דיני הדלקת נר חנוכה / הרב אלון אליאס

שבת כא ע"ב

בגמרא בשבת (כא:) רב פסק הלכה שפתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהם בשבת (במה מדליקין ובמה אין מדליקין) - מותר להדליק בהן בחנוכה, בין בימות החול בין בשבת (של חנוכה).
ושאלה הגמרא, מהו טעמו של רב שהתיר להדליק בחנוכה בשמנים ופתילות הפסולים לנר שבת? והשיבה הגמרא, ״קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה״.
כלומר, סובר רב, שנר חנוכה שכבה בתוך הזמן, אינו חייב לשוב ולהדליקו, ולכן מותר להדליק נר חנוכה ביום חול בשמנים ופתילות הפסולים לנר שבת, אפילו שעלולים להכבות בתוך הזמן.
ועוד, רב סובר שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה, ולכן מותר להדליקה גם בערב שבת חנוכה, בשמנים ופתילות הפסולים לנר שבת, כי מכיון שאינו משתמש לאור נר חנוכה, אין חשש שמא יטה את הנר.
והקשתה הגמרא, איך אתה אומר ״כבתה אין זקוק לה״, והרי יש ברייתא מפורשת שכתוב בה: מצותה (של נר חנוכה) משתשקע החמה (הכוונה לסוף השקיעה- בצאת הכוכבים) עד שתכלה רגל מן השוק (עד שיסיימו האנשים ללכת בחוץ ויכנסו לבתיהם).
ומשמע מברייתא זו, שאם זה לא דלק מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, לא יצא ידי חובה, ומשמע שכן צריך לחזור ולהדליק!
ומתרצת הגמרא שני תירוצים.
א- הכוונה של הברייתא היא, שאם לא הדליק בתחילת הזמן, מדליק עד זמן שתכלה רגל מן השוק, אבל לאחר הזמן הזה הפסיד את המצוה ושוב אינו מדליק.(בזמנינו זה שונה ובדיעבד ניתן להדליק כל הלילה).
ב- הברייתא התכוונה לענין כמות השמן שצריך לתת בנר, שצריך לתת כמות שתספיק לדלוק מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא שיעור חצי שעה. אבל באמת אם נתן כזאת כמות, וכבתה בתוך הזמן הזה, אינו צריך לחזור ולהדליק.
ופסקו הפוסקים והטור והשולחן ערוך (סימן תרעג) שכבתה אין זקוק לה, ואין צריך לחזור ולהדליק אם נכבה נר חנוכה.
ודין זה שכבתה אין זקוק לה, עולה ביחד עם פסק הגמרא שהדלקה עושה מצוה, זאת אומרת שבהדלקת הנר קיים את המצוה. ודין זה במקור הוא בגמרא שם בשבת (כב:-כג.) שם הגמרא מסתפקת האם ההדלקה עושה מצוה, או ההנחה של הנר במקומו היא עיקר המצוה. ומסקנת הגמרא שההדלקה עושה מצוה, אחת ההוכחות של הגמרא הוא מנוסח הברכה שאנו מברכים ״להדליק נר חנוכה״, מכאן ההוכחה שהדלקת הנר היא המצוה.
אם כן יצא לנו עד עכשיו כמה דינים:
א- אסור להשתמש לאור הנרות.
ב- הדלקת הנרות, היא עיקר המצוה, ולא ההנחה.
ג-ומכיון שהדלקה עושה מצוה, כבתה אין זקוק לה.
ובהמשך בלי נדר נשתדל לפרט כל דין לגופו.

למדנו לעיל, שמכיון שההדלקה עושה מצוה, לכן כיון שהדליק נר חנוכה תכף קיים המצוה, ועל כן אם כבה הנר, אף על פי כן אינו צריך להדליק שוב.
וכך פסק מרן בשולחן ערוך (סימן תרעג סעיף ב).
וכך כתב הלבוש: מיד שהדליק נעשית המצוה ונגמרה, שלא תקנו זכר לנס אלא להדליק, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה.
