פסוקי שופרות וחצוצרות / הרב יהודה זולדן
בתפילת מוסף בראש השנה, אומרים פסוקים בהם יש איזכור לשופרות זכרונות ומלכויות. במשנה נאמר: "אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות. רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא" (משנה ראש השנה פ"ד מ"ו). ר' עקיבא הוא התנא עליו חולק ר' יוחנן בן נורי (תוספתא ראש השנה פ"ב מי"ב). הלכה כר יוחנן בן נורי (גמרא ראש השנה לב ע"א). "שלש שלש" הכונה היא שיש לומר, שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהנביא, ושלושה מהכתובים. עוד נאמר שם בתוספתא בשמו של ר' יוסי, שלאחר אמירת תשעת הפסוקים, יש להשלים בפסוק מהתורה. ובגמ' (שם ע"ב) נאמר: "המשלים בתורה הרי זה משובח... וותיקין היו משלימין אותה בתורה". בסיכום, וכך נהוג לומר: שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהכתובים - מדברי דוד בספר תהילים שקדם לנביאים, שלושה פסוקים מהנביאים, ופסוק מהתורה, ובסה"כ עשרה פסוקים.
הפסוק מהתורה המשלים את פסוקי השופרות הוא: "ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלקיכם" (במדבר י, י). כך מופיע בגאונים ובמקורות ראשונים נוספים, וכך נהוג. יושם לב, שבפסוק נזכר תקיעה ולא תרועה, וכן חצוצרה ולא שופר. רבנו אשר, כותב על כך: "יש מרננים על מה שאנו משלימין בשופרות בהאי קרא וביום שמחתכם ובמועדיכם שכתוב בו ותקעתם בחצוצרות, ואין כתוב בו שופר" (רא"ש, ראש השנה פרק ד סימן ג). הרא"ש מביא התייחסויות של ראשונים אחרים לשאלה זו. לפיו, יש שאכן שינו והציעו לומר פסוק אחר מהתורה. הרמב"ן שינה ואמר פסוק אחר שנזכר בו תרועה: " לא הביט און ביעקב... ותרועת מלך בו" (במדבר כג, כא), למרות שזה פסוק שאומרים גם במלכויות. רבנו יונה היה אומר את הפסוק: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א).
דעת הרא"ש עצמו היא שכשכתוב תרועה בפסוק הכונה לשופר, כך יתכן גם כשכתוב תקיעה. העובדה שכתוב בפסוק חצוצרה לא משנה דבר לענין זה. הרא"ש אף מצטט דברים מהירושלמי שם נאמר שנהגו להשלים בפסוק זה, אך כבר העירו על כך שאין בידינו ירושלמי זה.
בתחילת דבריו הביא הרא"ש את דברי הרב אליעזר ב"ר יואל הלוי (ראבי"ה, ח"ב - מסכת ראש השנה סימן תקלו) הכותב שהפסוק ובו תקיעה בחצוצרות נאמר בתפילה והיא תפילה המסיימת את אמירת עשרת פסוקי השופרות, ויש בה ריצוי ורחמים לבנין המקדש וחידוש הקרבנות. זהו הפסוק האחד עשרה, מאחר ובפסוקי השופרות נהוג לומר ארבעה פסוקים מהכתובים, ובנוסף לשלושה פסוקים מהתורה לפניהם, ושלושה פסוקים מהנביא לאחריהם, יש כבר עשרה פסוקים. פסוקי הנביא הם המשלימים, בדיעבד אם השלים בנביא יצא.
רבנו נסים (דף ט ע"א מדפי הרי"ף), מביא את דברי הרב אהרן הלוי, הרא"ה, שכתב שבספרי נדרש הפסוק "ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלקיכם" לזכרונות מלכויות ושופרות. "ותקעתם"= - שופרות, "והיו לזכרון"- זכרונות, "אני ה' אלוקיכם"- מלכויות, ועל כן ניתן לאומרו במסגרת השופרות. אמנם לדעתו של הר"ן אין זה מספיק, מאחר ויש לומר פסוק שנאמר בו שופר בצורה ברורה.
נראה להסביר את דברי הרא"ה כך. במשנה נאמר שבראש השנה במקדש בלבד, היו תוקעים בשופר ובחצוצרות. "שופר של ראש השנה של יעל פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר" (משנה ראש השנה פ"ג מ"ג). הגמ' מביאה אסמכתא מהפס': "בחצוצרות ובקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (תהילים צח, ו), ממנו למדים שרק במקדש תוקעים בחצוצרות ובשופר כאחד, ולא בגבולין מחוץ למקדש (ראש השנה כז ע"א). זהו פס' המובא בין פסוקי השופרות, מהפסוקים המובאים מהכתובים.
הרב דוד הכהן, 'הנזיר', כותב: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מהעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעין בחצוצרות על הזבחים" (חוברת קול ואור עמ' ס). מכאן שהתקיעה בשופר בראש השנה במקדש, היא חלק מעבודת המקדש באותו יום, ולא מגדרי מצות השופר. בנוסף לקרבנות המוסף הקרבים בראש השנה, שעליהם תקעו בחצוצרות כמו במועדים האחרים, תוקעים בחצוצרות גם בזמן שתוקעים בשופר, במצות היום. אילו הם תקיעות שופר במשמעות אחרת. הם נלווים לחצוצרות, שהם כלים קבועים בעבודת המקדש. בירושלמי נאמר באשר לתקיעה בשופר בשבת במקדש: "זכרון תרועה מקרא קֹדש, כל מלאכת עבֹדה לא תעשו, והקרבתם אשה לה' " (ויקרא כג, כד–כה) – "תני ר' שמעון בן יוחאי: 'והקרבתם' – במקום שהקרבנות קריבין" (ירושלמי ראש השנה ד, א). ניתן להסביר, שהדרשה מהפס' "והקרבתם", לא באה רק כדי לאפיין את מקום התקיעה, אלא גם לבטא שבתקיעות במקדש – ולא רק בשבת – יש מימד של קרבן, של עבודת המקדש.
איזכור הפסוק "ותקעתם בחצוצרות" למרות שלא נזכר בו המילה שופר, זו בקשה לחידוש עבודת המקדש בראש השנה במשמעות כפולה. חידוש עבודת הקרבנות הקרבים על המזבח עליהם תוקעים בחצוצרות, וחידוש התקיעה בשופר במקדש, יחד עם התקיעה בחצוצרות. על כן דרש הספרי פסוק זה העוסק בתקיעה בזמן הקרבת קרבנות המוסף, גם על התקיעות בראש השנה, ונראה שאילו הם התקיעות בראש השנה שבמקדש.
לראבי"ה זהו פסוק נוסף המסיים את פסוקי השופרות ואף הוא רואה בו תפילה – ריצוי ורחמים לחידוש עבודת המקדש, ונראה שבכלל זה גם התקיעות הייחודיות שבראש השנה במקדש. באופן כללי בברכות המסיימות את מלכויות שופרות וזכרונות, יש ריצוי ורחמים לעתיד. במלכויות על התגלות מלכות ה' על כל יושבי תבל, בזכרונות- "ובטובך הגדול ישוב חרון אפך על עירך ועמך- וזכרתי להם ברית ראשונים", ובשופרות על קיבוץ הגלויות, בנין המקדש וחידוש עבודת המקדש, ועבודת הקרבנות, ובכלל זה גם התקיעה בשופר ובחצוצרה בראש השנה במקדש.
