בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים / הרב יהודה זולדן

מבוא

מסורת בחז"ל שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה (ראש השנה יא ע"א). תאריך יום צאת יוסף מבית האסורים, נותן בידינו קצה חוט, לתיארוך אירועים קודמים, ולהבנת פשרם.
ביום ראש השנה בו יצא יוסף מבית האסורים, הוא מתמנה להיות משנה למלך מצרים, בעקבות פתרון חלומותיו של פרעה, אותם הוא חלם לילה קודם, הינו ליל ראש השנה.
על חלומותיו של פרעה מעידה התורה שהם "מקץ שנתים ימים" (מא, א) להשבת שר המשקים לתפקידו הקודם, ולתלית שר האופים ע"י פרעה. מכאן שגם ארוע זה היה אף הוא בראש השנה.
על משך הזמן בו שהו שר האופים ושר המשקים יחד עם יוסף בבית האסורים נאמר: "ויהיו ימים במשמר" (מ, ד) לפי חז"ל "ימים" פירושו שנים עשר חודש (רש"י שם). מכאן שאף יום כניסתם של שר המשקים ושר האופים לבית הסוהר היה בראש השנה שנה קודם לכן.
יוסף עצמו שהה בבית הסוהר במשך שתים עשרה שנים (תנחומא וישב ט). עשר שנים כנגד הדיבה שהוציא על עשרת אחיו, ועוד שנתיים מפני שביקש משר המשקים שיזכירו אצל פרעה ולא סמך על הקב"ה (שמות רבה ז, א). אם נניח שאותם שתים עשרה שנה הם מיום, הרי שגם יום כניסתו של יוסף לבית הסוהר היה בראש השנה.
הסיבה בגללה הוא הוכנס לבית הסוהר היא בעקבות המעשה עם אשת פוטיפר ומעשה זה ארע "כהיום הזה" (לט, יא) יום חג מיוחד. היה זה לאחר שנה שלמה בה ניסתה אשת פוטיפר מדי יום ביומו לפתות אותו. "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה" (לט, י). מכאן שאם יום כניסתו של יוסף לבית סוהר היה בראש השנה בשל המעשה עם אשת פוטיפר, הרי שהוא נמכר כעבד לפוטיפר בראש השנה.בטבלה שלפנינו תיאורן של אותם שלוש עשרה השנים בה יוסף נמצא במצרים כעבד בבית פוטיפר, וכאסיר בבית הסוהר, כשהאירועים המרכזיים מתרחשים בראש השנה.
במאמרנו נברר ע"פ פסוקי המקרא ומדרשי חז"ל את משמעותם של התאריכים הללו, לפי סדר התרחשותם. יוסף בבית פוטיפר, המעשה עם אשת פוטיפר, כניסתו של יוסף לבית האסורים עקב כך, פתרון חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, חלומותיו של פרעה, ופתרונם ע"י יוסף. (בשמות רבה י"ח י"א נמצא מדרש חולק האומר שיוסף יצא מבית האסורים בפסח. אנו נעסוק כמובן רק בדרשת חז"ל המבארת שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה)

א. איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים (לט, ט)

