הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

קבלת תמיכה ללימוד תורה או לצאת לעבודה - מה ראוי?

פסחים קיג ע"א

אמר ליה רב לרב כהנא: הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי.
פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מלתא. סלקת לאיגרא - שירותך בהדך. מאה קרי במתא בזוזא - תותי כנפיך ניהוו

1.

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח:

לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור,
וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות,
ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות,
מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני,
ובכך צוו חכמים,
גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.

דברי הרמב"ם פשוטים וברורים. אין לתלמיד חכם לבקש עזרה כלכלית לא מאנשים אחרים ואף לא מן הצבור. אלא עליו לצאת "לעבודה" ולהתפרנס בצימצום!!!

2.
וכן:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנה סעיף א:

לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמים: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות.
ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות.

3.
ודברים דומים:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י:

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס /וגרם/ רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן,

משמע מדבריו לעיל שגם אם אדם רק לומד תורה ולא מתפרנס לא בגלל שאינו רוצה להתפרנס, אלא בגלל אהבתו הגדולה ללימוד תורה - הדין הוא, שאסור להנות מדברי תורה!

ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

כאן הרמב"ם קובע שבמלאכה יש ערך עצמי ויש לאהוב אותה!!!

4.
ומה בימינו?

בית יוסף יורה דעה סימן רמו:

ומ"ש וכל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכו'. הרמב"ם אזדא לטעמיה בפרק ד' ממסכת אבות (ה"ה) שקרא שם תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים. ואף על פי שנראה מדבריו שם שרוב חכמי התורה הגדולים שבזמנו היו עושים לא נמנע מלהשיב עליהם כמה תשובות.
ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו, והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם
ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאם לא כן כבר היתה התורה בטלה ח"ו ועל ידי ההספקות יכולים לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר.
וכבר כתב והאריך הה"ר שמעון בר צמח בתשובותיו (ח"א סי' קמב - קמח) לחלוק על הרמב"ם ולסתור כל דבריו ולהחזיק ביד החכמים והתלמידים הנוטלים פרס מהציבור והביא כמה ראיות מהתלמוד והמדרשות.

ומכל מקום מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה ודאי מדת חסידות היא ומתת אלהים היא אבל אין זו מדת כל אדם שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיוז*:

כתוב בהגהות מרדכי פרק קמא דב"ב (סי' תרנח) דהא דתניא בתוספתא דנדה פרק בן ט' (פ"ו ה"ז) יש שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה נראה לי דמיירי בחבר עיר כדתניא בתוספתא דפיאה (פ"ד הט"ז) מעשר עני נותנין אותו לחבר עיר בטובה פירוש חבר עיר היינו חכם המתעסק בצרכי צבור מפרנסים אותו מחמת טובה שעושה להם שמתעסק בצרכיהם נותנין לו מעשר עני בטובה שולחין לו מחמת דורון וכבוד אבל אין שולחין צדקה מן הכיס דגנאי הוא לו וגם לבני העיר לפרנס חכם המתעסק בצרכיהם מן הצדקה אבל מעשר עני ששולחין לו מן הגורן לא מינכרא מילתא דמעשר עני הוא אלא מחזי כמנחה ודורון דרך כבוד כך נראה בעיני עכ"ל אור זרוע קצר:

משמע מדבריו שלא פוסקים כרמב"ם. אמנם מי שנוהג כרמב"ם היא "מדת חסידות"!

5.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף כא:

מז] אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, מח] ולא בלומדים מתוך עידון מט] ומתוך אכילה ושתייה, נ] אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, נא] ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו.

ה"שולחן ערוך" עצמו [=רבי יוסף קארו"] לא מתייחס כלל לחשיבות העבודה-פרנסה כמו הרמב"ם.

