הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כבתראי; הלכה כדעה אמצעית; "מדשקיל וטרי אליביה"
סוכה י ע"א
כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה? -
אמר רב הונא: טפח, שכן מצינו באהלי טומאה טפח. (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+ טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה. אבל פחות מרום טפח - לא מביא ולא חוצץ.
ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: ארבעה, שלא מצינו מקום [חשוב] פחות מארבעה,
ושמואל אמר: עשרה. מאי טעמא דשמואל - כהכשרה כך פסולה; מה הכשרה בעשרה, אף פסולה בעשרה.
תנן, רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשרה. מאי אין דיורין? אילימא דיורין ממש - אטו דיורין קא גרמי? אלא לאו - מאי אין דיורין - כל שאינה ראויה לדירה, והיכי דמי - דלא גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה - פסולה! - כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה - התחתונה כשרה. מכלל דתנא קמא סבר אף על פי שאינה ראויה לקבל - פסולה? - איכא בינייהו דיכולה לקבל על ידי הדחק.
1.
הגמרא מביאה מחלוקת בין 3 דעות לגבי הגובה של הסוכה העליונה מעל הסוכה התחתונה שאז התחתונה פסולה.
רב הונא - טפח
רב חסדא ורבה בר רב הונא - 4 טפחים
שמואל - עשרה טפחים
והגמרא מנמקת כל שיטה.
2.
ונשאלת השאלה מדוע שמואל הוזכר בסוף הרשימה למרות שמבחינת "סדר הדורות" הוא היה צריך להיות מוזכר ראשון. ונראה לי ששמואל מוזכר בסוף הרשימה באופן מכוון על ידי "עורך הגמרא" כדי לדון בדבריו, וכדי להדגיש בזאת ש"עורך הגמרא" מכריע כמותו - כשמואל.
3.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה כב:
העושה סוכה על גבי סוכה, התחתונה ג פסולה כמי שעשה סוכה בתוך הבית והעליונה כשרה במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה בשהיה גובה חלל העליונה ד עשרה טפחים או יתר והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו ה על ידי הדחק, אבל אם אין גבהה של עליונה עשרה או שלא היתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק אף התחתונה כשרה והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים ו אמה שהתחתונה בסכך העליונה היא נתרת. +/השגת הראב"ד/ במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה כשהיתה גבוהה עשרה טפחים או יתר. א"א יפה עשה שפסק כשמואל /סוכה/ (י) בעשרה טפחים ממה שהקשו וכי אינה יכולה לקבל כרים וכסתות מאי הוי ואי לאו דבעינן ראויה לדירה כרים וכסתות למה אלא לאו ש"מ דבעינן עשרה וקבלת כרים וכסתות ע"י הדחק לת"ק.+
4.
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה כב:
[ד] כשמואל דאמר עשרה כהכשרה כך פיסולה, וסוגית התלמוד אליביה שמפרש טעמא ונושא ונותן בדבריו ודלא כרב הונא דאמר טפח ורב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי ארבעה
הוא מציין שהרמב"ם פוסק כשמואל והוא מנמק זאת לפי דברינו בסעיף 3 - מכך שהגמרא דנה בדברי שמואל. מתאים לכלל ש"מדשקיל וטרי אליביה - הלכתא כוותיה".
5.
לראבי"ה נראה דהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דאינון בתראי וגבי נויי סוכה נקט כי האי שיעורא:
הוא מציין שראבי"ה פוסק כרב חסדא ורבה בר רב הונא ונגד שמואל מפני ששני אמוראים אלה הינם "בתראי" [=מאוחרים] לשמואל, והכלל הוא שהלכה כבתראי. מדבריו גם מוכח שהכלל שהלכה כבתראי חל גם בדורות שלפני אביי ורבא!
6.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה כב:
והקשו על שמואל מדתנן ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה מאי אין דיורין שאינה ראויה לדירה מכלל דת"ק סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה העליונה פסולה התחתונה וקשיא לשמואל דבעי י' ותירץ רב דימי דפירושא דמתני' הכי מפרשי לה במערבא דרבי יהודה הכי קאמר אם אינה יכולה תחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה התחתונה כשרה. והקשו מכלל דת"ק אף על פי שאינה יכולה לקבל פסולה ותירצו ביכולה לקבל על ידי הדחק איכא בינייהו. ופסק רבינו כשמואל וכפירושיה דרב דימי
וקי"ל כת"ק דמתניתין ונתבארו דברי רבינו,
ויש פוסקין דלא כשמואל וכבר הסכים הר"א ז"ל בהשגות לדברי רבינו. ומ"ש רבינו והוא שלא יהיה גובה שניהן וכו' פשוט הוא ונלמד מן הסוגיא שלמעלה מזה:
הוא מביא את המחלוקת כמי לפסוק אבל לא מסביר את הנימוקים לכל דעה בפסיקה.
לפי הדעות הנ"ל אין מי שפוסק כרב הונא שהרווח הוא טפח אחד בלבד.
7.
יש דעה [בעל המאור] שפוסקת כרב חסדא ורבה בר רב הונא מסיבה שונה. דעה זו [ארבעה טפחים] היא הדעה האמצעית בין דעת רב הונא [טפח] לבין דעת שמואל [עשרה טפחים]. כלומר, לא מכריעים לפי סמכותם של החכמים השונים אלא לפי תכני דבריהם, ואם יש דעה אמצעית בין שתי דעות בקצוות, הרי שהלכה כאותה דעה אמצעית [מעין הכלל של "הלכה כמכריע"].
