הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מתניתין דלא כי האי תנא"
יומא לט ע"א
משנה. טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתנן על שני השעירים, ואומר לה' חטאת - רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה'. והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
...
מתניתין דלא כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: הסגן וכהן גדול מכניסין ידן בקלפי, אם בימינו של כהן גדול עולה - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם בימינו של סגן עולה - ראש בית אב אומר לו לכהן גדול: דבר מילך. ונימא ליה סגן! - כיון דלא סליק בידיה - חלשא דעתיה. במאי קא מיפלגי? מר סבר: ימינא דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול, ומר סבר: כי הדדי נינהו. ומאן האי תנא דפליג עליה דרבי יהודה - רבי חנינא סגן הכהנים הוא. דתניא, רבי חנינא סגן הכהנים אומר: למה סגן מימינו, שאם אירע בו פסול בכהן גדול - נכנס סגן ומשמש תחתיו.
1.
הגמרא מציינת שמשנתנו [שסוברת שהכהן הגדול מעלה את שני הגורלות בשתי ידיו] איננה כדעת רבי יהודה בברייתא [שסובר שהכהן הגדול והסגן מעלים יחד שני גורלות, וכל אחד מעלה גורל אחד ביד ימינו].
2.
סגנון כזה מצינו הרבה בש"ס. ויש לשאול, הרי ברייתא זו הינה תוספתא:
3.
תוספתא מסכת יומא (כפורים) (ליברמן) פרק ב הלכה ט:
טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד בימינו ואחד בשמאלו אם בימינו עלה היו כל ישראל שמחי' ואם בשמאלו עלה לא היו כל ישראל שמחין
תוספתא זו מתאימה לדעת משנתנו.
4.
ובפשטות תוספתא זו הינה דעת "תנא קמא" שלפני הדעה בתוספתא הבאה:
תוספתא מסכת יומא (כפורים) (ליברמן) פרק ב הלכה י:
שאלו את ר' עקיבא מהו לשנותו משמאל לימין אמ' להם אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם
משמע שרבי עקיבא סובר כ"סתם" משנתנו וכתנא קמא בתוספתא.
5.
ר' יהודה אמ' משם ר' אליעזר הסגן וכהן גדול מושיבין שתי ימיניהן כאחד אם בימינו של כהן גדול עלה הסגן אומ' לו אישי כהן גדול הגבה ימינך אם בימינו של סגן עלה ראש בית אב אומ' לו הסגן דבר מאילך ונתנן על שני השעירים הוא או' לה' והסגן או' לחטאת ר' ישמעאל או' לא היה צריך לומ' חטאת אמרו לו והלא כבר נאמ' ועשהו חטאת
התוספתא מביאה את דעת רבי יהודה שחולק על "תנא קמא" [ועל רבי עקיבא?] וזוהי הברייתא בסוגייתנו שעליה אומרת הגמרא שמשנתנו איננה כרבי יהודה בברייתא. וקשה מאד, מה הבעיה, הרי מאד הגיוני שמשנתנו היא כדעת "תנא קמא"=חכמים בתוספתא וכמו שרבי יהודה חולק שם על תנא קמא בתוספתא כך הוא חולק גם על משנתנו.
6.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג הלכה ג:
טרף בקלפי והעלה שני הגורלות בשתי ידיו לשם שני השעירים ופותח ידיו, אם של שם עלה בימינו הסגן אומר אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם בשמאל עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך, ונותן שני הגורלות על שניהם, של ימין על ימין ושל שמאל על של שמאל, ואם לא נתן לא עיכב אלא שחיסר מצוה, שההנחה מצוה שאינה מעכבת וההגרלה מעכבת אף על פי שאינה עבודה, לפיכך ההנחה כשירה בזר והעליית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר.
פשוט שהרמב"ם פוסק כ"סתם משנתנו" וכדעת תנא קמא בתוספתא ולא כרבי יהודה. אבל עדיין קשה מה ששאלנו, מדוע הגמרא היתה צריכה לציין שמשנתנו איננה כרבי יהודה בתוספתא.
7.
ובסוגייתנו:
מתניתין דלא כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: הסגן וכהן גדול מכניסין ידן בקלפי, אם בימינו של כהן גדול עולה - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם בימינו של סגן עולה - ראש בית אב אומר לו לכהן גדול: דבר מילך.
הגמרא מציינת שהמשנה איננה כדעת רבי יהודה, והיא מציינת שרבי יהודה אמר משום רבי אליעזר.
ניתן לומר שהביטוי "משום" [גם כשמדובר בתנאים] מלמד שיש כאן שני תנאים שסוברים אותו דבר. לפי זה יתכן שלא ברור שהלכה צריכה להיות כתנא קמא בתוספתא, ואולי דווקא כרבי יהודה ורבי אליעזר, ולכן משנתנו ודעת ה"תנא קמא" בתוספתא היא דעת יחיד, ובזה שהגמרא מציינת "מתניתין דלא כי האי תנא" כוונתה דווקא כן לפסוק כאותו תנא - כרבי יהודה שאמר בשם רבי אליעזר.
ובזה שבהמשך הגמרא דנה בטעמי המחלוקת משמע שלא פשוט לפסוק כ"סתם משנה" ואולי היא מלמדתנו שיש לפסוק כרבי יהודה.
8.
ונימא ליה סגן! - כיון דלא סליק בידיה - חלשא דעתיה. במאי קא מיפלגי? מר סבר: ימינא דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול, ומר סבר: כי הדדי נינהו.
ומאן האי תנא דפליג עליה דרבי יהודה - רבי חנינא סגן הכהנים הוא. דתניא, רבי חנינא סגן הכהנים אומר: למה סגן מימינו, שאם אירע בו פסול בכהן גדול - נכנס סגן ומשמש תחתיו.
הגמרא מציינת שהחולק על רבי יהודה הוא רבי חנינא סגן הכהנים. כלומר, זו דעת משנתנו והתנא קמא בתוספתא, ולכן באמת עדיין ניתן לפסוק דווקא כרבי יהודה כי הוא לא חולק על רבים.
ומדוע הרמב"ם פסק כמשנתנו? אלא שרבי חנינא סגן הכהנים - ולמרות שהיה יחיד - בכל זאת הלכה כמותו כי הוא היה "מומחה" אודות הדינים שנהגו בפועל בבית המקדש השני!
9.
ונראה לומר עוד "חידוש" ולהסביר בדרך אחרת: אולי משמעות הביטוי "מתני' דלא כי האי תנא..." היא, שהגמרא קובעת שהמשנה והברייתא אינם שוים בדיניהם.
אפשר לראות שההסבר של רבי חנינא סגן הכהנים ומשנתנו זהים. הנימוק שלו הוא שאולי הסגן יחליף את הכהן הגדול אבל תפקידו לא היה להכניס את ידו לקלפי. ואמנם במשנתנו לשון זה לא מוזכר אבל המסקנה זהה. אבל הרישא בתוספתא - ה"תנא קמא" - מסביר שיש משמעות ל"יד שמאל" שאין שמחה לישראל, וזה נימוק לכך שהכהן הגדול מכניס את שתי ידיו [היה יכול להכניס את ידו הימנית פעמיים!] ולכן זה כוונת הביטוי "מתניתין דלא כי האי תנא", דהיינו, לא רק שמשנתנו אינה כרבי יהודה, אלא גם לא כ"תנא קמא" שלו, אבל בגלל שהיא "סתם משנה" לכן הלכה כמותה [למרות שהיא כדעת יחיד של רבי חנינא סגן הכהנים!]
