מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

קידושי אב את בתו הקטנה

אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. אלא שתוס' כותבים: "עכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות, היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו, ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא, שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם" (קדושין מא ע"א תוד"ה אסור). גם הדיון שמופיע בתוס' בסוגייתנו קשור לאותו מצב שהיה, לפיו היו מקדשים בנות קטנות: "ומעשה אירע באחד שהלך לארץ רחוקה ולו בת קטנה ונתקדשה הבת". הרב מנחם מיונ"י אסר לקיימה, מחשש שמא אביה קדשה במקומו ונמצא בא זה עליה באיסור אשת איש. על כך הקשה לו רבינו תם "לדבריך אם מת האב במדינת הים, היא תאסר לכל אדם לעולם שמא קידשה אביה במדינת הים ואין אנו יודעים למי?" והשיב רבינו מנחם שלזה לא חוששים "שמא יקדש אמרינן שמא קידש לא אמרינן". ועל זה אמר ר"ת אם כך "היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קידש" (קידושין מה ע"ב ד"ה בפירוש).
כיום אין האבות משיאים את בנותיהן הקטנות, וב"ה הגלות לא גוברת עלינו. ובכל זאת, הרב מנשה קליין נשאל (על מקרה בארה"ב בשנת תשנ"ה), אודות אבא שטוען שקדש את בתו הקטנה מאחר שכעס על אשתו שהוציאה נגדו צו הרחקה שלא יוכל לראות את ילדיו. "וכראות הבעל מה שעשאה לו אשתו, הלך וקידש את בתו הקטנה ולא רוצה לגלות למי קדשה, ועכשיו הבת באיסור להינשא לאחר אם תגדיל". הוא משיב שכמובן שאסור לעשות זאת, ויש למחות ולמנוע מי שמתכוון לעשות כדברים האלה, אך למעשה מאחר "והאב יכול לקדש את בתו קטנה, ולכן אם אמר שקדשה הרי זו מקודשת מהתורה, ואין זה סתם שחוק או צחוק, ויש לה דין כל חומר אשת איש עד שיתברר מי הוא החתן וישיאנה או יגרשנה, או שיתברר שהדבר שקר ורק הוציא לעז" (שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן נד).