|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים – ערער
"ניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה: קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. אל תיקרי ברותים אלא ברית ים. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא היתה, והיתה מאירה כשל זהב" (יומא, לח ע"א).
עץ הברתים - ה"ברוש"(1)
קצה חוט לזיהוי הברתים הם דברי הגמרא בראש השנה (כג ע"א, בבא בתרא, פ ע"ב)(2): "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן ארז קתרום עץ שמן וברוש, קתרום אמר רב אדרא דבי רבי שילא: אמרי מבליגא ואמרי לה זו גולמיש. ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב, עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ארז ארזא, שטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא וכו'". לשיטת רב יהודה נמנו ארבעה מיני ארזים, ואולי הכוונה למיני מחטניים, כאשר הברוש הנקרא ברתא הוא אחד מביניהם. מאפייני הברוש
על תכונותיו של הברוש ניתן לעמוד בעיקר מפסוקי המקרא אך חלקם הגדול הולם את רוב הצעות הזיהוי ולכן לא ניתן לקבוע על פיהם את הצעה המועדפת. הברוש הוא ירוק עד ומכאן הדימוי בהושע (יד ט): "אפרים מה לי עוד לעצבים ... אני כברוש רענן ממני פריך נמצא"(4). הברוש הוא עץ גבוה המסמל יחד עם הארז את גאוות סנחריב על השיגיו במלחמתו: "... אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו וכו'" (מלכים ב, יט כ"ג). אמנם הברוש הוא עץ גבוה אך הארז גבוה ממנו. בזכריה (יא ב') אנו מוצאים השוואה בין גובה הארז, הברוש והאלון: "הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר". מפרש המלבי"ם: "הילל ברוש - הברוש הוא גם כן מין ארז ופחות ממנו, והאלון הוא פחות משניהם וכו'". זהות ה"ברוש"
לזיהוי הברוש המקראי הוצעו חלופות רבות ונדון בעיקר בשתים מהן: א. שני מינים מהסוג ערער (Juniperus). ב. ברוש מצוי – Cypress (Cupressus sempervirens). א. ערער ברושי (ערער רם) Juniperus excelsa וערער גלעיני Juniperus drupacea.
במכתב ששלח א. אהרונסון לע. לעף בתאריך 27.7.1911 הוא מספר על מסעותיו בחרמון בהם מצא שרוב עצי הערער כבר נכרתו לצורך הפקת פחם אך המעטים שנשארו נקראו בפי התושבים בשם "ברות'א". מקום שבו נותר עץ בודד של ערער גלעיני (תמונה 1) נקרא "ברות'איה". גם לעף ופליקס סברו שמדובר במיני ערער ובמיוחד המין ערער ברושי (תמונה 2) הגדל בלבנון ובחרמון ונקרא שם בפי התושבים "ברתא". מפסוקים רבים במקרא משתמע שהברוש הוא שכנו של הארז בלבנון ואכן ערער ברושי יחד עם הארז והאשוח הקיליקי מרכיבים את רצועת עצי המחט בהרים הגבוהים של טורקיה, לבנון והחרמון. בחרמון הישראלי שרדו פרטים בודדים של הערער ואילו הארז והאשוח בוראו במהלך מאות השנים האחרונות. גם מבנה הערער הברושי מתאים לפסוקי המקרא משום שהוא מגיע לגובה של 30 מ' ועשוי לשמש כמקור לקורות לבנייה. בדיקה של קורות מבתים בכפרי החרמון הצביעה על שימוש מסיבי במיני ערער לצרכי בנייה. שני מיני הערער נקראו ביוונית Brathy וברומית Bratus והם נקראים בפי התושבים באזור תפוצתם בשם ברותא. שמם של מיני הערער באכדית הוא "ברש" (burashu). ז. עמר מביא דוגמאות נוספות מהספרות מהן משתמע שקיימת זהות בין הברותא והערער (ראו בספרו). אחת מהן היא זיהוי המובא על ידי אסף הרופא: "פרי עץ, הנקרא בלשון ארם בורתא, ובלשון יוון ברותיוס הוא עצי ברושים, ובלשון ערב אבהיל".
