב שפיר יכל לכוין לאמיתם של דברים דהא "ראהו" עד סוף ימיו, וכן לדאמר בשם שאר רבותיו שפיר י"ל שראה אותם לפני שסימא את עצמו, וא"כ מהו שכ' הקה"ע דזהו שא"ר זעירא דאי"צ לחשוש לדברי ר"ש מדלא ראה "מעולם" לבעל השמועה, וצע"ג.
וכן צ"ע ביפה מראה דבי' דשמא איניש אחרינא אמר לזה והוא טועה בטביעת קלא, הא יעוי' בפסחים (קיב.) דאמר ר"ע לרשב"י דאם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול, ופירש"י שאם ביקשת לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך, אמור בשם אדם גדול יעו"ש, והיינו דמותר לומר דבר בשם "אדם גדול" ואע"פ שלא אמר לזה מעולם, וה"נ מבואר בספט"ו בשבת (קטו.) דאמר להו רבה לבני ביתו דאתא איגרתא ממערבא וכו', ופירש"י "כי היכי דליקבלו מיניה" יעו"ש, וה"נ מבואר בפ"ד דעירובין (נא.) ג"כ גבי רבה שאמר דבר בשם ר' יוסי ואע"פ שלא אמרו מעולם "כי היכי דליקבל לה מיניה" יעו"ש, וכן יעוי' במג"א או"ח (סי' קנו') בזה, ובמחה"ש שם. וא"כ מה בכך אם ר' ששת באמת טעה בטביעת קלא ואומרו שלא בשם אומרו הא אף בכוונה תחילה מותר לומר כן וא"כ כ"ש אם נעשה בשוגג דמותר, וא"כ מהו שכ' היפ"מ דמה"ט אי"צ לחשוש לדברי ר"ש, וצ"ע.
אולם ע"ז י"ל, דס"ל ליפ"מ כוותיה דהרשב"ם בפסחים שם דבי' לדברי ר"ע הנ"ל באופ"א וז"ל, ואם ביקשת ליחנק וכו', לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך וכו', היתלה באילן, למוד בפני רב ואמור שמועותיו משמו, עכ"ל יעו"ש. והיינו דס"ל דאכן אין לומר דבר בשם אדם גדול אם לא אמרו באמת, ולכן לא פי' כזקינו רש"י בזה כ"א דיאמר שמועות דרבו שאמר באמת. וא"כ י"ל דה"נ ס"ל ליפ"מ כהרשב"ם, וא"כ שפיר פי' דה"ט שאי"צ לחוש לדר"ש מדחיישי' שטעה בטביעות קלא ואומר דבר "בשם רבו" שלא אמרו "מעולם" שאסור, דכיון שאין לומר כן אף אי"צ לחוש לזה, ודו"ק. אולם הקה"ע צ"ע, ולכן נלפע"ד דהעיקר כש"כ היפ"מ בזה, ודו"ק בזה. וע"ע מש"כ בחידושים בפ"י דפסחים שם בכ"ז, ותמצא נחת.
ובעצם מה שהיה ר' ששת "סומא", וה"נ מצינו כן בפ"ד דברכות (ל.) וברד"ה ר' ששת, ושם לקמן (נח.) וברש"י, ובשבת (קט.) וברש"י, ושם לקמן (קיט.) דר' ששת בקיטא מותיב וכו' וברש"י, ובפסחים (קטז:) וברש"י, ובמגילה (כט.) וברש"י, וברפ"ז דגיטין (סז:) וברש"י, ובע"ז (מח:) דא"ל ר' ששת לשמעיה וכו' וברש"י יעו"ש, וכן יעוי' בפ"ק דברכות ברי"ף (ר"ד ד:) בזה.
ויעוי' בברכות (כד.) ובשבת (סד:) דא"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף יעו"ש, וא"כ י"ל דשפיר קאמר הכי ר' ששת דהא הקפיד ע"ז בעצמו ביותר עד כדי כך "שסימא" את עצמו ונעשה חשוב "כמת" כדי שלא יכשל בראיה אסורה, וא"כ מדהקפיד ע"ז כ"כ וקיים "לקשוט עצמך" א"כ שפיר קיים אף "לקשוט אחרים" ודיבר בגנות הסתכלות אסורה ואפי' באצבע קטנה, ודו"ק.
והנה יעוי' בפ"ק דב"ב (ט:) דבעו מיניה ר' אחדבוי בר אמי מר' ששת מנין למצורע וכו' אהדר ליה ר"א בר אמי בבדיחותא, חלש דעתיה דר' ששת, אישתיק ר"א בר אמי ואתיקר תלמודיה, אתיא אימיה וקא בכיא קמיה צווחה צווחה ולא אשגח בה, אמרה ליה חזי להני חדיי דמצית מינייהו וכו', ופירש"י דאתיא אימיה דר' ששת וכו' ואמרה ליה חזי להני חדיי וכו', אולם בר' גרשום ובר"ח ובתוס' כ' דאימיה דר' אחדבוי באה קמיה ר' ששת שהיתה מניקתו ולא אימיה דר"ש ואמרה לו חזי להני וכו' יעו"ש. אולם לתרוויהו צ"ע בדאמרה ליה לר"ש דחזי להני חדיי הא היה ר"ש "סומא" ולא יכל לראותם כלל, ויעו"ש בר"ג שכ' וז"ל, משגש, מבזה ארחתיה דאימיה שהצריכה להתבזות במה שדרכה להצניע שגילתה דדיה בשבילו כדאמר לקמן, עכ"ל יעו"ש. וצ"ע מה תועלת הו"ל "בדגילתה" דדיה לפני ר"ש [בנה] הא היה סומא ולא ראה לזה כלל. וצ"ל דהאי עובדא הוי לפני "שנסתמא", ודו"ק.
