הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ותלמיד; רבי עקיבא ובן עזאי
שקלים ח ע"א
רמ"א [=רבי מאיר אומר] בא' באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר רבי בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש [תהילים סה יד] לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו ואלו נכנסים לדיר להתעשר
אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין נולד לו בה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין
ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו
אתא ר' ירמיה ור' מיישא בשם ר' שמואל בר רב יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ומאן נינהו אבות העולם תנא ר' יונה קומי ר' ירמיה ר' ישמעאל ור"ע
זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה דר"ע
אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך
רבי אבון בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע לה מן הדא אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין
זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר"ע אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין:
1.
הגמרא מוכיחה שבן עזאי היה תלמיד-חבר של רבי עקיבא. ההוכחה היא מנוסח דבריו של בן עזאי כלפי רבי עקיבא. ובשתי הדוגמאות בן עזאי מתייחס אל רבי עקיבא לא כפי שתלמיד אמור להתייחס כלפי רבו.
2.
בדוגמא הראשונה אמר "בן עזאי": "אלו אומרים כך ואלו אומרים כך..." ולא מעדיף את רבו - רבי עקיבא, או שלא ניסח "רבי אומר כך...".
3.
בן עזאי מציג את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי אלעזר ורבי שמעון והוא לא מכריע במחלוקת אלא פוסק באופן שיענה על שתי השיטות. ועל כך מקשה הגמרא וכי בן עזאי בא להכריע במחלוקת בין תלמידיו?
4.
מהפרשנים משמע שהקושיה היא בכך שבן עזאי - כמי שהיה רבם של תלמידיו - ["רב ותלמיד"] ודאי יכול היה לדעת את נימוקי הצדדים ולהכריע ביניהם ולא להחמיר כדעת שניהם.
4.1
ואולי נראה שהקושיה יותר פשוטה, הרי כמי שהיה רבם ודאי כל אחד מהתלמידים אמר זאת מפני ששמע מרבו - בן עזאי [ראה על עיקרון זה בהרחבה בדף הקודם - שקלים דף ז], ואם כן, בן עזאי עצמו ודאי יכול להכריע מה הוא - בן עזאי עצמו - לימד אותם!
5.
ועל כך עונה הגמרא, שהמחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי אלעזר ורבי שמעון מבוססת על מחלוקת קדומה יותר של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ולמחלוקת זו התייחס בן עזאי באומרו שהוא לא יכול להכריע.
5.1
ומכאן לומדת הגמרא שבן עזאי היה תלמיד חבר לרבי עקיבא בגלל שאמר עליו "אלו אמרו..." ולא אמר "ורבי אומר..." ומפרוש "קרבן העדה" משמע שאם רבי עקיבא היה רבו של בן עזאי הרי שבן עזאי לא יכול היה שלא לפסוק כמותו [כך משמע מדבריו].
6.
הגמרא מכנה אותם כ"אבות העולם". מדוע דווקא בסוגייתנו כך היא מכנה את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא? בבבלי לא מוזכר כלל מושג זה, ובירושלמי ביטוי זה מוזכר בסוגיות מקבילות לסוגייתנו וכן ביחס לאבות, אברהם יצחק ויעקב, וכן ביחס להלל ושמאי.
7.
ולכן נראה לחדש, שכוונת סוגייתנו לומר שהמחלוקת בסוגייתנו היא מבית המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל וכמו כן מדובר במחלוקת מיוחדת במינה, וכנראה יש בה נימוקים נסתרים שמתאימים רק ל"אבות העולם", ולכן בן עזאי לא היה יכול להכריע!
8.
בספר "עלי תמר" שואל, הרי הרמב"ם בהקדמתו כותב שבן עזאי היה חבר של רבי מאיר ואילו מסוגייתנו משמע, שבן עזאי היה רבו של רבי מאיר, וכנראה, שהם למדו ממנו בצעירותם ולאחר מכן הם "גדלו" ונחשבו כחבריו של בן עזאי.
9.
ובדוגמא השניה הוא פונה אל רבי עקיבא בלשון נוכח [בגוף שני]: "אלא שבאת..."
10.
בגדרו של "תלמיד חבר" יש שיטות שונות: [הערה: בסוגייתנו לא נאמר "תלמיד חבר" אלא "חבר ותלמיד"]
11.
רש"י מסכת עירובין דף סג עמוד א:
תלמיד חבר - חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר.
12.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב:
תלמיד חבר - פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חבירו דקאמר ליה שבאת ולא קאמר שבא רבינו.
13.
ודנים הראשונים מה הדינים המיוחדים שיש לתלמיד חבר ביחס למי שהוא "רק" "תלמיד".
14.
באופן כללי "תלמיד חבר " חייב פחות בכבוד רבו ממי שהוא "רק" תלמיד!
לדוגמא:
תוספות מסכת ברכות דף כז עמוד ב:
והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום - פירוש כשאר בני אדם שאינו אומר שלום עליך רבי והיינו דאמרינן (ב"ק דף עג:) כדי שאילת תלמיד לרב אי נמי ההוא לכתחלה קאמר ובתלמיד חבר דשרי ככל הני דלקמן.
15.
וכן:
תוספות מסכת עירובין דף סב עמוד ב:
רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא - כדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ"ל דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד חבר דיליה היה אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה
כלומר, תלמיד חבר יכול להורות הלכה במקום שרבו לא נמצא, ואילו מי שהוא "רק" תלמיד לא יכול להורות הלכה בחיי רבו אפילו במקום שרבו לא נמצא.
