הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"איתמר משמיה" ו"איתמר הכי"

פסחים קח ע"א

איתמר משמיה דרב נחמן: צריך הסיבה,
ואיתמר משמיה דרב נחמן: אין צריך הסיבה.
ולא פליגי, הא - בתרתי כסי קמאי, הא - בתרתי כסי בתראי.
אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא.
אמרי לה להאי גיסא: תרי כסי קמאי - בעו הסיבה, דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות. תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה - מאי דהוה הוה.
ואמרי לה להאי גיסא: אדרבה, תרי כסי בתראי בעו הסיבה - ההיא שעתא דקא הויא חירות, תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה - דאכתי עבדים היינו קאמר.
השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי - אידי ואידי בעו הסיבה

1.

עולה מכל הסוגיה הנ"ל שיש ספק מה אמר רב נחמן. האם צריך הסבה בשתיית שתי הכוסות הראשונות או בשתיית שתי הכוסות האחרונות דווקא, ומסקנת הגמרא שעקב ספק זה יש להסב בכל ארבעת הכוסות.

2.
בולטת מאד העובדה שלשון הגמרא כאן ארוכה ונראית ככפולה. יש כאן כמה ביטויים שמדגישים את עניין הספק מה קבע רב נחמן:

2.1
"איתמר משמיה... ואיתמר משמיה..."
מעניין שלא מוזכר כאן לשון של "איכא דאמרי אמר רב נחמן" - כבדרך כלל.

2.2
"ולא פליגי"
הביטוי הנ"ל מבטל את הספק הראשון - מה באמת אמר רב נחמן - וקובע שרב נחמן באמת אמר את שני הדברים, גם שצריך הסבה וגם שלא צריך הסבה. [ובאמת לא מצינו בש"ס את הלשון "איכא דאמרי... ולא פליגי..."]

2.3

"להאי גיסא... להאי גיסא"
הביטוי הנ"ל מעלה את הספק על מה מוסבת כל מימרא של רב נחמן.

2.4
"דאיתמר הכי ואיתמר הכי"
זו המסקנה של הגמרא שנשארה בספק ולכן מסבים בכל ארבעת הכוסות.

3.
השאלה המרכזית שמעלים הפרשנים היא, הרי דין ההסבה הוא מדרבנן והכלל הוא, שספק דרבנן - לקולא, כלומר, שיש להקל ולא להסב. אבל אז תיבטל תקנת חכמים להסב ולכן חייבים להסב מכיוון שלא ידוע מהי הקולא ומהי החומרא, לכן מסבים בשתיית כל ארבעת הכוסות.

4.
וקשה: אם מסבים בכל ארבעת הכוסות יוצא שבוודאות ברורה לא מקיימים את דינו של רב נחמן, שהרי ברור לעיל שהוא אמר להסב רק בשניים ואמר גם שבשניים האחרים לא להסב!

5.
ולכן נראה לחדש [לא ראיתי בפרשנים עד כמה שידי משגת]:
הספק בדברי רב נחמן באמת היה מה הוא אמר, להסב בכל הכוסות או לא להסב בכל הכוסות, אלא שהתרוץ הראשון היה "ולא פליגי..." ולמסקנה הגמרא חוזרת בה וקובעת, שהספק הוא לגבי כל ארבעת הכוסות.
כשהגמרא חוזרת על הביטוי "איתמר הכי..." משמע שחוזרים לספק הראשון [כפי שהסברנו!] ולכן צריך או להסב בכולם או לא להסב בכולם, ולכן מספק מסבים בכולם - ולפי אחד ההסברים בר"ן - מפני שלא קשה לקיים זאת ואין בזה טירחא ולא "חומרא" [לא מדובר כאן אם לברך או לא לברך, אלא רק על פעולת ההסבה עצמה]

6.
לפי ההסבר הנ"ל נראה לי שהכפילות בלשון הגמרא פחות "חמורה"!