יוסף נמכר לעבד, והוא מובל לבית פוטיפר שר הטבחים של פרעה. נסיונותיו הקשים של יוסף החלו מיד עם כניסתו לבית פוטיפר. פוטיפר נקרא בשם זה מפני שפטם פרים לעבודה זרה, או מפני שהיה פוער עצמו לעבודה זרה (בראשית רבה פו, ג), פוטיפר מושחת בתחום נוסף ומנסה לאנוס את יוסף במשכב זכור. כאן, בנסיון הראשון ניצל יוסף בזכות מלאך שסרס את פוטיפר ועל כן נקרא "סריס פרעה" (בראשית רבה פו, ג).
פוטיפר עוזב מאז את יוסף לנפשו "ולא ידע איתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (לט, ו). דברה תורה בלשון נקיה, והלחם כוונה לאשת פוטיפר שתלתה עיניה בעבד זה. היא תובעת בפה: "שכבה עמי" (לט, ז) ויוסף ממאן בעקשנות. היא מנסה לפתותו בדרכים משונות: "בגדים שלבשה לו שחרית, לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית, לא לבשה לו שחרית" (יומא לה ע"ב). היא גם מאימת עליו: "הריני חובשתך בבית האסורים, אמר לה ה' מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך, אמר לה ה' זוקף כפופים. אמר לו הריני מסמאת את עיניך, אמר לה ה' פוקח עיורים, (יומא שם). היא מנסה גם לפתות אותו בכסף והוא לא רוצה לשמוע לה, אפילו לא "לשכב אצלה להיות עמה" (לט, י) לשכב לידה באותה מיטה אף בלא תשמיש (בראשית רבה פז, ו).
כל זה קורה במשך שנה שלמה "אמר ר' יהודה בר שלום: יום יום, שנים עשר חודש. היתה מתגרה בו, ואין יום אלא שנים עשר חודש שנאמר מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר" (תנחומא וישב ח). מדברי חז"ל גם ניתן ללמוד עד כמה יופיו של יוסף הטריד את אשת פוטיפר. יום אחד הביאה אשת פוטיפר נערות מצריות כדי שיראו ביופיו של יוסף. "מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת , כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף, היו חותכות את ידיהן, אמרה להן ומה אתם בשעה אחת כך, אני שבכל שעה ושעה על אחת כמה וכמה? ובכל יום משדלתו ביצרו (תנחומא וישב ה). גם אחר כך, כשיוסף כבר היה בבית האסורים אחרי המעשה שהיה איתה "היתה באה אצלו לבית הסוהר ואומרת לו התרצה לי, והוא אומר כבר נשבעתי" (ילקוט שמעוני וישב, רמז קמח).
יוסף הוא הדוגמא הבולטת לאדם שמעמדו נחות ושפל והוא נתון ללחצים ולאיומים בשל אופיו המיוחד, ועל אף כל זאת הוא איננו מתפתה, אינו ניכנע ועומד על שלו. המסר העיקרי בדבריו לאשת פוטיפר: "איך אעשה הרעה הזאת וחטאתי לאלוהים" (לט, ט). כך מתאר הרמב"ם את קידוש השם הגדול שבמעשהו של יוסף: "כל הפורש או מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם" (רמב"ם הל' יסודי התורה ה, י; פרוש המשנה סוף מסכת מכות).

ב. ויהי כהיום הזה (לט, יא)