ולכאורה כל זה פשוט ביום חול שמכיון שהדליק בצאת הכוכבים, יצא ידי חובה, שעל כל פנים התחיל לדלוק קצת בלילה שזהו הזמן הראוי להדלקה. אבל מה יהיה הדין אם כבה נר חנוכה בערב שבת? הרי בערב שבת מקדימים להדליק נר חנוכה מבעוד יום קודם הלילה, ואם כן לכאורה, מכיון שלא דלק אפילו רגע אחד בלילה, אולי לא יצא ידי חובה, ויהיה חייב לחזור ולהדליק(כמובן לפני כניסת השבת)!
שאלה זו נשאל בתרומת הדשן (אחד מהראשונים),
והשיב - שאין צריך לחזור ולהדליק, אפילו שעיקר זמן הדלקת נר חנוכה הוא בצאת הכוכבים, והייתי חושב שמפני כן אם כבה הנר קודם קיום המצוה, צריך לחזור ולהדליקו, כי עוד לא הגיע זמן נר חנוכה, אבל האמת שאינו צריך לחזור ולהדליק.
והטעם שאינו חוזר להדליק גם ביום שישי, משום שהרי אי אפשר להדליק באותו יום בצאת הכוכבים, ממילא ההדלקה מבעוד יום נחשבת להכשר מצוה, ולכן גם מברכים על ההדלקה אפילו שזה מבעוד יום. ולכן אפילו אם כבה הנר בערב שבת קודם צאת הכוכבים, אינו צריך לחזור ולהדליק, מכיון שהתחיל את המצוה בהכשר.
אבל הטורי זהב (בסימן תרעג) חלק על דברי תרומת הדשן, וכתב שמשמעות דברי הגמרא ״כבתה אין זקוק לה״ משמע שצריך שהנר ידלק לפחות זמן מסוים בזמן שתקנו להדליק! ולכן בערב שבת שלא הגיע עדיין זמן צאת הכוכבים, אם כבה הנר, צריך לחזור ולהדליקו, אלא שידליק בלי לברך שוב, מכיון שבשעה שהדליק היה זה זמן שראוי להדלקה, וברך בהיתר.
ובפרי מגדים כתב, שלכתחילה ראוי להחמיר כדברי הטורי זהב.
אבל בשולחן ערוך פסק כדברי תרומת הדשן, שאפילו אם כבה הנר בערב שבת לפני קבלת שבת, בכל זאת אינו צריך להדליק שוב. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק״ל בחזון עובדיה חנוכה (עמוד קי), שאם החמיר וחזר והדליקה שנית- תבוא עליו ברכה. (כמובן לפני שיכנס שבת), שהרי אף אם כבתה ביום חול, שפשוט שאינו זקוק לה, מכל מקום כתב האור זרוע, שטוב יעשה אם יחזור וידליקנה. ופשוט שאם מחמיר על עצמו לחזור ולהדליק, שאינו חוזר ומברך שוב, שהרי כבר יצא ידי חובה בהדלקה הראשונה.
וכמובן פשוט אם כבה הנר זמן קצר לפני השקיעה בערב שבת, שאסור לחזור ולהדליק בזמן הזה, שבשביל חומרא שחוזר להדליק נר חנוכה, לא יעלה על הדעת שיעבור על איסור הבערה בשבת.

כל האמור בהלכות הקודמות שנכבו הנרות ואינו צריך לחזור ולהדליק, זה דווקא אם אחרי שהדליק את הנרות קרה שנפתח החלון או הדלת ונכבה, כי הנרות היו ראויים לדלוק חצי שעה. אבל אם מההתחלה עשה שלא כהוגן, והדליק את הנרות במקום שיש רוח נושבת, והיה צפוי שיכבו הנרות, ובאמת כבו- צריך לחזור שוב ולהדליק במקום שאין רוח. כך היא מסקנת רוב האחרונים. אלא, שיש מחלוקת האם יצטרך לברך שוב כשחוזר להדליק או לא יברך. והצדדים לכאן ולכאן, כי מי שסובר שצריך לחזור ולברך, דעתו היא שאם הדליק במקום הרוח, מכיון שודאי יכבו הנרות, לא עשה ולא כלום, ואין זה דומה למה שהגמרא התירה להדליק נר חנוכה גם בשמנים ופתילות האסורים להדליק בשבת, אפילו שהאש לא נתפסת בהם יפה, אבל אינם נכבים בודאות. אבל במדליק במקום הרוח- ודאי יכבה! ואם כן אין זה נחשב כלל הדלקה, ולכן פשוט שיצטרך לברך שוב! וכך דעת ה״מור וקציעה״ וה״פרי חדש״, וה״גן המלך״ וכן משמע מדברי ״ערוך השלחן״.