ב. הברוש כעץ Cyparissos
תרגום השבעים מפרש בכמה מקומות את השם "ברוש" כעץ Cyparissos הנקרא בעברית בת זמננו ברוש(7) (תמונה 3). במחקר שנערך על קורות עץ שפונו, בעקבות שיפוצים, מגג מסגד אל אקצה נלקחו דגימות מכ – 140 קורות. נמצא שכמעט רבע מהן היו מארז הלבנון וכמחציתן מאלון טורקי. בדיקות פחמן 14 אפשרו לתארך את הקורות ולחלקן לכמה תקופות. חלקן היה מתקופת בניית המסגד אך חלק מהקורות היו מהתקופה הביזנטית ואף מתקופת הבית הראשון. מתקופת הבית הראשון נמצאו קורות ארז, ברוש ואלון. מעניין ששלושת מינים אלו מוזכרים בזכריה (יא ב'): "הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר". ייתכן ונוכחות הברוש בין הקורות העתיקות והעדרו של הערער יש בהם כדי לתמוך בהשערה שהברוש המקראי הוא הברוש המצוי. מאידך גיסא סבר י. פליקס שלא ייתכן שהשתמשו בעצת הברוש (Cupressus sempervirens) לציפוי קירות בית המקדש משום שלקרשיו ריח חריף לא נעים שאינו מתנדף גם לאחר שנים רבות. בנוסף לכך עץ זה גדל פה ושם בלבנון אך לא במקומות גבוהים כחרמון הוא שניר שצויין כמקום גידולו של הברוש (יחזקאל, כז ה'). לעץ זה אין חשיבות רבה לבנייה והתקנת כלים כפי שנאמר על ה"ברוש". זיהויים נוספים
תרגום עקילס הוולגטה ומדרש תנחומא זיהו את הברוש כאשוח (Abies). "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו, ברוש אלטין וכו'" (תנחומא, ורשא, תרומה סימן ט). רש"י ורד"ק מזהים את הברוש כעץ אשכרוע (Buxus). מפרש רש"י (ראש השנה, כג ע"א): "ברתא - בוס"ו בלעז". לעז זה הוא האשכרוע הנקרא בצרפתית Buis (ראו עוד במאמר "ובה שני גורלות. של אשכרוע היו"). הרד"ק (ערך "ברש") תירגם: "... מין ממיני ארז בוש"ו בלעז". מולדנקה מזהה את הברוש כמין של אורן (Pinnus) ובמיוחד אורן ירושלים (תמונה 4) אך גם אורן ברוטיה. זיהוי זה בעייתי משום שאורן ירושלים לא גדל בלבנון ואילו אורן ברוטיה אמנם גדל שם אך לא בסמיכות לארז. לדעת ז. עמר ה"ברוש" הוא עץ מחטני וייתכן ושם זה כולל את שני הסוגים: ברוש (Cupressus) וערער (Juniperus) משום שהם דומים זה לזה במבנה עליהם הקשקשני ובית גידולם.
הרחבה
הברות או הברתא מופיעים בהקשר שונה לחלוטין בגמרא במנחות (סג ע"א): "... וב"ה אומרים: כלי היה במקדש ומרחשת שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים, ואומר: וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, אלמא על שום הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם" (מנחות, סג ע"א). ברייתא זו עשוייה לתרום לזיהוי ה"ברות" משום שאולי היא מתארת את מבנה פרי עץ זה. ייתכן ומבנה זה הוא גם המבנה של כפתורי המנורה וזאת על פי הגמרא (שם, כח ע"ב): "... וגביעין למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין וכו'". ההשוואה בין "תפוחי הברתים" ו"תפוחי הכרתיים" תלויה במחלוקת גירסאות בגמרא ובשורות הבאות אתייחס לשתי הנוסחאות. תפוחי הברתים
