הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"שמע מינה"; "תניא נמי הכי"

פסחים פט ע"א

משנה. האומר לבניו: הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים. כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו - זכה בחלקו, ומזכה את אחיו עמו. 
גמרא. שמע מינה: יש ברירה! - 
אמר רבי יוחנן: כדי לזרזן במצות קאמר. 
דיקא נמי, דקתני: ומזכה אחיו עמו. אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא - שפיר. אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא, לבתר דשחיט מי קא מתמנו? והא תנן: נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. שמע מינה. 
תניא נמי הכי: מעשה וקדמו בנות לבנים, ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים. 

1.
בסוגיות הקודמות [פעמיים] הנוסח היה "שמעת מינה יש ברירה", ואילו כאן הנוסח הוא "שמע מינה יש ברירה". העלינו סברא, ש"שמעת מינה" רומז שאין הלכה כך, ואמנם הלכה היא, ש"אין ברירה" בדיני דאורייתא. וקשה, מדוע כאן שינתה הגמרא לביטוי "שמע מינה" בדיוק באותו נושא, ובעיקר כשמשמע בש"ס שרבי יוחנן עצמו באמת סובר ש"אין ברירה".

2.
ונראה להסביר: רבי יוחנן מוכיח מלשון המשנה שמשנתנו לא שייכת כלל לדין "ברירה". לכן נועד הביטוי "שמע מינה" בפתיחת הקטע להדגיש את ה"שמע מינה" בסוף הקטע שהסבר המשנה לא יכול להיות לפי "יש ברירה".

3.
הגמרא מביאה ברייתא "לטובת" הסברו של רבי יוחנן. הביטוי "תניא כוותיה ד..." מובא כאשר מדובר במחלוקת אמוראים ומביאים הוכחה לאחד מהם [וכך בדרך כלל תיפסק ההלכה]. ואילו הביטוי "תניא נמי הכי" [כבסוגייתנו] מובא כהוכחה לאמורא, כשאין מי שחולק עליו במפורש.
בכל אופן יש להעיר: לדברי הברייתא אין משמעות בפני עצמה. נראה בעליל שהיא נאמרה על משנתנו, ולכן ניתן לומר שזוהי משמעות ה"תניא נמי הכי", שכך מבארת הברייתא את משנתנו. ובאמת הברייתא לא מבארת את המשנה, אלא היא מתארת ארוע שארע, שמתוך כך משמע שהסבר משנתנו הוא כדברי רבי יוחנן.
ובכלל ניתן לומר שרבי יוחנן עצמן הסתמך על ברייתא זו והוא זה שציטטה.

4.
ובהמשך הסוגיה:

משנה. לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד. נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט, רבי שמעון אומר: עד שיזרק את הדם.

גמרא. מאי קא משמע לן? - הא קא משמע לן: דאף על גב דאימני עליו חבורה זו - חוזרת, ונמנין עליו חבורה אחרת.

נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו'. אמר אביי: מחלוקת לימשך, דרבנן סברי: +שמות יב+ מהיות משה - מחיותיה דשה, ורבי שמעון סבר: מהוייתיה דשה. אבל לימנות - דברי הכל עד שישחט, דאמר קרא +שמות יב+ במכסת נפשת והדר תכסו.
תניא נמי הכי: נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט, רבי שמעון אומר: נמנין עד שישחט, ומושכין עד שיזרק הדם.

כאן הברייתא שמובאת אחרי "תניא נמי הכי" מפרטת יותר את הנאמר במשנה. גם כאן יתכן שאביי עצמו מביא את הברייתא כהוכחה לדבריו, ואולי [יותר נכון] כבסיס לדבריו. כאן לא מתעוררת השאלה מדוע אביי לא הביא מייד את הברייתא, מפני שאביי מוסיף את נימוקי שתי הדעות במשנה.
ברור שהיה יותר ברור אם הברייתא היתה מובאת לפני דברי אביי ואחר כך אביי היה מוסיף את נימוקי שתי הדעות במשנה/ברייתא.

5.
הערה" רבי חיים מוולאזי'ן ["נפש החיים", עמוד תכט] מכריע שברייתות שמובאות אחרי "תניא נמי הכי"; "תניא כוותיה" לא היו ידועות לאותו אמורא שהברייתא הובאה על דבריו.