|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
רוח צפונית יפה לחטין – חיטה
"ועשן המערכה, אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו? והאמר רבי יצחק בר אבדימי: במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין. נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין. נטה כלפי מזרח הכל שמחין, כלפי מערב הכל עצבין. דאזיל ואתי כדיקלי, ואבדורי לא הוה מיבדר. אמר מר: כלפי מזרח הכל שמחין, כלפי מערב הכל עצבין. ורמינהו: מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין. רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין. ואמר רב יוסף, ואיתימא מר זוטרא: וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום, האי מרבה דידיה והאי מרבה דידיה! לא קשיא: הא לן, והא להו" (יומא, כא ע"ב).
פירוש: ושואלים: והאם עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה אֲפִילּוּ כָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ? וְהָאָמַר [והרי אמר] ר' יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הסוכות הַכּל צוֹפִין לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, אם היתה הרוח באה מכיוון דרום והיה העשן נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן, היו ה עֲנִיִּים שְׁמֵחִין וּבַעֲלֵי בָתִּים עֲצֵבִין, מִפְּנֵי שדבר זה סימן שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין ועתידה האדמה להצמיח תבואה רבה וּפֵירוֹתֵיהֶן מַרְקִיבִין מפני הלחות ולכן לא ניתן לאכסן אותם ומוכרחים להקדים למוכרם, ונמצאים בעלי השדות מפסידים, ועניים מרויחים. ואם נָטָה עמוד העשן כְּלַפֵּי דָּרוֹם, מפני רוח צפונית עֲנִיִּים עֲצֵבִין, וּבַעֲלֵי בָתִּים שְׁמֵחִין מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי אותה שָׁנָה מוּעָטִין ואין פירות רבים, ועוד שפֵּירוֹתֵיהֶן מִשְׁתַּמְּרִין. ואם היתה רוח מערבית והיה העשן נוטה כְּלַפֵּי מִזְרָח הרי זה סימן לכך שגשמי השנה יבואו כראוי ויהיו פירות, וניתן יהיה גם לאחסן אותם זמן מסויים והַכּל שְׁמֵחִין. היתה רוח מזרחית ונוטה היה העשן כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכּל עֲצֵבִין שרוח מזרחית אינה מביאה גשמים, והרי זה סימן לכך שתהא זו שנת בצורת. הרי שהיתה הרוח מטה את עשן המערכה! ומשיבים: דְּאָזֵיל וְאָתֵי כְּדִיקְלֵי, וְאִבְדּוּרֵי לָא הֲוָה מִיבְדַּר [העשן היה הולך ובא, מתנועע, כמו עץ דקל ברוח, אבל לא היה מתפזר]. שאכן היתה הרוח מטה את כיוון עשן המערכה, אך אינה מפזרת אותו לגמרי. אָמַר מָר [החכם] כאן: אם היה עמוד העשן נוטה כְּלַפֵּי מִזְרָח, שנושבת רוח מערבית הַכּל שְׁמֵחִין, היה נוטה כְּלַפֵּי מַעֲרָב מפני הרוח מזרחית הַכּל עֲצֵבִין. וּרְמִינְהוּ [ומשליכים, מראים סתירה ממקום אחר], שאמרו חכמים: רוח מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, רוח מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה, רוּחַ צְפוֹנִית יָפָה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שכבר גדלו וְהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְקָשָׁה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין (תחילת היותם לפירות), רוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְיָפָה לַזֵּיתִים בַּזְּמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין. וְאָמַר רַב יוֹסֵף על כך, וְאִיתֵימָא [ויש אומרים] שאמר זאת מָר זוּטְרָא: וְסִימָנֵיךְ איזו רוח יפה לחיטים ואיזו לזיתים שבמקדש היה שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. ועל השלחן היו מניחין לחם העשוי מחיטים, ובמנורה היו מדליקין שמן העשוי מזיתים, הַאי מַרְבֶּה דִּידֵיהּ [צד זה צפון מגדל את שלו] את החיטים, השייכות לשלחן שבצפון, וְהַאי מַרְבֶּה דִּידֵיהּ [וזה צד דרום מגדל את שלו] את הזיתים שמהם מדליקים מנורה שבדרום. ועל כל פנים יש סתירה בהערכת רוח מזרחית ומערבית, אם טובה היא או רעה! ומשיבים: לֹא קַשְׁיָא [קשה]; הָא [זה] לָן [לנו] לבני בבל, שאף שרוח מזרחית, רוח קדים יבשה היא, מכל מקום מתוך שבבל היא ארץ משופעת במים, אין אדמתה ממהרת להתייבש ואין הדבר פוגע באיכות התבואה, וְהָא [וזה] לְהוּ [להם] לבני ארץ ישראל, שאינה משופעת במים והרוח המזרחית ממהרת ליבש את אדמתה ומקלקלת את התבואה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
(1) התלמוד מספר על מקרה שהארץ יבשה כנראה כתוצאה מרוח דרומית ולכן התבואה לא גדלה ולא ידעו מהיכן להביא את העומר. לבסוף הביאו ממקום שנקרא "גגות צריפין" שאותו איתר בעזרת אילם שהניח אחת מידיו על "גגות" ואחת על "צריפין". מקורות עיקריים:נ. הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, נאות קדומים 1980, עמ' 35-38.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