גם אצל יוסף החלו להתגלע סדקים. "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף" (לט, ו-ז) הוא מפתח את יופיו ושוכח כיצד הוא הגיע לבית פוטיפר."כיון שראה עצמו מושל (בבית פוטיפר) התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, ואומר ברוך המקום שהשכחני מבית אבי, אמר הקב"ה אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדב. מיד ותשא אשת אדוניו" (רש"י שם ע"פ תנחומא וישב, ח), נסיונות פיתוייה של אשת פוטיפר הוא גזירת שמים בשל העובדה שהוא שוכח את משפחתו ואביו.
במדרש אחר יש נימוק נוסף: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, משל לגיבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו, ומתקן. בשערו ונתלה בעקבו אמר: אנא גבר , אמר לו אי גבר את, הרי הדב קופץ לפניך. יוסף הפריז ביופיו, והקב"ה העמידו בנסיון, בו הוא עומד במשך שנה הוא דוחה, מסרב, ממאן לכל אפשרות עד אותו יום, "ויהי כהיום הזה" (לט, יא) שאין איש בבית מלבד אשת פוטיפר, ויוסף שנכנס לבית "לעשות מלאכתו" (שם). מלאכתו ממש או לעשות צרכיו, ושניהם לדבר עבירה נתכונו (סוטה שם). כאן חל שבר, יוסף איננו עומד יותר בלחצים, הוא והיא נמצאים לבד בבית, אין אף אחד שם, יחוד מושלם, "לעשות מלאכתו ואין איש" - "בדק עצמו אם יעשה הנבלה הזאת, וראה כי יחדל מלהיות איש, אך ירד במדרגת בהמה" (פירוש יפש תואר לבראשית רבה פז, ז).
יוסף שעמד עד עכשיו בסירובו מתחיל לחשוש שמא אולי יחטא בחטא החמור. אשת פוטיפר עוד מעט קט, תצליח להגשים את פיסגת חלומותיה, לאחר מלחמת התשה יום יומית עם יוסף: "ויהי כדברה אליו יום יום" (לט, י). מאבקה מתחיל לשאת פירות, הנה היא זוכה במה שהיא רצתה כל הזמן. ברגע האחרון כשהיא כבר תופסת בבגדיו, כשהוא כבר נסחף בחטא, כמעט בועל את אשת פוטיפר, או אז: "באותה שעה באה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון ואמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה בינהם, רצונך שימחה שמך מבינהם ותקרא רועה זונות? מיד ותשב באיתן קשתו (בראשית מט, כד) אמר ר' יוחנן אמר ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו. נעץ ידיו בקרקע ויוצאת תאותו מבין ציפורני ידיו. מידי אביר יעקב, מי גרם לו שיתקן על אבני אפודו, אלא אביר יעקב. (סוטה לו ע"ב).
בשניה האחרונה, ברגע האחרון, ניצל יוסף מהחטא החמור, מאותו חטא שהוא עומד בגבורה במשך שנה שלמה, וסרב להכשל בו. אשת פוטיפר מעלילה עליו עלילה, וסופו של הארוע הוא שיוסף מובל לבית הסוהר. היום בו התרחש הארוע שביניהם, הוא כנראה ראש השנה. אם יוסף ישב בבית הסוהר שתים עשרה שנה ויצא בראש השנה הרי שיום כניסתו לשם אף הוא בראש השנה.
ראש השנה הוא יום מתאים להתמודדות עם חטא ותשובה. שנה שלימה לעמוד בנסיון וכמעט להכשל בראש השנה, ואעפ"כ להציל עצמו ברגע האחרון מהחטא החמור, בעצומו של יום הדין.
