|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
 |
 |
|
| תמונה 1. האילן נקצץ כמלא המרדע | תמונה 2. האילן נקצץ כנגד המשקולת |
| שדה בעל | בית השלחין | |
| כל עצי הפרי | מלא המרדע | כנגד המשקולת |
| חרוב ושקמה | כנגד המשקולת | כנגד המשקולת |
מטבלה זו נוכל לבודד שתי שאלות: א. מדוע שונה דינם של חרוב ושקמה משאר העצים בשדה הבעל? ב. מדוע שונה הדין של שדה הבעל לעומת בית השלחין בכל עצי הפרי מלבד החרוב והשקמה? רש"י מייחס לחרוב ושקמה צל רב אך איננו מפרט מהי הסיבה לכך. ניתן לשער שכוונתו לכך שמדובר בעצים גדולים בהשוואה למיני עצים אחרים. על מאפיין זה נוכל ללמוד מסוגיה אחרת בהם מוזכר צמד המינים חרוב ושקמה: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה, אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה וכו'" (בבא בתרא כד ע"ב). הסיבה להרחקת העצים היא הרצון לשמור על יופיה של העיר. מפרש רש"י במקום: "מרחיקין את האילן מן העיר - בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה". בניגוד למקובל בתרבויות המערביות, בנות זמננו, דווקא העדר עצים בשטחים סביב העיר היה הנוף הרצוי. מעניין לגלות שבעוד שאנחנו משקיעים מאמצים בשימור צמחי הבר, על פי המשנה, יש להרחיק עצי סרק 50 אמה מהעיר. מפרש רש"י: "ואילן סרק - גנאי הוא לעיר". לעצי הפרי התייחסו ב"סובלנות יחסית" וכאן מבדילה המשנה בין חרוב ושקמה ש"ענפיהם רבים" (רש"י) שאותם מרחיקים 50 אמה לבין עצי פרי אחרים. כנראה משום שעצים גדולים בולטים בשטח ולכן יש להרחיקם יותר.
גדלם והצל הרב שחרוב ושקמה מטילים בהשוואה לעצים אחרים מסביר מדוע בשדה בעל יש צורך לקצוץ את ענפי החרוב והשקמה "כנגד המשקולת" ולא די "כמלוא המרדע" אולם הסבר זה לא נותן תשובה מספקת לשאלה השניה שהעלינו לגבי ההשוואה בשאר העצים בין שדה בעל ובית השלחין. אם עיקר ההבדל בינם לבין החרוב והשקמה הוא בגודלם הקטן וצילם המועט מדוע בבית השלחין יש לקצוץ לגמרי? ניתן ליישב ולהסביר שבבית השלחין צפיפות הצמחים גדולה יותר והאינטנסיביות של הגידול רבה יותר לאורך כל השנה ולכן יש חשיבות רבה יותר לאור. כאן גם הפחתה מעטה בכמות האור על ידי עצים קטנים גורמת לנזק רב יחסית ויש לסלקו.
ייתכן ותשובה טובה יותר לשתי השאלות כאחת נעוצה בהכרת הפנולוגיה (3) של החרוב והשקמה. בניגוד לתאנה, למשל, שהיא עץ נשיר הנמצא בשלכת בחורף הרי שהן החרוב והן השקמה הם ירוקי-עד ולכן מטילים צל כל השנה. התאנה איננה מצלה בחורף ולכן השפעתה השלילית על הצמחים השכנים קטנה יותר. בתקופת החורף יש חשיבות רבה יותר בקליטת אור שמש שהרי כמות ימי השמש בחורף קטנה מאשר בעונות האחרות. חשיבות האור לצמחים היא קריטית משום שבעזרת האור הצמחים מייצרים את הסוכרים מדו-תחמוצת-הפחמן ומים תוך שחרור חמצן (הטמעה – פוטוסינתיזה).
רק בצמחים נשירים יש הבדל בין בית הבעל לבית השלחין. בבית הבעל עיקר הגידול הוא בחורף כאשר הצמחים בשלכת ואין הם מצילים על השדה באופן משמעותי ולכן קוצצים רק כמלא המרדע, ואילו בבית השלחין חלק גדול של הגידול מתנהל בקיץ כאשר עצים אלו במלא עלוותם ויש לקצצם כנגד המשקולת. בחרוב ושקמה ירוקי העד אין כמובן הבדל בין קיץ וחורף לכן יש לקצוץ תמיד כנגד המשקולת.
