מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם פיקוח הגל בשבת אסור מה"ת
יומא פה ע"א
פשיטא לא צריכה לר' יהודה בן לקיש דאמר ששמעתי דמצילין את המת מפני הדליקה, דדוקא התם ס"ל הכי מדחיישי' דמתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא אי לא שרית ליה "לפקח על הגל" ולהוציא את מתו מאי אית ליה למעבד. ופירש"י וז"ל, אבל הכא כי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך, עכ"ל ע"ש, וכ"כ ברע"ב שם. והיינו דכיון שא"א לבוא בזה לאיסור דאורייתא ע"כ לא התירו אף לר"י בן לקיש "לפקח את הגל".
ויעוי' ברש"ש שכ' וז"ל, אבל הכא וכו' ופירש"י דתיהוי איסורא דאורייתא, ק"ל דהא במרא וחצינא איכא איסורא דאורייתא כדמוכח בעירובין (לה.), ונר' דהאיסור הוא משום "בונה" או משום "חורש", עתוי"ט שם, וכמו גבשושית ונטלה, עי' במג"א (סי' רמד' סק"ח), והיינו דוקא בגל דצרורות דקות דבטלי אגב קרקע, והכא קתני מפולת דמשמע דהאבנים והקורות נפלו כמו שהן ולא נשברו לרסיסים דודאי לא בטלו לקרקע ולית בהו לא משום "בונה" ולא משום "חורש", ובעירובין תני "גל" ור"ל של צרורות דקות. ואל תשיבני דהכא ג"כ תני מפקחין עליו את ה"גל", דהכא קאי על ה"מפולת" שנזכר לעיל וכו', עכ"ל הרש"ש יעו"ש. ודפח"ח. וא"כ אתי שפיר הגמ' ביומא דכ' דא"א לבוא ע"י "פיקוח הגל" לאיסור מה"ת שכן התם לא איירי בגל אלא במפולת.
אולם עדיין צ"ע הגמ', דהא גם "בדליקה" דחיישי' "שיכבה את האש" אינו איסור דאורייתא כ"א איסור דרבנן, שכן הוי מלאכה שאי"צ לגופה, ורק כשמכבה כשצריך "לפחמים" הוי איסור דאורייתא ולא כן כשמכבה כדי שלא ישרף מתו או ביתו וכיו"ב דהוי מלאכה שאיצל"ג דאיסורו רק מדרבנן, וכבפ"ב דשבת (ל.) וברש"י ד"ה ש"מ ר' יהודה וכו', וכ"כ רש"י התם לקמן (מב.) בד"ה גחלת, וכ"כ תוס' שם (לא:) יעו"ש ובעוד דוכתי, וא"כ מהו שכ' "אבל הכא" וכו' דרק במפקח את הגל ליכא חשש שיבוא לאיסור מה"ת אך בדליקה איכא חשש, וצ"ע.
ונראה בזה, דהחשש בדליקה אכן אינו במעשה הכיבוי כ"א חיישי' שיביא מים לכבות הדליקה מרשות לרשות דזהו באמת איסור מה"ת ולא המעשה "כיבוי" דהוי רק מדרבנן. אלא דצ"ע מ"ט א"כ לא חיישי' לזה אף ב"פיקוח הגל" שילך להביא "מגריפה" וכיו"ב מרשות לרשות ונמצא עובר על איסור מה"ת. אכן לפי"ד הרש"ש לק"מ שכן איירי שם "במפולת" שאי"צ בכלל מוח"צ וא"כ אין לו מה להוציא מרשות לרשות.
אולם י"ל בזה, דמרוב "בהילותו" וטירדתו שמתו "טמון וקבור" בתוך המפולת ומונח בבזיון גדול על כן לא יתמהמה כלל ותיכף יפקח למפולת בידיו ולא יהיה לו "ישוב הדעת" ו"סבלנות" לילך לחפש איזה "מגריפה" וכל כיו"ב כדי לפקח המפולת אלא יעשהו בידיו תיכף ומיד ולא שכיח כלל שיביא עבור זה כלי "מרשות לרשות", ומשא"כ בכיבוי דליקה א"א כלל לכבותו בלי "מים" ומוכרח להביאו בתוך "כלי" וא"כ איכא חשש גדול שיביאהו מרה"י לרה"ר וכיו"ב ויעבור עי"ז איסור מה"ת, וא"כ זהו דכ' בגמ' "אבל הכא אי לא שרית ליה מאי אית ליה למעבד", דנהי דשייך שיבוא ע"י ה"פיקוח" לאיסור דאורייתא ד"הוצאה" ולאיסור ד"בונה" או "חורש" כשיפקחו ע"י מרא וחצינא מ"מ אינו שכיח כלל שיבוא לזה ונחשב שאין לו "אפשרות" לבוא לאיסור מה"ת מתוך שאינו שכיח כלל, וא"כ אי"צ להידחק דאיירי דוקא ב"מפולת" ולא ב"גל" וכו' כש"כ הרש"ש, והכל אתי שפיר. וזה כפתור ופרח.
