מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
הרי את מותרת חוץ מהפרת נדריך
מה דין בעל שנותן גט לאשה בתנאי שהוא משייר מרכיבים מסוימים שקשורים לקשרי האישות שביניהם: "חוץ מהפרת נדריך, חוץ מתרומתיך, חוץ מירושתיך", ועוד. המסקנה היא: "תיקו", ובלשון הרמב"ם (הל' גירושין ח, ו): "בכל אחד מאילו הרי זו ספק מגורשת".
נתמקד בתנאי: "חוץ מהפרת נדריך". לפי רש"י, מחד הוא אמנם גירשה, אך מאחר ושייר לעצמו את זכות הפרת נדריה, שזהו חלק ממרכיבי הקשר ביניהם, כנאמר: "כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד), אז אין כריתות מוחלטת ביניהם. לפי הריטב"א, התנאי הוא: "שאם תנשאי לאחר, לא יוכל בעלך להפר נדריך". לפי הסבר זה, הוא איננו משייר לעצמו, אלא לא משחרר אותה לגמרי.
בפסוק מדובר רק על נדרים שיש בהם עינוי נפש, וכהסברו של רבנו בחיי (במדבר שם): "מה שנתנה תורה רשות לבעל להפר נדרי אשתו אין זה בכל הנדרים שבעולם, אלא דברים שיש בהן ענוי נפש, כגון שלא תרחץ ושלא תתקשט בבגדי צבעונין, ושלא תאכל בשר ושלא תשתה יין, ...וכל שכן שמפר דברים שבינו לבינה בעניני צניעות,... אבל דברים אחרים חוץ מהן שנדרה בהן האשה, אין לבעל כח להפר, אלא צריכה היתר חכם ע"י חרטה כשאר בני אדם".
מאחר ובערב ראש השנה או בערב יום כיפור מתירים נדרים, האם וכיצד בעל יכול להתיר בשליחות אשתו את נדריה? בגמ' (נדרים ח ע"ב) מסופר שרבינא שאל את רב אשי: בעל, מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו? והוא השיב שאפשר, ובתנאי ששלושת הדיינים שהוא מתיר בפניהם יתקבצו, אבל אין לקבץ אותם לכתחילה לשם כך, מאחר שמעיקר הדין צריך שהנודר יהיה שם (ר"ן שם), אך אם האשה מינתה אותו לכך, אנו מקילים מפני שהבעל טרוד לחזר אחריהם, ויש חשש שישכח את שאמרה לו אשתו וישנה ויוסיף (תוס'), או מהטעם שהיא איננה מעונינת שהדבר יתפרסם בעצם קיבוצם (טור יו"ד סי' רלד בשם הרב אליעזר ממיץ). כאן ממילא הם מכונסים, וניתן להתיר בשליחותה.
