מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בדברי הרמב"ם דניחום אבלים קודם לביקור חולים
סוכה מא ע"ב
הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו וכו'.
והנה יעוי' ברמב"ם בפי"ד דאבל ה"ז שכ' דיראה לי שנחמת אבלים קודם לביקור חולים, שניחום אבלים גמילות חסדים עם החיים ועם המתים, עכ"ל ע"ש. ויעו"ש ב"אור שמח" שכ' לסייע לרמב"ם מהגמ' בשבת (יב:), דכ' וז"ל, וכן בשבת פ"ק (יב:) בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים, דהוקדם ניחום אבלים. אבל בסוכה (מא:) חשיב ביקור חולים קודם, משום דברגל אינו נוהג גם דברים שבצינעא כדפסק רבינו, לכן שם בק"ח קודם משום דברגל זוטר צערייהו דאבלים ודו"ק, עכ"ל הגרמ"ש ז"ל יעו"ש.
אולם כל דבריו צ"ע, חדא דיעוי' ברמב"ם בפכ"ד דשבת ה"ה שכ' איפכא דהקדים לבק"ח, וע"כ דגרס בגמ' איפכא או שעכ"פ סבר דליכא נפק"מ בקדימת הדברים, וא"כ ברור דא"א לסייע לרמב"ם דניחום אבלים קודם מהגמ' שם שהוקדם ניחום אבלים, שכן אדרבה הרמב"ם הקדים לבק"ח. ועוד צ"ע, דלפי"ד האו"ש אף בשבת שם הו"ל להקדים לבק"ח תחילה, שכן איירי בשבת שבקושי התירו בו לנחם ולבק"ח וגם אז אין אבילות נוהג וא"כ "זוטר צערייהו דאבלים" וא"כ הו"ל להקדים לבק"ח ודומיא דהוקדם מה"ט בק"ח בגמ' הכא בסוכה כש"כ האו"ש מדאיירי גבי הרגל, ואע"פ שבשבת נוהג אבילות "בצינעא" עכ"פ, מ"מ פשיטא שאף אז זוטר צערייהו דאבלים מדנוהג רק בצינעא ולא בפרהסיא. וצ"ע.
ועוד קשה, מדכ' הרמב"ם ברפי"ד דאבל וז"ל, מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת וכו', עכ"ל ע"ש, ומבואר דהקדים בק"ח לנח"א, ולפי"ד הגרמ"ש ז"ל דמה שהוקדם תחילה חשוב יותר, א"כ הו"ל לרמב"ם להקדים לנח"א מדס"ל דנח"א קודם לבק"ח. וע"כ דא"א לדייק במאי ד"הוקדם" זה לזה, וצע"ג באור שמח.