אולם, דעת ה״כנסת הגדולה״ וה״טורי זהב״ וה״מגן אברהם״ וה״אליה רבא״ שאמנם חוזר להדליק, אבל בלי ברכה, והסביר הט״ז, שאולי זה כמו השמנים שאינם נמשכים יפה אחרי הפתילה ואפילו שמצוי שיתכבו, וכבר אמרנו בגמרא ש״כבתה אין זקוק לה״, אם כן גם כאן לא יברך.
ומרן זצ״ל ביביע אומר (חלק ד סימן נב) ובחזון עובדיה (עמ׳ קו והלאה) פסק שאם הדליק במקום הרוח, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליק במקום שאין רוח, אבל לא יחזור לברך. ואפילו אם היה ברור בודאות שהרוח תכבה את הנר, אינו מברך שנית. והטעם שאינו חוזר אפילו שהיה ברור שיכבה, משום המחלוקת, וספק ברכות להקל. ועוד יש יותר צד שלא יברך שוב, כי בהמשך יתבאר שאפילו שהשו״ע פסק (סימן תערב סעיף ב) שצריך לתת שמן בכמות שתספיק לדלוק חצי שעה, כפי שהתבאר במאמר הקודם שכך דעת הגמרא בתרוץ השני (בשבת כא: -אי נמי לשיעורא) וכדעת רוב הראשונים שגם התרוץ השני להלכה, אולם ישנם כמה ראשונים אחרים שפסקו שאין צריך שיהיה כמות שמן של חצי שעה, ואין צריך שיהיו הנרות דולקים חצי שעה כלל. והביא עוד השולחן גבוה בשם כמה ראשונים ובהם הסמ״ג והתוספות, שכל מה שהגמרא אמרה שצריך לתת שיעור שידלק חצי שעה, זה בזמנם שהיו מדליקין בחוץ, ולפרסום הנס היה צריך להדליק חצי שעה, אבל עכשיו שאנו נוהגים להדליק בפנים בתוך הבית, אין צורך בשיעור של חצי שעה. ולכן, אפילו שאנחנו נוהגים כמו שפסק השולחן ערוך שצריך לתת כמות שתספיק לחצי שעה, בכל זאת, מכיון שראינו שישנם ראשונים שסוברים שאין צורך בחצי שעה, לכן אפילו אם שם את הנרות במקום שיש רוח, יחזור להדליק, אבל בלי ברכה.
והוסיף עוד בשולחן ערוך, שלא רק אם כבו הנרות מעצמם, אלא אפילו אם כבה את הנרות בעצמו בשוגג, כגון שבא לתקן את הנר וכבהו, אינו צריך לחזור ולהדליק. אבל כמו שלמדנו קודם לכן, טוב הדבר שיחזור וידליק, כמובן בלי ברכה. וכך הוסיף הרמ״א על המקום שם.
וכתבו האחרונים שאם כבה במזיד, חייב לחזור ולהדליק, אולם כפי שלמדנו, ידליק ללא ברכה.
והוסיף הביאור הלכה, שכל מה שלמדנו עד עכשיו ש״כבתה אינו זקוק לה״, זהו דווקא כשסיים להדליק את כל הנרות בחנוכיה, ואז מכיון שסיים להדליק את כל הנרות, קיים את המצוה למהדרין מן המהדרין, למשל, אם ביום החמישי הדליק את כל החמישה נרות, ואחרי זמן קצר נכבה אחד מהנרות, או אפילו כולם, אז אינו צריך לחזור ולהדליק שוב. אבל כל זמן שלא סיים להדליק את כל הנרות, אם כבה אחד מן הנרות, צריך לחזור ולהדליק, כי לא היה לו אפילו רגע אחד של ״מהדרין מן המהדרין״ שבו דלקו כל הנרות. וכמובן שלא יברך שוב.