מִסְתּוֹר מִזֶּרֶם
סוכה ו ע"ב
"תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. במאי קמיפלגי? ...
רב מתנה אמר: טעמיה דרבי שמעון מהכא: (ישעיהו ד, ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".
פירש רש"י: "למחסה ולמסתור וגו' - בלא ארבע מחיצות לאו מחסה מזרם הוא, שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ".
פירוש הדברים, צל הסוכה יומם הוא מהסכך. המחסה והמסתור ממטר אף הוא בא מהסכך במידה מסוימת. ואילו המחסה והמסתור מהזרם בא מהדפנות. והזרם הוא הרוח, ככתוב בישעיהו כה, ד: כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר. ופירש רש"י : "ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים". ואין די לרוח בדופן אחת פתוחה, היא זקוקה גם לפתח יציאה על מנת שתוכל לחדור.
וקשה, וכי אין רבי שמעון מודה בכשרותן של דפנות שאינן מגינות בפני הרוח, כגון דופן של קנים או חוטים הקרובים זה לזה פחות משלשה טפחים?! והלא דין לבוד הלכה למשה מסיני!
אלא שתועלת "מחיצת לבוד" מבוארת במסכת עירובין דף טז ע"א: "צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה, כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש". מעתה מבואר שאין הכרח שהדפנות יגנו בפני הרוח בדוקא, די בהן שתהיה בהן הגנה כלשהי, כגון בפני גדיים. ואין דרך הגדי לעבור דרך הפתח שבדופן הרביעית כאשר איננו רואה לפניו דרך מעבר מפולש למולו. והזרם המוזכר בפסוק אינו הרוח בלבד, מצינו שגם דברים נוספים הזורמים וחודרים נקראים זרם, כגון זֶרֶם מַיִם, זֶרֶם בָּרָד (ישעיהו כח, ב).