6.
ורק ב"הג"ה" - הרמ"א יש התייחסות כאן:

הגה: נב] לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, נג] אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. נד] ויסיר תענוגי הזמן מלבו נה] ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. נו]
ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). נז]

וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, נח] שאסור ליהנות מדברי תורה. נט] וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון ס] וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). סא]

בדבריו הללו הוא למעשה מסתמך על דברי הרמב"ם לעיל.

6.1
המשך דבריו:

וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). כ סב]

ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת (ה) רשב"ץ /ח"א, קמ"ז, קמ"ח/).

במשפט האחרון הוא מסתמך על דעת ה"בית יוסף" [על הטור] שהבאנו לעיל. והוא מביא את דעתו כ"ויש אומרים".

6.2
המשך דבריו:

ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). סג] ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. סד]

בקטע הנ"ל הוא מתייחס לתלמיד חכם שמשמש בתפקיד ציבורי פעיל [כדבריו: רב של עיר] רשאי להתפרנס מהציבור [כי זה נחשב מה שמוכנה היום "משכורת"].

6.3
המשך דבריו:

ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח.

בקטע הנ"ל הוא מביא דעת המקילין [כפי שראינו ב"בית יוסף"] וכנראה, שכאן הוא בא להדגיש שלא מדובר בתלמיד חכם שמבקש עזרה, אלא מדובר שהוא רשאי לקבל עזרה כלכלית אם מציעים לו.

6.4
המשך דבריו:

סה] ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת).

גם כאן מסתמך על ה"בית יוסף" לעיל.

6.5
המשך דבריו:

וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, כא סו] <ז> אבל אין לו לקבל (ו) דורונות מן הבריות. סז]
והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה). ושרי לתלמיד חכם למטעם מידי מהוראתו, כדי לברר הוראתו, סח] אבל ליקח מתנה דבר חשוב ממה שהתיר, אסור. (הגהות אשיר"י פ"ק דע"א).

כאן הוא אוסר על קבלת מתנות חשובות מצד אנשים פרטיים! ומותר רק לקבל פרנסה קבועה מן הציבור!!!

כב סט] ודאשתמש בתגא חלף (הג"מ וסמ"ג). ע] כג וי"א דזהו (ז) המשתמש בשמות. (שם בשם אבות דר' נתן) עא] ומותר לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה (בנדרים דף ס"ב וסמ"ג והג"מ שם ות' רשב"א סי' פ"ד), אם צריך הוא לכך.

7.
ולבסוף הערה אחת:
בסוגייתנו הכל מתבסס על מה ש"רב" אמר לרב כהנא. ולכן נראה [וכן הדברים אמורים גם לגבי כל המימרות בדף זה בגמרא] שאם "רב" אמר זאת לתלמידו רב כהנא, ממילא ברור שאין כאן הנחייה מחייבת לכלל ישראל, אלא דבר מיוחד שרב ביקש זאת מתלמידו באופן אישי כמנהג חסידות, וממילא יותר ברורים כל הדברים שהבאנו לעיל בשם הפוסקים!

8.
וראה על כל הנ"ל [במאמץ להסביר את הנוהג כיום שלומדי תורה מקבלים תמיכה כספית!] ב"שוטנשטיין", הערה 9, וב"מתיבתא", הערה טו, ושם, ב"ילקוט ביאורים עמוד ר.

9.
ובכל זאת יש להוסיף עניין פרקטי-אקטואלי לחיינו הציבוריים במדינת ישראל: הרי הציבור-המדינה מממנת את כל מערכת החינוך ומעניקים מלגות לסטודנטים [לא באופן אישי אלא למוסד עצמו עבור כל סטודנט] הרי שלא יתכן שאת לימוד התורה לא יממנו, ויש בזה "חילול ה'" גדול, וכמו שאומר הרמב"ם ש"חלל את השם" על מי שלא עובד לפרנסתו. אבל בזמנם הצבור לא מימן בכלל את שאר מקצועות הלימוד [ובוודאי שלא מימן את לימוד המבוגרים-סטודנטים]