סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 847
 

"חזקיה אמר, כנגד ששה בתי אבות"

שקלים יח ע"ב

שהרי בכל שבוע ושבוע היו מתחלים משמרות הכהונה, וכל שבוע משמר אחר של כהנים בא לעבוד עבודה בבית המקדש, והמשמר הזה היה מחולק לששה בתי אבות, שבכל יום מששת ימי השבוע היה בית אב אחר עושה את העבודה, ואילו ביום השבת היו כל בתי האב שווים, שכל המשמר בא לעבוד עבודה. וכפי שהקורבן העדה פרש כאן את דברי חזקיה, כך מפורש ברש"י בבבלי במנחות דף ק"ז: שם אומרת הגמרא "חזקיה אמר כנגד ששה בתי אבות הכהנים", והגמ' מוסיפה "שתיקנו להם חכמים שיהיה שלום זה עם זה" כדי שלא יבואו לידי מריבה ומחלוקת, ומסביר רש"י, שמכון שמשופרות אלו שבהם נתנו את המעות לנדבה, היו לוקחים עולות לקיץ המזבח, [שכבר למדנו שבהם הבשר לה' והעורות לכהנים], ואם לא יהיו שופרות חלוקים לכל בתי אב בפני עצמו, נמצא שיבואו לידי מחלקות, כיצד, נניח שביום ראשון בשבוע, הבית אב שצריך לעבוד עבודה ביום ראשון, היה לו באותו יום הרבה נדרים ונדבות, ושוב לא היו נזקקים להקריב עולות לקיץ המזבח, כי המזבח בכלל לא עמד בטל, הרי שבית אב זה שעבד עבודה ביום ראשון לא קיבל מהמעות שבשופר כלום, ואילו ביום שני לא היו כל כך הרבה נדרים ונדבות, מכיון שהיה המזבח עומד בטל, אותם בתי אבות היו לוקחים מהשופר מעות כדי להקריב, ואז הרי מקריבים עולות שהבשר לה' והעורות לכהנים, נמצא שאותו בית אב שביום שלו לא היו הרבה נדרים ונדבות ולקח מעות מהשופר להקריב עולות לקיץ המזבח, הוא יזכה בעורות שהם לכהנים, ויבוא לידי מחלוקת. הרי שנתבאר לנו שלא היו אלא ששה בתי אבות, וכך פירש רש"י גם במסכת פסחים דף נ"ז, כפי שביאר כאן הציון ירושלים, שהמשמר היה מתחלק לשש בתים, ואילו ביום השבת היו כל הבתי אב עבדתן בשווה, אבל הוא כבר מביא שרש"י עצמו במס' תענית דף ט"ו סובר שהמשמר היה מחולק לשבעה בתי אבות היינו לשבעת ימי השבוע, וגם ביום השבת היה בית אב מסוים מהמשמר שעבד עבודה. וכך מפורש בריטב"א שם בתענית, והרב מברטנורה בשלוש מקומות כפי שנמנו כאן בציון ירושלים, במסכת מידות פרק א', ובמסכת תמיד פרק א', ובתענית פרק ב' משנה ו', בכל המקומות האלו אומר הרב מברטנורה שהיו שבעה בתי אב, ומלבד זאת שיש כאן סתירה בדברי רש"י, הרי שקשה לכל אלו שלומדים שהיו שבעה בתי אב, איך יתכן, הרי זה נגד דברי הגמ' כאן בירושלמי שחזקיה אומר כנגד ששה בתי אבות וכך גם בבבלי מפורש שזה כנגד ששה בתי אבות, כך שואל הציון ירושלים.

והשאלה הזאת דן בה החתם סופר בתשובותיו באו"ח סימן ר' [כפי שהבאנו גם את כל הענין הזה במס' פסחים דף נ"ז.] והוא מיישב ואומר, שאמנם הרי קשה מדוע שביום השבת כל הבתי אבות יהיו שווים בעבודתם, הרי ביום השבת לא היתה יותר עבודה מבימי חול, אדרבה ביום השבת לא הקריבו אלא שני תמידים ושני כבשים למוסף של שבת, ואילו ביום חול היו הרבה נדרים ונדבות וקורבנות חובה, כל הקורבנות שהיחידים מביאים להקריב ביום חול הם ריבוי גדול יותר מאשר הקורבנות של שבת, ולמה בכל יום מימות החול מספיק בית אב אחד לעשות עבודה ואילו בשבת צריך שכולם יעבדו עבודה.

מסביר החת"ס שכל זה לא נאמר אלא לדעת חזקיה, חזקיה שסובר שהטעם שתיקנו ששה שופרות כנגד ששה בתי אבות כדי "שלא ליתי לאינצויי" שלא יבואו לידי מחלוקת, ולכן אם ביום השבת היו גם כן נותנים את העבודה לבית אב אחד, והם הרי ודאי שלא יוכלו לקחת מעות מהשופרות שהרי לא לוקחים מעות מהשופרות כדי להקריב ביום השבת, כי ביום השבת מקריבים רק את אותם קורבנות ציבור שקבוע להם זמן, אם כן הרי אותו בית אב שהעבודה שלו תהיה ביום השבת ודאי יבוא לידי מחלוקת על אותו ענין של המעות שבשופרות שהם לעולם לא יקבלו מהשופר של נדבה, כיון שהעבודה שלהם היא בשבת, אז שוב יבואו לידי מחלוקת, לכן סובר חזקיה שלא חילקו את השבוע אלא לששה בתי אבות, וביום השבת היו כולם שווים, לא משום ריבוי העבודה, אלא כדי שלא יהיה בית אב שעליו מוטלת העבודה של שבת בלי שהוא יקבל חלק מהשופרות של נדבה. זו הסברא של חזקיה שחולק רק לששה בתי אבות.

אבל לשאר כל האמוראים החולקים על חזקיה גם כאן בירושלמי וגם בבלי, ושם מפורש בגמ' בבבלי שהטעם שהם חולקים כי הם לא חוששים דליתו לאינצויי כחזקיה, הם לא חוששים למחלוקת, אם כן לדבריהם באמת היו מחלקים את המשמר לשבעה בתי אבות וכל בית אב עבד עבודה ביום אחד מימות השבוע והיה בית אב אחד שעבד עבודה בשבת, כך הסביר שם החת"ס.

[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]