טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ערודות היו נוחרין בירושלם – ערוד

"אמר רבי חנינה ערודות היו נוחרין בירושלם והיו עולי רגלים משתקעין בדם עד ארכובותיהן ובאו לפני חכמים ולא אמרו להם דבר" (שקלים, כא ע"ב).

שם עברי: ערוד    שם באנגלית: African donkey    שם מדעי: Equus africanus


נושא מרכזי:   מדוע האכילו את האריות בערודים?                         


לפני שנפתח בדיון בשאלה האם הערודים הועדפו כמזון להאכלת אריות המלך נברר מהו הערוד. אנו מוצאים בגמרא שני מינים שונים ורחוקים הנקראים ערוד. בדרך כלל הכוונה לבעל חיים דמוי חמור ממשפחת הסוסיים (ראה בהרחבה במאמר "האי מאן דאחזיק מגודא ולבר" העשוי לעיתים רחוקות לשמש לעבודה: "דבי מר יוחני טחני ריחיים בערודי" (עבודה זרה, טז ע"ב). במספר איזכורים קטן הכוונה בשם ערוד היא כנראה לנחש ארסי מאד: "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש וכו'" (ברכות ל"ג ע"א). מהספור על הערוד שאותו המית רבי חנינא בן דוסא ניתן להסיק שמדובר בנחש שהרי מחד גיסא הוא חי בתוך חור ומאידך גיסא הוא גדול למדי וניתן לשאת אותו על הכתפיים. תאור נשיאת הערוד על הכתפיים שולל את האפשרות שהערוד הוא בעל חיים ארסי אחר מתוך אלו הידועים לנו כמו עקרב וכו'. במילון בן-יהודה מנוקד הערוד במובן הנחש בשווא תחת ה"ר" וקמץ מתחת ל"ו" בשונה מהערוד במשמעות המקובלת היום.

הערודיאות בסוגייתנו הם הערודים במובן השכיח יותר בגמרא כלומר חיות בר מהן בויית החמור.  קרבן העדה מפרש: "ערודות - ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך". כך פירש רש"י במנחות (קג ע"ב). בבבא קמא (לז ע"א) מפרש רש"י: "ערוד - חמור הבר". ניתן להסיק מתוך כך שהערודים שימשו להאכלת האריות שמדובר בבעלי חיים גדולים יחסית וזמינים שכמות הבשר בהם גדולה ושאין מדובר בערודים במשמעותם השניה כלומר נחשים. ספור זה מופיע גם במנחות עם הבדל גירסה אחת והוא תוספת המילה "מעשה". "מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות באיסטריא של מלך".  על ניסוח זה כתב בהגהות הגר"א בסוגייתנו "כצ"ל" (כן צריך לומר). קשה להוכיח באופן חד משמעי מתוך הסוגיה אם הערודים היו בעלי חיים ששימשו למטרה זו באופן קבוע או שמדובר במעשה חד פעמי. הדבר תלוי באופן בו נבין את ה"מעשה": האם הוא מתייחס לנחירת הערודים או שהמעשה מתייחס לשקיעת עולי הרגלים בדם.

כמה סיבות מצביעות על כך שייתכן שהערודים הועדפו כמזון לאריות והיו מזון קבוע בדומה למקובל היום בהאכלת טורפים בגני החיות בבשר חמורים וכד'. הערודים היו זמינים בגלל קרבתם לשדות האדם ויחד עם זאת היוו גורם נזק כך שהיה אינטרס לצוד אותם. על כך ראה עוד במאמר "האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר" . מאידך גיסא לא הייתה בהם תועלת מרובה כחיות עבודה משום שהדבר היה אפשרי רק לעיתים נדירות כמשתמע מהמעשה של "דבי מר יוחני טחני ריחיים בערודי".

