כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא
פסחים פה עב - פו ע"א
"שאני היכל, דכתיב (דברי הימים א' כח, יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, וכתיב (שם יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל".
למה נצרך דוד ליתן לשלמה את תכנית המקדש, הלא הוא שאמר לו לפני כן בפסוק י: רְאֵה עַתָּה כִּי ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה, ואם נבחר לבנות למה לא נבחר גם להתנבא את תבניתו, והלא חכם מכל אדם היה והקב"ה יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה (דניאל ב, כא)?
אלא שאמר רב משום רבי חייא לעיל בסוף דף פה ע"ב: "כזיתא פסחא, והלילא, פקע איגרא".
הקרבן המוקרב במקדש עם כל חשיבותו אינו סוף התכלית, די לאכול ממנו כזית. "אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם" (משנה מסכת מנחות דף קי ע"א). וכוונת האדם כלפי שמים נעשית בשירת ההלל – עד שיפקע הגג! ומזמורי שירת ההלל – בְּשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ נְהַלֶּלְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת!
ואף אמנם ששירת שלמה רבה היתה משל אביו. וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף (מלכים א ה, יב), ושיר השירים – עָלִית עַל כֻּלָּנָה, כביאור הגר"א את דברי הזוהר חדש (שיר השירים דף ד ע"א): "שיר תתר"ו סימן" (אלף ושש). ואילו את ספר תהלים על כל מזמוריו לא כתב דוד לבדו. "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים" (מסכת בבא בתרא דף יד ע"ב). אלא ששירי דוד הם שירות ותושבחות, שבחות וזמירות.
ולכן: סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. משורר ההלל, שהוא סוף מעשה הקרבן, הוא שנתנבא במחשבה תחילה את תבנית ההיכל.
וכך אמרו במסכת סנהדרין דף צח ע"ב: "אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר: למשה. ורבי יוחנן אמר: למשיח". משיח יבנה המקדש, כמצוות תורת משה. אך סוף ותכלית העבודה בו – שירת דוד.
