מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט
פסחים קג ע"ב
"כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא.
אמר ליה: למה לך כולי האי? הא מנחא שרגא!
אמר ליה: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד.
אמר ליה: אי לא שמיע ליה מיניה דמר - לא הוה עביד.
אמר ליה: לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר?!".
רבא הודה לבסוף שהוא זה שלימד את שמשו להדליק אבוקה להבדלה. לפיכך קשה, מדוע טען רבא בתחילה שהיתה זו יוזמת שמשו מדעתו הוא בלבד?
אלא שכפי שדייק רבא בדבריו לבסוף, הוא רק לימד את שמשו שמצוה מן המובחר להבדיל באבוקה. אך כפי שאמר בתחילה, הוא לא הורה עתה לשמשו להדליק באבוקה דוקא.
שכן אמרו במסכת ברכות דף נג ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצות. אמר רבי זירא: מריש הוה מהדרנא, כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב - אנא נמי לא מהדרנא, אלא אי מקלע לי ממילא – מבריכנא". לפיכך קל וחומר שכאשר כבר יש בפניו נר, אין חובה לטרוח לחזר אחר אבוקה דוקא.
ואף אמנם שמצוה מן המובחר באבוקה, וטירחת הדלקת האבוקה קלה יותר היא מחיזור אחר אש בבתי שכנים, מכל מקום אינה מן המידה להדר במצוות תוך ניצול טרחתם של אחרים.
כך היה מקפיד הרב ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר, כמתואר בספר "תנועת המוסר" לרב דב כץ חלק א עמ' 326:
בימי ביקורו של רבי ישראל בקובנה, התארח בבית ידידו הנדיב ר' יעקב כרפס. בשעת נטילת ידיים לסעודה, הרגישו שרבי ישראל מקמץ מאד במים, עד לכדי שיעור נטילה מצומצם, ואיננו מהדר ליטול ידיו בשפע, כנהוג. כשבעל הבית שאלוהו לפשר דבר, השיב שהוא ראה שהמשרתת מביאה את המים ממרחק במעלה ההר, והיא קורסת תחת כובד משאה כשהיא נושאת את האסל על כתפה, ואין מן הדין להיות מהדר במצוות על חשבונם וכתפם של אחרים.
אחד מתלמידיו האמידים של רבי ישראל, הזמינו פעם לארוחות שבת... אחרי שרבי ישראל שמע את כל פרטי הליכותיו, הסכים לקבל את ההזמנה רק בתנאי שיקצרו בסעודת ליל שבת בשעתיים. באין ברירה, קיבל תלמידו את התנאי הזה והפעם מיהר מאד בשולחנו, אכלו מנה אחר מנה, ולא הספיקה לעבור שעה וכבר הגישו "מים אחרונים" לברכת המזון. לפני ברכת המזון, פנה בעל הבית אל ר' ישראל ואמר: "ילמדני רבי! איזה פגם מצא בהנהגת שולחני?". רבי ישראל לא ענה דבר, ורק ביקש להזמין את האלמנה המבשלת ואמר לה: "אנא סלחי לי, גברת, על אשר עייפתי אותך הערב, ובגללי נאלצת למהר ולהגיש בלי שהות מנה אחר מנה, שלא כדרכך". "כל הברכות תחולנה על ראש הרבי!", השיבה המבשלת, "הלואי שכבודו יתארח בביתנו בכל לילי השבתות. בעל הבית שלי רגיל להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת בלילה, ואני עייפה מעבודתי במשך כל היום, עד שרגליי כושלות ממש מרוב לאות. והנה, הודות לרבי, הזדרזו הערב, ואני כבר חופשיה ללכת לביתי ולנוח". אז פנה ר' ישראל לתלמידו ואמר: "בתשובתה של אלמנה מסכנה זו, תמצא גם אתה תשובה לשאלתך ופתרון לתמהונך. אמנם הנהגתך נאה מאד, אבל במה דברים אמורים? אם איננה פוגעת באחרים". [מפי הרב דב מאיר רובמן בשם הישיש שכביץ].
מעתה מבואר, רבא לא יהין לדרוש משמשו לטרוח עבור הידור שאינו נדרש.
אלא שכדרשת רבי עקיבא: "את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים" – נמשלו תלמידי חכמים לפמליא של מעלה. וכשם שבמרומיו: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט (תהלים קד, ד), כך משרתו של רבא אש לוהט היה, ומעצמו מזדרז היה לכל מילי דמצוה מן המובחר.