בחז"ל יש תיאורים שונים, מה ענינו של אותו יום חג שלא היה אף אחד בבית מלבד אשת פוטיפר ויוסף. "ויהי כהיום הזה"-"יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כולם לעבודה זרה. אמרה אין יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה, אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך" (סוטה לו ע"ב). במדרש יש תיאור מפורט יותר לאיזה עבודה זרה הלכו: "ר' יהודה אומר אותו יום ניבול נילוס היה (לגרסאות אחרות: זיבול נילוס או זיבוח נילוס) והלכו הכל לראות, והוא בא הביתה לחשב חשבונותיו של רבו. ר' נחמיה אותו יום תאטרון היה והלכו כולם לראות, והוא בא הביתה לחשב חשבונותיו של רבו" (בראשית רבה פז, ז)
אם נחבר את דרשות חז"ל יחדיו, יום זה קשור כנראה לתופעה גאולוגית הקשורה לנילוס. הם הלכו לראות את התופעה ולהשתחוות. וכך מפרש רש"י על פי המדרש שם: יום זיבוח וקרי ליה בלשון גנאי זיבול, לפי שהיו משתחוים לנהר כדכתיב "לי היאור ואני עשיתני". (יחזקאל כט, ב). יתכן שהלכו להשתחוות ולזבוח לנילוס ליאור, וכונתם לפרעה שעשה עצמו עבודה זרה וטען שהוא ברא את היאור ועל כך בא הפסוק "לי יאורי ואני עשיתני".
זה קורה ביום א' בתשרי שבו מונים למלכי אומות העולם, ועל כן מתאים שישתחוו ויעבדו ליאור - לפרעה המציין את יום המלכתו.
יוסף עצמו בא הביתה לעשות חשבונות של רבו. אכן ראש השנה זהו יום של עשיית חשבונות יום של חשבון נפש. יתכן וכוונת יוסף היתה גם לעשות חשבונות של רבו של עולם - הקב"ה, כפי שאכן עושים בראש השנה. " ויבוא הביתה לעשות מלאכתו - מה מלאכתו? שונה וקורא מה למדו שאביו". (ילקוט שמעוני בראשית רמז קמו), אביו בודאי גם למדו על מעגל השנה ועל תחילתה של השנה ביום של חשבון נפש יום הדין ראש השנה. הניגוד בין יחסו של יוסף ליום זה לבין יחסם של המצרים בולט לעין. אצל יוסף זהו יום רציני, יום של חשבונות, ואילו אצלם זהו יום של צחוק, יום של תיאטרון, ולכן מבחינת אשת פוטיפר אין יום מתאים לעשות את אשר היא זוממת כמו ביום הזה.
ר' יונתן בן עוזיאל מפרש שסרובו של יוסף "לשכב אצלה להיות עמה" (לט, י) הוא מפני שהוא חשש: "למהוי מתחייב עמה ביום דינא רבא לעלמא דאתי". לא רצה להתחייב במעשה זה ליום הדין הצפוי לכל אדם בעולם הבא.אפשר גם לפרש את דברי ר' יונתן בן עוזיאל אחרת, הוא לא רצה להתחייב על מעשה חמור זה ביום הדין של העולם כולו דהיינו ראש השנה שעומד להגיע בקרוב.
יוסף אמנם עומד בנסיון ולכאורה לא מגיע לו שום עונש, להיפך הקב"ה הוסיף לו אות אחת על שמו - יהוסף מפני שקידש שם שמים בסתר (סוטה י ע"ב) אבל כיון שזהו יום של חשבונות, יום של פקידה, הקב"ה גלגל אותו לבית הסוהר בשל עונות קודמים וישנים. "ראוי היה יוסף להנתן בבית האסורים מפני שהוציא דיבה על אחיו" (שמות רבה ז, א). יוסף נאסר על ידי בשר ודם וניתן ביד שר בית הסוהר, אך מאסרו הוא מאסרו של מלך העולם. גם למצרים היה ידוע שיוסף לא עשה דבר והכל מיוזמת אשת פוטיפר, אך כדי לא לביישה, שמו אותו במשמר בית הסוהר. העונש האמיתי וסיבת מאסרו היא סיבה אחרת, עונש מרבש"ע על מעשים אחרים, ובזה דינם ופקידתם הוא ביום בו נכתבים דיני בני אדם בספרים - בראש השנה.