תצפית בפארק השרון ביום חורף מאפשרת להדגים את ההבדל בין עץ נשיר לירוק-עד באופן דרמטי. בסיור זה צילמתי זה ליד זה אלון תבור שהוא עץ נשיר (כדוגמת התאנה) וחרוב שהוא ירוק-עד (תמונה 6). ניתן לראות יפה שמתחת לאלון התבור מתפתחים היטב שיחים גבוהים של אלת המסטיק (תמונה 7) ואילו מתחת לחרוב, באופן מוחלט, אין התפתחות של שיחי אלת המסטיק (תמונה 8). ההבדל נעוץ בכך שלאלת המסטיק אין אפשרות להתפתח בצל התמידי מתחת לחרוב ואילו התקופה הקצרה שבה נמצא אלון התבור בשלכת די בה כדי לספק די אור להתפתחות שיחי האלה. ניתן להניח שגם גידולי השדה (כמו אלת המסטיק) לא יתפתחו היטב מתחת לצילם של החרוב והשקמה. כוונת רש"י באמרו על החרוב והשקמה "שצילם קשה", אם כן, איננה רק בגלל גדלם אלא גם בגלל היותם ירוקי עד.
 |
 |
|
| תמונה 3. שקמה | תמונה 4. שקמה – מבט מקרוב צילם: דביר זמירי |
 |
 |
|
| תמונה 5. חרוב |
תמונה 6. פארק השרון בחורף ניתן לראות צמחים ירוקי עד ואת אלוני התבור בשלכת |
 |
 |
|
| תמונה 7. אלון התבור בשלכת ומתחתיו שיחי אלת המסטיק מפותחים | תמונה 8. חרוב עם עלווה מלאה ובצילו אין צמיחת שיחים |
הרחבה
ספק אם חז"ל הכירו את התהליך הפיסיולוגי המתקיים בצמח בהשפעת האור אך בוודאי ידעו שלא תתכן צמיחה ללא אור. כיום אנו יודעים שאנרגיית האור מאפשרת לצמחים וכמה מיני חיידקים לבצע הטמעה (פוטוסינתזה) שבעזרתה הם מייצרים סוכרים, בדרך כלל גלוקוז, המהווים את אבני הבניין של הצמח. ההטמעה אחראית להזנה של כל החיים על פני כדור הארץ. בתהליך ההטמעה משתתפים בנוסף לאנרגיית האור גם פחמן דו-חמצני הנקלט מהאוויר ומים. התוצרים הם מולקולת גלוקוז ו – 6 מולקולות חמצן. ההטמעה חשובה לא רק באספקת המזון לכדור הארץ אלא גם בשמירה על רכוז החמצן באוויר הנחוץ לנשימה. הנוסחה המסכמת את התהליך היא:
ראשית מחקר הפוטוסינתזה
אמנם חז"ל היו מודעים לנזקו של הצל לגידולי שדה אולם המרחק בין מידע זה לבין הידוע היום למדע על תפקיד האור לגידול הצמחים רב מאד. על מנת להמחיש את מרחק זה אתאר כמה מהתצפיות הראשונות שנערכו, החל מהמאה ה – 16, לגילוי וההבנה של הפוטוסינתזה. יאן בפטיסט ואן הלמונט (1580-1644) שהיה כימאי, פיזיולוג ורופא פלמי גידל במיכל במשך 5 שנים נבט ערבה שבסופם משקלו היה 77 ק"ג. הוא מצא שלמרות תוספת המשקל הרבה של העץ הרי שמשקל הקרקע כמעט ולא השתנה. מסקנתו הייתה שמקור תוספת המשקל לעץ היא במי ההשקיה. מאוחר יותר, בניסוי שערך פרופ' ג'והן וודוורד (1665 – 1728) מאוניברסיטת קיימבריג', הוכח שהשערה זו שגויה. הוא מצא שלאחר השקייה ב – 76 ק"ג מים משקל הצמח עלה רק בגרם אחד. ג'וזף פריסטלי (1733 – 1804) מצא שצמחים משפיעים באופן כלשהו על הרכב האוויר (החמצן וחשיבותו לחיים עדיין לא היו ידועים בתקופה זו). הוא הניח צמח יחד עם נר בוער בחלל כלי זכוכית שקוף ואטום לכניסת אוויר. לאחר זמן מה הנר כבה (הבעירה ניצלה את כל מלאי החמצן) אך לאחר כחודש ניתן היה להדליק אותו מחדש מבלי לפתוח את הכלי(4). בניסוי נוסף הוא הראה שניתן להחזיק עכבר בכלי אטום לאוויר יחד עם צמח מבלי שימות בחנק. מסקנתו של פריסטלי הייתה שצמחים מחזירים לאוויר מרכיב כלשהו שנר בוער ונשימת בעל חיים מסלקים ממנו. Jan Ingenhousz (1730 - 1799) התקדם צעד נוסף והוכיח במערכת ניסוי דומה לפריסטלי שהצמחים זקוקים לאור על מנת לייצר חמצן (החמצן התגלה כמה שנים קודם לכן). יתר על כן, הוא הוכיח שבתנאי חושך גם צמחים זקוקים לחמצן. בניסוי אחר הראה שצמחים הגדלים באקווריום מפרישים מעליהם בועות גז (חמצן) רק בנוכחות אור.