כאמור, בגני חיות מקובל להאכיל את הטורפים בנבלות של בעלי חיים גדולים כמו חמורים, סוסים וכד'. אם בישראל הדבר ברור מאליו שהרי מדובר בבעלי חיים שאינם כשרים (גם על פי האיסלם בשר חמורים איננו כשר) ולכן מחירם בשוק אפסי, ואין מקדימים לשוחטם למאכל, הרי שלגבי דתות ומדינות אחרות יש מקום להסבר קצר: מסקירת היחס לאכילת בשר סוסים וחמורים באיזורים שונים של העולם מתקבלת תמונה מורכבת מאד אך לפחות לגבי חלקים גדולים של העולם המערבי ובעיקר הארצות דוברות האנגלית ניתן לומר שמעמדו של בשר זה נחות בהשוואה למעלי גרה עד כדי איסור מוחלט, בכמה ארצות, על מכירת בשר זה משיקולים של "צער בעלי חיים". מתיאורים הסטוריים של תקופות רעב כמו במלחמות העולם הראשונה והשנייה משתמע שבדרך כלל בשר סוסים נאכל רק בלית ברירה כתוצאה ממחסור במזון אחר. ניתן לשער ששורש ההסתייגות הקיימת היום מאכילת בשר סוסים וחמורים בדתות אחרות נעוץ ביחס לבשר זה כבר בתקופות קדומות יותר. למשל, בכנסייה הנוצרית הקאתולית בשר סוסים נאסר באופן רשמי כבר במאה ה – 8.

העובדה שסוסים וחמורים שימשו כבהמות רכיבה, משא ועבודה הקנתה להם מעמד מיוחד וכתוצאה מכך התפתחה רתיעה מאכילתם. בתרבויות בהן חיות הבית זוכות ליחס של חיבה והערכה קיים לעיתים קרובות קשר הדדי בין בעל החיים ובעליו המקנה לחיה מעמד של "בן משפחה". מי לנו כאתונו של בלעם שהטיבה לפנות למצפונו ולהוכיחו על יחסו כפוי הטובה: "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים ... הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא" (במדבר, כבכ ח-ל). אם נגזור גזירה שווה מהיחס לחיות הבית בימינו ליחס שבו התייחסו הקדמונים, למשל, לסוסי הרכיבה שלהם קל יהיה להבין מדוע ירתע אדם מלאכול בעצמו את סוסו האהוב אך לא ימנע מלהעביר את הפגר לצורך האכלת טורפים. 

נימוק נוסף לכך שהסוסיים לא גודלו למאכל בדומה למעלי הגרה הוא הניצולת הנמוכה של העשב שממנו הם ניזונים. מעלי הגרה מעכלים באופן יעיל את העשב בעזרת מיקרואורגניזמים הנמצאים בכרס ואילו הסוסיים שאינם מעלי גרה מעכלים רק חלק קטן מהמזון ולכן זקוקים לכמויות מזון גדולות (בנושא זה הרחבתי במאמר "פיל שבלע כפיפה מצרית"). סיבה אפשרית נוספת העשויה להסביר את ההמנעות מאכילת סוסים, חמורים וגם בקר היא העובדה שבעת העתיקה לא היו בנמצא אמצעי שימור יעילים לבשר ולכן שחיטה (או נחירה) של בעלי חיים גדולים עבור בשרם הייתה בזבזנית ונמנעו ממנה. 

ייתכן והערודים שימשו להאכלת האריות משום שבדומה לקרובי משפחתם בני משפחת הסוסיים גם הם לא שימשו למאכל אדם. ספור המעשה בסוגיה קשור לתקופה הרומאית ובתקופה זו הן הרומאים והן היוונים תיעבו בשר סוסים וחמורים ומן הסתם גם את בשר חמור הבר כלומר הערוד. ככלל הרומאים לא הרבו לאכול בשר ומזונם התבסס על ירקות, תבואה, קיטניות ופירות. ממחקרים שבדקו, בעזרת שרידי עצמות, את מקור הבשר שהם אכלו, עולה שהם ניזונו ממגוון גדול של בעלי חיים אך לא מסוסים וחמורים. הרומאים העדיפו לאכול בשר חזיר וכמה מיני עופות מבוייתים כתרנגולות וברווזים, כנראה, משום שקל היה לרבותם ולגדלם בשבי. בקר גודל ברחבי האימפריה הרומאית אך כמעט לא שימש למאכל אלא לעבודה חקלאית ונאכל רק לעיתים רחוקות, באירועים מיוחדים, כנראה מהסיבה שהוזכרה לעיל כלומר העדר אמצעי שימור. 
 

ערוד – לפי הפסים הדקים על הרגליים ניתן לזהות את תת המין הסומלי. הערוד צולם בחי בר ליד יוטבתה. העדר במקום כולל פרטים שהגיעו ממדבר דנקיל באתיופיה

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.