ג. חטאו משקה מלך מצרים והאופה (מ, ה)

יוסף נמצא תשע שנים בבית הסוהר, וגם שם את "אשר הוא עושה ה' מצליח" (לט, כג). בראש השנה העשירית למאסרו מצטרפים למשמר שר בית הסוהר, עוד שני אסירים נוספים. שניהם שרים בתפקידים בכירים - שר האופים ושר הטבחים. יוסף מופקד לשמש ולשרת אותם.
על משך שהותם בבית הסוהר נאמר:"ויהיו ימים במשמר" (מ, ד). "ימים" - שנים עשר חודש" (רש"י). "שנה שלימה כדכתיב ימים תהיה גאולתו וכן ימים או עשור" (רשב"ם). הם היו שנה תמימה יחד עם יוסף כדי שיוכלו ללמד אותו טכסיסי מלכות על פי משך תקופת השנה כיצד לנהוג בכל אירוע. (משך חכמה לבראשית סוף פרשת וישב ותחילת פרשת מקץ).
כאמור, יוסף עומד לפני פרעה בראש השנה, שנתיים בדיוק מאותו ראש השנה בו הוכרע דינם של שר המשקים ושר האופים. אם הם היו במשך שנים עשר חודש בבית הסוהר, מכאן שגם יום כניסתם בשל חטאם, היה בראש השנה.
חטאם של שר המשקים והאופים היה בראש השנה בו עשה פרעה "משתה לכל עבדיו" (מ, כ) אז ביום החשוב הזה נמצא זבוב בכוס פרעה, וצרור בתוך המאפה. פרעה מניחם במשמר הדין "משמר" במקרא זהו מקום מעצר ללא משפט, מה אשר יבורר ויוכרע. במקלל נאמר: "ויניחוהו במשמר, לפרוש להם על פי ה' " (ויקרא כד, יב) שם הם לא ידעו אם המקלל חייב כלל מיתה (סנהדרין עה ע"א). במקושש נאמר "ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו" (במדבר טו, לד) שם ידעו שהוא חייב מיתה, ידעו איזה מיתה. (סנהדרין שם). יוסף עצמו אוסר את אחיו: שיבחרו אחד מהם שיעלה חזרה לארץ כנען ויביא את בנימין למצרים. לבסוף, לאחר שלושת ימים, הוא מאפשר להם דרך אחרת "אחיכם יאסר בבית משמרכם....ואת אחיכם הקטן תביאו אלי" (מב, יט- כ). שמעון נאסר למשמר עד אשר יוכיחו האחים שאינם מרגלים זואת בהבאת בנימין למצרים.
כעבור שנה שמתקרב שוב יום ראש השנה יודעים שר המשקים ושר האופים כי קרב היום בו יוכרע דינם. טבעי הוא שחלומותיהם בימים שלפני יהיו קשורים במה שעתיד להתרחש. הטוב, הצדיק מבין השנים שר המשקים נחתם לאלתר לחיים טובים, ואילו הרשע, האשם לאלתר למיתה (ראש השנה טז ע"ב). בראש השנה זה הוכרע ונחתך בידי פרעה המלך, מי ישפל מי ירום, מי יחיה ומי ימות. יש גם בינוני שדינו תלוי ועומד, זהו יוסף. הוא כבר נמצא עשר שנים במשמר ללא הכרעת דין, והוא רוצה שגם לו יעשה דין. יתכן ויוסף ידע שתמו ימי עונשו בשל הדיבה שהוציאו על אחיו והוא רצה להסתיע בעזרת שר המשקים: "כי אם זכרתני אתך...והזכרתני את פרעה (מ, יד). השורש ז.כ.ר. במקרא מפורש בהקשר של דין ומשפט. ראש השנה נקרא "זכרון תרועה" (ויקרא כג, כד). אחשורוש מבקש את "ספר הזכרונות" (אסתר ו, א). כדי לדעת אם וכיצד נעשו דין, ואז מגלה שלא נעשה דין עם מרדכי. "אל תזכור לנו עונות ראשונים" (תהילים מט, ח) פרושו אל תעשה עמנו דין על עונות ראשונים, בניגוד "לעתה יזכור עונם ויפקוד חטאותם" (הושע ח, יג) "באת אלי להזכיר עוני" (מלכים א יז, יח) שפירושו לפקוד דין על העונות. "יהושפט בן אחילוד המזכיר" (מלכים א', ד, ב)- "איזה משפט בא לפניו" (רש"י). יוסף מבקש משר המשקים שיבקש מפרעה שיעשה עימו דין, הוא כבר יושב עשר שנים במשמר ולא הוכרע דינו. והסיבה שלא הוכרע דינו היא מפני שפוטיפר ידע שהצדק עם יוסף ולא לפי מה שסיפרה אשתו, אלא שלא לביש אותו ואותה, שמו אותו בבית סהר תחת חסותו של פוטיפר שר הטבחים עצמו (מ, ג-ד). שר המשקים שכח את יוסף וגם לא דאג שיעשה דין עימו, "לא זכר" "וישכחהו" (מ, כג).
בסיכומו של דבר לאחר שנתים ימים יוצא יוסף מבית הסוהר בראש השנה, וזאת לא מפני שנקצב דינו, אלא מפני שפתר את חלומות פרעה לשביעות רצונו.

