מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מ"ט אסור להפיח בתפילין בעודו ישן
סוכה כו ע"א
תני חדא ישן אדם בתפילין שינת ארעי אבל לא שינת קבע וכו', ופירש"י דמנחי ברישיה, עראי מותר וקבע אסור שמא יפיח, עכ"ל ע"ש.
וכן כ' תוס' הכא בד"ה אבל וכו' דכל האיסור דשינה אינה אלא גזירה שמא יפיח יעו"ש. וכן יעוי' ברש"י ותוס' בפ"ד דשבת (מט.) ובריטב"א שם שכ' כנ"ל דה"ט דאסור לישון בתפילין דחיישי' שמא יפיח ע"ש. והכי קי"ל ברמב"ם בפ"ד דתפילין הט"ו כוותיה דאביי דתפילין צריכין גוף נקי ואסור להפיח בהם [וע"ש בכס"מ בזה]. וכ"ה בטושו"ע או"ח (סימן לז' ס"ב) דצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם וכו' יעו"ש.
והנה יל"ע כשרוצה להפיח אם צריך לחלוץ התפילין "מגופו" לגמרי או דמספיק שלא יהיו מונחים "במקומו" והיינו שלא יהיה על ראשו "בין העינים" כ"א בצידי ראשו ושלא יהיה על ידו במקומו כנגד הלב אך אי"צ לחלצם מגופו רק העיקר שלא יהיו מונחים במקום המצוה. ומסתבר דכיון דכאינם מונחים "במקומם" כדין דנחשב כמונחים "בכיסם" ולא מקיים בכה"ג "מצוה" כלל, וכש"כ ה"פרי מגדים" (בסימן כז' במשבצ"ז אות ו'), והובא במשנ"ב שם (ס"ק לג'), ובסי' לז' (ס"ק ג') דתפילין שלא במקומם ה"ה כמונחין בכיסן וכו' יעו"ש, א"כ ה"ה לענין "הפחה" דמספיק שיזיזם ממקומם לגמרי ואז מותר להפיח ולא צריך לחלצם "מגופו". דכל האיסור הפחה כשמקיים למצ"ע דתפילין ולא כשמונחים על גופו בעלמא, דבכה"ג ה"ז נחשב ממש כמונחים "בכיסם", ודו"ק.
אולם יל"ע בדפירש"י ותוס' והריטב"א דהא דאסור לישן בהם משום שמא "יפיח", הא בכה"ג אינו מקיים מצ"ע דתפילין כלל וא"כ מ"ט אסור "להפיח" בהם הא נחשב כמונחים "בכיסם" דבזה פשיטא דליכא איסור הפחה אם מחזיק לכיס של תפילין בידו, ודומה כמונחים על "רגלו" וכיו"ב דמסתבר דליכא שום איסור דהפחה בכה"ג וא"כ מהו שכ' דה"ט דאסור לישון בהם מדחיישי' להפחה. ושמא ס"ל דאף בשעה שישן עם התפילין ה"ה מקיים מצ"ע דתפילין ולכן אסור להפיח בהם, וצ"ע. אולם לפי"ז נר' דאכן מספיק להזיז לתפילין "ממקומם" לצורך הפחה ואי"צ לחלצם מגופו לגמרי, דדוקא כשישן אסור להפיח בהם מדמקיים מצוה בזה ולכן אסור אז להניחם ומשא"כ כשמזיזם ממקומם אינו מקיים "מצוה" כלל ובכה"ג פשיטא שמותר בהפחה ודו"ק.
אולם אפשר דאי"ז תלוי אם מקיים מצוה או לא אלא תלוי אם לבוש בהם דכל שמונח ולבוש בהם אסור להפיח, דאף בכה"ג הוי "ביזיון" לתפילין שהלבוש בהם מפיח ריח רע ונמצא שהתפילין נמצאים "במחיצת ריח רע", ולכן אסור ללובשם כשישן שמא יפיח ונמצא "מבזה" לתפילין שהלבוש בהם מפיח, ולא מדמקיים "מצוה" אף כשיישן בהם ולבוש בזה, דאכן אינו מקיים בכה"ג מצוה כלל ואפ"ה אסור מה"ט שנתבאר.
ולפי"ז אף אסור להפיח בהם כשלבוש בהם ואינם "במקומם", דרק לענין המצוה כ' הפמ"ג דנחשב כה"ג כמונחים בכיסם, ומשא"כ לענין הפחה דהוי ענין דביזיון וגנאי לתפילין אכן לא נחשבים בכיסן וכיון דאכתי "לבוש" בהם ה"ז ביזיון לתפילין ואסור להפיח בהם ואע"פ דאינו מקיים בכה"ג "מצוה" כלל, ודו"ק. וכן יעוי' במפרש בפ"ק דתמיד (כז.) שכ' בזה"ל, ואיסור שמא יפיח בהן לא הוי אלא בזמן שהוא לבוש דאז הוא גנאי, אבל אם הן בין כר לכסת ליכא איסורא דשמא יפיח, עכ"ל ע"ש. ומבואר א"כ כש"נ דכל ש"לבוש" בהם אסור להפיח, ומשמע אף כשאינו מקיים למצותו, ודו"ק.
