הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יהושע בן לוי; "איכא דאמרי"
סוכה ז ע"א
אותו טפח היכן מעמידו? - אמר רב: מעמידו כנגד היוצא. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב:
ויעמידנו כנגד ראש תור! שתיק רב.
איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא: מעמידו כנגד היוצא.
רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר: עושה לו טפח שוחק, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי.
אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי - כשרה, ואותו טפח - מעמידו לכל רוח שירצה. רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר: עושה לו פס ארבעה ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי. ומאי שנא התם דקאמרת סגיא טפח שוחק, ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא פס ארבעה? - התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן - סגי ליה בטפח שוחק, הכא דליכא שתי דפנות, אי איכא פס ארבע - אין, אי לא - לא.
אמר רבא: ואינה נתרת אלא בצורת הפתח.
איכא דאמרי, אמר רבא: וניתרת נמי בצורת הפתח.
איכא דאמרי, אמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק, וקא עביד צורת הפתח. אמר ליה: לא סבר מר להא דרבא, דאמר רבא: ונתרת נמי בצורת הפתח?
אמר ליה: אנא כאידך לישנא דרבא סבירא לי, דאמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.
1.
בפשטות משמע בגמרא שהלכה כרבי סימון או כרבי יהושע בן לוי:
2.
שהרי רבי יהושע בן לוי היה רבו של רבי יוחנן, והכלל הוא, שהלכה כמותו נגד רבי יוחנן, וכן, הכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל, וממילא נובע, שהלכה צריכה להיות כרבי יהושע בן לוי נגד רב ושמואל.
3.
רב שתק לטענת רב כהנא ורב אסי ויש מפרשים שבשתיקתו התכוון לחזור בו, ואולי לא הודה להם, אבל כן מסכים לדעת רבי יהושע בן לוי - למרות ששמואל ובית דינו הסכימו עם דינו של רב.
4.
גם בדין השני משמע שהלכה כרבי יהושע בן לוי [נגד רב יהודה] כי רבא הוסיף על שיטתו.
5.
רבי יהושע בן לוי חולק על רב ושמואל בדין הראשון, ועל רב יהודה בדין השני. הוא לא מפרש אותם אלא חולק עליהם, מפני שהביטוי "אמר" מוזכר אחרי ציון שמם של רבי סימון ורבי יהושע בן לוי, וכדברי הריטב"א:
6.
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף ז עמוד א:
אפשר היה לומר דריב"ל [לא פליג] אדרב ולוי ודבי מדרשא אלא דקא מפרש דלאו סמוך לדופן ממש אלא בפחות מג' סמוך לו, אלא דלישנא משמע דפליג מדקאמר ורבי סימון ואיתימר ריב"ל אמר
ולא קאמר אמר רבי סימון ואיתימר ריב"ל, ובהכי סלקא ליה שמעתא שפיר בס"ד, כנ"ל.
כלומר, הביטוי "רב... אמר" מעיד שבא לחלוק על האמורא שמוזכר לפניו. [גם אם לא נאמר "ורב... אמר" - עם "ו"].
6.1
הערה: בגמרא כתוב "רבי סימון ואיתימא רבי יהושע בן לוי", ואילו בריטב"א הגירסא היא: "רבי סימון ואיתימר ריב"ל" אולי הוא מתכוון לומר שרבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי, שהרי היה תלמידו.
7.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ד הלכה ב:
סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין גם ב עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו, וצריך לעשות לה צורת ג פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות, וכבר בארנו בהלכות שבת שצורת פתח האמורה בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אף על פי שאינו מגיע להן.
משמע מהרמב"ם, וכן מההלכה הבאה ברמב"ם שהוא פוסק כרבי יהושע בן לוי וכלשון אחרון בדברי רבא.
8.
ויש להעיר:
אמר רבא: ואינה נתרת אלא בצורת הפתח.
איכא דאמרי, אמר רבא: וניתרת נמי בצורת הפתח.
איכא דאמרי, אמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק, וקא עביד צורת הפתח. אמר ליה: לא סבר מר להא דרבא, דאמר רבא: ונתרת נמי בצורת הפתח?
אמר ליה: אנא כאידך לישנא דרבא סבירא לי, דאמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.
הגמרא מביאה - כך בפשטות - שלש דעות בדברי רבא, ומשמע שרב אשי הסכים לדעת רב כהנא שהלכה כ"איכא דאמרי" האחרון. ולכאורה יש לשאול, יש שיטה שהלכה [לפחות, בפסיקות הרמב"ם] תמיד כלשון אחרון. אם יש כמה "איכא דאמרי" או כמה "איבעית אימא" הם נקראים "לשונות", ואם הלכה כלשון אחרון בדרך כלל [ובסוגייתנו כ"איכא דאמרי" האחרון] מדוע כאן הגמרא מדגישה את תשובת רב כהנא שהלכה כ"איכא דאמרי" האחרון.
ונראה אולי ליישב: הגמרא לא אומרת "כלישנא בתרא סבירא לי", אלא "כאידך לישנא דרבא סבירא לי". ונראה לי להסביר שרב כהנא ורב אשי היו בין "עורכי הגמרא" והיו בפניהם כמה לשונות של שיטת רבא, והשאלה שעמדה בפניהם היא כמי ההלכה, במטרה לשבץ את אותה דעה בגמרא כ"איכא דאמרי" האחרון - כלישנא בתרא!
הערה: ב"מנחת יהודה" באמת אומר שמדובר ברב כהנא האחרון.