גם בנקודת זמן זו בהיסטוריה של המחקר הנעלם היה רב מהגלוי ועדיין לא ניתנה תשובה לשאלה הבסיסית מהו מקור תוספת המשקל לצמח ושאלות רבות נוספות. למעשה, למרות המידע הרב והמפורט הקיים היום, עדיין נותרו סוגיות בלתי פתורות.
(1) המרדע/ת שימש/ה כמדד לתאור אורך וגם עובי. במסכת שבת (קמט ע"א) היא שימשה לתאור גובה: "והתניא: לא יקרא לאור הנר, ואמר ואמר רבה: אפילו גבוה שתי קומות, אפילו גבוה שתי מרדעות, אפילו עשרה בתים זה על גבי זה וכו'". מדידת עובי אנו מוצאים במסכת שבת (טז ע"ב): "דתנן: כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע".
(2) פירוש: שנינו במשנה: שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וכו' ... וכִּי אֲתָא [כאשר בא] רָבִין מארץ ישראל לבבל אָמַר בשם רֵישׁ לָקִישׁ בגירסה שונה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנֶּעֱקְרוּ בְּגוּשֵׁיהֶן וּבְתוֹךְ שָׁלשׁ, אֲבָל לְאַחַר שָׁלשׁ הַכּל לְבַעַל הַקַּרְקַע. דְּאָמַר לֵיהּ [שיכול הוא לומר לו]: אִי אֲנָא נְטַעִי [אם אני הייתי נוטע] אותם, לְאַחַר שָׁלשׁ שנים מִי [האם] לֹא הֲוָה אָכֵילְנָא לֵיהּ כּוּלֵּיהּ [הייתי אוכל אותם כולם]? ושואלים: וְלֵימָא לֵיהּ [ושיאמר לו] בעל הזיתים: אִי אַתְּ נָטַעַתְּ [אם אתה היית נוטע] אותם בְּתוֹךְ שָׁלשׁ לֹא הֲוָה אָכְלַתְּ [היית אוכל] מהם כלל משום ערלה, הָשְׁתָּא קָא אָכְלַתְּ פַּלְגָא בַּהֲדַאי [עכשיו אתה אוכל חצי אתי]? ומשיבים: מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ [שאומר הוא לו]: אִי אֲנָא נְטַעִי [אילו הייתי אני נוטע אותם] במשך שלוש השנים הֲוָה קְטִינֵי וְזָרַעְנָא תְּחוֹתַיְיהוּ סִילְקָא וְיַרְקָא [היו קטנים והייתי זורע תחתם תרד וירק] והייתי מרוויח בהם, ונמצא אף אני מפסיד מגדרם של העצים, ודיי בחלק במשך שלוש השנים.
(3) פנולוגיה - מקצב הפעילות השנתי.
(4) בעזרת ריכוז קרני שמש על ידי מראות.
לעיון נוסף:
שקמה באתר צמח השדה
חרוב מצוי באתר צמח השדה
פורטל הדף היומי: "ובחרוב ושקמה חמשים אמה"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.