דרך לקבוע את זהות הצמח שעליו גדלו "תפוחי הברתים" היא בעזרת השוואה בין "תפוחי הברתים" ו"בלוטי היוונים". מדברי הגמרא משתמע שצורתם דומה ולשניהם מבנה שאיננו כדורי שהרי על המרחשת נאמר: "ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים". לגבי בלוטי היוונים הדבר מובן היטב שהרי לבלוט יש מבנה סגלגל דמוי ביצה מאורכת (על בלוטי היוונים ראה במאמר "וכמין בלוטי היוונים"). לגבי תפוחי הברתים כותב הרמב"ם (בית הבחירה, פ"ג הלכה ט'): "... והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין וכו'". אמנם הוא גורס כרותיים אך מדבריו נוכל להסיק לפחות לגבי צורת הבצק. תאור המבנה הביצתי של כפתורי המנורה על פי הרמב"ם אמנם מתאים לזיהוי בלוטי היוונים כבלוטי האלון, אך הוא מעורר קושי רב אם נזהה את "תפוחי הברתים" (הדומים לבלוטי יוונים) עם מיני הערער או עם הברוש. בניגוד לבלוטים המאורכים הרי שאצטרובלי הערער והברוש כדוריים, כמעט לחלוטין, ואי אפשר לייחס להם מבנה ביצתי (תמונות 5-6). מנקודת ראות זו דווקא לחלופת אורן ירושלים יש יתרון משום שלאצטרובל הצעיר יש מבנה מאורך (אם כי חרוטי ולא ביצתי) (תמונה 7). גם תאורו של הערוך (ערך תפוח) לתפוחי הברתים אינו מתאים לפרי כדורי משום שלדעתו רוחב תפוחים עולה על עובים. לשונו של רבינו גרשום (מנחות, סג ע"א) מורכבת ועדיין לא הצלחתי לפענחה: "דכלי היה במקדש ומרחשת שמו ודומה מצד אחד כמין כלבוס כמו פגום כעין זה (כאן מופיע שרטוט של מלבן שבסיסו הוא המימד הרחב) ועמוק היה הכלי כמין תפוחי הברתיים עגול כולו חוץ ממקום הכינוס ונמוך שאינו עבה הרבה".
תפוחי הכרתים
בכת"י מופיעות גרסאות אחרות ובמקום תפוחי הברתים נכתב "תפוחי הכרתים" (או כרותים). רש"י (מנחות כח ע"ב) זיהה את ה"כרתיים" כשם של מקום. בעקבות גרסה זאת יצא א. הראובני לכרתים על מנת לחפש צמח ייחודי לאי הנושא תפוחים (10). הוא גילה את המין מרווה כרתית הנושא עפצים בגודל דובדבן או אגוז שצורתם כתפוחים. עפצים אלו נאכלים בעודם צעירים. השם המדעי של הצמח הוא Salvia pommifera ומשמעותו "נושאת התפוחים". לדעת א. הראובני ארץ ישראל ובבל היו קשורים לכרתים ולכן גם תושבי מקומות אלו הכירו את "תפוחים" אלו והשתמשו בהם על מנת לתאר מבנה של חפצים. אחד מחפצים אלו היו כפתורי המנורה כדברי שמואל בשם "זקן אחד": "... כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים" (מנחות כח ע"ב). העפצים חובקים את הגבעול כמקשה אחת והוא ממשיך לצמוח מעליהם ולגדל עלים. העלעלים שעל ראש תפוחי הכרתיים הם כעין הפרח שעל הכפתורים במנורה. א. הראובני מעלה את ההשערה שייתכן ושמו של האי כפתור המקראי נגזר ממבנה העפצים דמוי הכפתורים. מין קרוב למרווה הכרתית הנמצא בארץ הוא המרווה המשולשת (Salvia fruticosa) שגם לה עפצים דמויי תפוחים הנאכלים בעודם ירוקים. הם טעימים, עסיסיים וריחניים וגם בהם צורת כפתור ופרח העשויים מקשה אחת עם הגבעול. גם שמה הלטיני של המרווה המשולשת נגזר מכך שהיא נושאת פירות. לדעת נ. הראובני סביר כי כפתורי המנורה שיקפו את תפוחי המרווה המשולשת אך כאשר נזקקו אמוראי בבל לתארם הם השתמשו בדוגמת "תפוחי הכרתיים" שהיו מפורסמים יותר בבבל כמעדן שיובא מהאי כרתים.
(1) השם "ברוש" נכתב במרכאות לציין שהכוונה לשם המופיע במקורות ולא לעץ Cupressus הנקרא בשם זה בימינו. (8) Simchoni, O. and Kislev, M. E., 'Relict Plant Remains in the 'Caves of the Spear', Israel Exploration Journal, Vol. 59, No. 1 (2009), pp. 47-62.
(9) תודה לפרופ' מ. א. כסלו על ההפניה למקורות חשובים.
|