דעה זו מובאת גם ב"אוצר מפרשי התלמוד", סוכה, א, עמוד רצב.
8.
ושם, בהערה 57 מוסיף נימוק שאלה שפוסקים הלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא מפני שהם רבים.
9.
אני כותב זאת כסעיף נפרד כי לא ראיתי בפרשנים שמתייחסים לזה:
ונראה לי להסביר את כוונתם, שהם רבים נגד רב הונא - לחוד, ונגד שמואל - לחוד, ולא אומרים ששמואל ורב הונא גם הם רבים שלא סוברים כרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי שמואל ורב הונא לא בדעה משותפת! ["הלכה כרבים"]
10.
ונוסיף את דברי הרא"ש:
רא"ש מסכת סוכה פרק א סימן טו:
כתב בעל העיטור מסתברא דהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דרבים נינהו
כאן הסביר כסעיף 8 לעיל.
ועוד מדאיפלגי ר"נ ורבה בר רב הונא בנויי סוכה המופלג ממנה ד' דר"נ מכשיר [ור"ח] ורבה בר רב הונא פוסלים משמע דלא מכשיר ר"נ אלא בנויי סוכה דכיון דלנוי יהבינהו התם לא בטלי הסכך מלמעלה מהן אבל בסוכה על גבי סוכה סבר רב נחמן דבהפלגת ד' מיפסלא כרב חסדא ורבה בר רב הונא הלכך הא דתנן סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה אף על פי שאינה ראויה לדירה שאין בה עשרה פסולה וליתא לדשמואל
כאן מובא נימוק חדש, שהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא מפני שמתאים לשיטת רב נחמן ורבה בר רב הונא [עצמו] בסוגיה הבאה בגמרא, לעניין נויי סוכה.
והרא"ש דוחה ראיה זו...
11.
ונראה לי לפסוק כשמואל דסוגיא דהש"ס כוותיה דקאמר אלא שאינה ראויה לדירה היכי דמי דלא גבוה עשרה מכלל דת"ק סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה ופריך לשמואל מת"ק ומשני עלה במערבא מאי אין דיורין בעליונה דקאמר ר"י ופליגי עליה רבנן כשאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אבל אם אין העליונה גבוה י' בהא מודו רבנן דתחתונה כשרה
ופריך הש"ס מכלל דת"ק סבר דאם אינה יכולה לקבל פסולה דמ"ש אינה יכולה לקבל מלא גבוה עשרה תרוייהו לא חזו לדירה ולא מקרי עליונה סוכה לפסול את התחתונה ומוקי פלוגתייהו ביכולה לקבל ע"י הדחק אבל לא גבוה עשרה מודה ת"ק דהתחתונה כשרה והיינו כטעמיה דשמואל וכהכשרה כך פסולה דכשעליונה כשרה וראויה לדירה אז שם סוכה עלה לפסול את התחתונה ואם לאו כשרה וטעמא דמסתבר הוא
הרא"ש מכריע בסופו של דבר כשמואל ומהנימוק שהבאנו גם בסעיפים 3-4 לעיל.
12.
והלכתא כוותיה והש"ס דפריך לשמואל משום דמצי לשנויי מתניתין אליביה אבל אליבא דשאר אמוראי לא מצי לשנויי מתני' והכי אורחיה דהש"ס דלא מקשי אלא מאי דמצי לשנויי
הוא מוסיף הסבר: הגמרא מקשה דווקא על שמואל כי לזה היה לה תרוץ אבל לא הקשתה על שאר החכמים כי לא היה לה מה לתרץ. הוא אומר ש"הכי אורחיה דהש"ס" [="דרך הגמרא"; "דרך הש"ס". אולי קשור גם לנושא הכללי של "עריכת הגמרא"], ולא לגמרי מובן לי, מדוע אי אפשר היה להקשות ולסיים ב"קשיא", או ב"תיובתא" על רב הונא ועל רב חסדא ורבה בר רב הונא.
13.
וכן מצאתי כתוב בשם הרי"ץ גיאות ז"ל שפסק כשמואל והביא ראיה מהא דפסקינן לקמן גבי כילה כשמואל דאמר מותר לישן בכילה בסוכה אף על פי שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה אלמא בפחות מעשרה לא חשיב אהל אף על פי שיש לו גג והשתא לשוויה אהל בעינן עשרה למיפסל סוכה לכ"ש דבעינן עשרה
ויש דוחין ראיה זו דדלמא בכילה דלא קביע בעי עשרה אבל סוכה בתוך סוכה דקביע אפי' בבציר מעשרה מיפסיל כדאמר לקמן בשמעתין בקנופות דקביעי ויש להן גג דאפילו בבציר מעשרה אהל הוי ופסולה.
הוא מביא הוכחה נוספת להכרעה כשמואל ודוחה אותה.
14.
וכן כתב הרמב"ן +הרמב"ם+ וז"ל בד"א שתחתונה פסולה כשהיה גובה העליונה עשרה טפחים וגג התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות אפילו ע"י הדחק:
ובסוף דבריו הוא מציין שגם הרמב"ם מכריע כשמואל [ראה סעיפים 3-4].