ד. יום הולדת את פרעה (מ, כ)

דינו של יוסף היה תלוי ועומד עוד שנתים נוספות, "מפני שתלה בו יוסף (בשר המשקים) את בטחונו לזוכרו הוזקק להיות אסיר שתי שנים שנאמר "אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו, ולא פנה אל רהבים" (תהילים ב, ה) ולא בטח על מצרים הקרויה רהב (בראשית רבה פט, ג). בראש השנה שבא "מקץ שנתים ימים" (מ, א) ליציאת שר המשקים והאופים, חגג שוב פרעה את יום הולדתו. יום הולדת פרעה לפי חז"ל זהו יום גנוסיה של מלכים - יום שבו מעמידים את המלך (עבודה זרה י ע"א). לדעה אחרת יום גנוסיה של מלכים זהו יום הולדתו הביולוגי (ירושלמי עבודה זרה א, ב). יתכן שכאן היה זה גם יום העמדת המלך דהינו, יום מינויו ואכן בא' בתשרי מונים למלכי אומות העולם (ראש השנה ב ע"א) ויתכן שהיה זה אף יום הולדתו הביולוגי (בהגדרת המושג גנוסיא של מלכים נחלקו
באופן דומה לבבלי ולירושלמי גם הרמב"ם והראב"ד בהלכות עבודה זרה ט, ה, ובנושאי הכלים).
מה תוכנו של יום זה אצל פרעה?
"יום הולדת את פרעה, ויעש משתה לכל עבדיו, וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו,וישב את שר המשקים על משקהו... ואת שר האופים תלה" (לט, כ - כב). מחד משתה גדול ומאידך יום דין, יום משפט. "וישא" השורש י.ש.א במקרא קשור למנין ולספירה אך קשור גם למשפט ועל פי רוב בהקשר של סליחת עון. בסדום נאמר: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו). לאחר חטא המרגלים מבקש משה: "נשא עוון ופשע... וכאשר נשאתה לעם הזה" (במדבר יד, יח - יט) "נשא אויל מרודך ומלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא" (מלכים ב, כה, כז).
פרעה התחבט במשך שנה שלמה מה להכריע בדינם של שר המשקים והאופים. האמת היא ששר המשקים ושר האופים עצמם לא חטאו, עבדיהם הממונים תחתם הם אלו שנמצא אצלם זבוב בכוס וצרור במאפה, "חטאו משקה מלך מצרים והאופה". חטאם הוא "לאדוניהם" - שר המשקים ושר האופים, שהם עצמם כפופים "למלך מצרים" (מ', ט"ו). פרעה כועס על השרים מפני שיש להם אחריות מינסטראלית. השאלה היא עד כמה, האם הם יכלו לשלוט במצב, שזה לא יקרה או לא. הכרעת הדין הוא שזבוב בכוס היין זהו אונס ועל כן שר המשקים חוזר לתפקידו. ואילו צרור בתוך המאפה זוהי רשלנות. מתפקידו של שר האופים לודא שזה לא יקרה, ולכן אותו תלה (ע"פ המלבי"ם לבראשית מ, א-ב). אין יום מתאים כמו ראש השנה להכריע בדינם של בני אדם, ישנם חטאים שהם דומים ועל פי כן הם שונים. בראש השנה מעין המלך בדין, פוסק ומכריע. שר המשקים אומנם זכה בדינו, אך הוא גם עושה תשובה על כך. שנתיים לאחר מכן בראש השנה הוא אומר:
"את חטאי אני מזכיר היום" (מא, ט) ואין יום מתאים יותר לוידוי עוונות, מאשר אותו יום - ראש השנה.

ה. ועל המדינות בו יאמר - שבע גדול... רעב אחריהן (מא, כט - ל)

בלילה הקודם ליום ההולדת של פרעה בו הוא נוהג לעשות משתה לעבדיו ולהכריע בדינם ובמעמדם, הוא חולם שתי חלומות שטורדות ומטריפות את מנוחתו. הוא מבין שהחלומות על הפרות והשבלים אינם סתם חלומות אלא חלומות בעלות מסר משמעותי. החרטומים מנסים לפתור את חלומותיו, אבל "אין פותר אותם לפרעה" (מא, ח) על ליבו של פרעה לא מתקבלים הפתרונות. חז"ל אומרים שפרעה לא קיבל את פתרונות החרטומים מפני שבחלומות הוא גם ראה את הפתרון, וכשהחרטומים פתרו לו הוא זכר שאין הפתרון הנכון, עד שבא יוסף ופתר לו אותם נכון. "ופרעה חולם" (מא, א) "וכי כל הבריות אינם חולמים? אתמהה. אלא חלומו של מלך כל העולם הוא" (בראשית רבה פט, ד). זהו אכן לא חלום פשוט. אין זה חלום אישי, זהו יום דין של כל העולם, ומלך מלכי המלכים מעביר מסר דרך החלום, למלך בשר ודם החזק ביותר באותם ימים, פרעה. זהו יום בו נקבע דינו של העולם "ועל המדינות בו יאמר ... איזו לרעב ואיזו לשובע" (ירושלמי ראש השנה א, ג) ועל כן מתפעם פרעה מהחלומות ומוטרד מהם.

ו. הממליך מלכים - ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים (מא, מא)

יוסף פותר את חלומות פרעה והוא מקבל סמכויות רחבות ביותר."על פיך ישק כל עמי" (מא, מ) מקבל את טבעת המלך (מא, מב) והוא מורכב במרכבת המשנה (מא, מג). יוסף עולה ממעמד של אסיר בבית המשמר שעדין לא נחרץ ונקבע דינו, למספר שתים בממלכה, ובפיו לקבוע ולחרוץ גורלות של אנשים, מדרגה אחת פחותה מהדרגה הגבוהה ביותר. יוסף כיפר בשנות ישיבתו בכלא על חטאו בהוצאת דיבה על אחיו. וכעת משכופר לו, הוא מתמנה למלך. בראש השנה מונים למלכי אומות העולם וביום זה הוא מתמנה למלך על אומות העולם.
המקור ממנו לומדים חז"ל שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה, והומלך גם באותו יום הוא מפסוקים בספר תהילים: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב. עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע הסירותי מסבל שכמו" (תהילים פא, ד-ז).
תקיעת השופר הוא הכרזה ליציאה לחרות כמו שתוקעים ביום כיפור ביובל ואז יוצאים העבדים לחרות, "עדות ליהוסף" - ביום זה שמו עדי זהב על יוסף "וישם רביד זהב על צואריו" (מצודת דוד תהילים שם) וביום זה הוא מתמנה על ארץ מצרים "שמו בצאתו על ארץ מצרים". ביום זה נפסק סבלו של יוסף איש שכם "הסירותי מסבל שכמו" "שפת לא ידעתי אשמע" - זהו המדרש על המלאך גבריאל שבא ולימדו שבעים לשון.
ביום בו תוקעים בשופר, ביום המכוסה ביותר בחודש, בו לא נראת הלבנה בא' בתשרי, ביום זה שמו בצאתו על ארץ מצרים. הממליך מלכים ולו המלוכה.

סיכום

ראש השנה הוא לא רק יום צאתו של יוסף מבית האסורים, והתמנותו על ארץ מצרים. ראש השנה הוא ציר מרכזי, ובו מתרחשים הארועים המרכזים במשך אותם שלוש עשרה שנה נמצא במצרים כעבד וכאסיר. הוא נכנס לבית פוטיפר בראש השנה, מתמודד מול נסיונות של חטא, וניצל ביום ראש השנה מחטא חמור ביותר. הוא עושה תשובה ברגע האחרון ומקדש בכך שם שמים. הוא מובל לבית סוהר מפני שהקב"ה עושה איתו דין על עברות אחרות. לאחר תשע שנים מצטרפים אליו לשנה שני אסירים שר המשקים ושר האופים. מראש השנה עד ראש השנה. כשגם אצלם ראש השנה הוא תאריך מרכזי. פרעה מציין את יום הולדתו, יום התמנותו בראש השנה של המלכים בא' תשרי, ועושה דין ומשפט בעבדיו ביום זה. ביום דין של העולם מעביר הקב"ה מסר דרך חלומות פרעה על הצפוי לעולם מבחינת רעב ושובע ולבסוף לאחר שתים עשרה שנים בראש השנה יוצא יוסף לבסוף מבית הסוהר ומתמנה למלך על מצרים. יום מלכותם של אומות העולם.