סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הא מלתא הוה בידן"; רב אשי ורב חסדא

סוכה יא ע"ב - יב ע"א


זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'.
מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא +בראשית ב+ ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. -
הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם, מאי איכא למימר?
דתניא: +ויקרא כג+ כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
הניחא לרבי אליעזר,
אלא לרבי עקיבא מאי איכא למימר?
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא +דברים טז+ חג הסכות תעשה לך - מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה - דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ, אף סוכה - דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ.
אי מה חגיגה בעלי חיים, אף סוכה נמי בעלי חיים! -
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא +דברים טז+ באספך מגרנך ומיקבך - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר - ואימא גורן עצמו ויקב עצמו! -
אמר רבי זירא: יקב כתיב כאן, ואי אפשר לסכך בו. -
מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש הבא משניר, שהוא דומה לעיגולי דבילה! -
אמר רבי זירא: הא מלתא הוה בידן, ואתא רבי ירמיה ושדא ביה נרגא.
רב אשי אמר: מגרנך - ולא גורן עצמו, מיקבך - ולא יקב עצמו.
רב חסדא אמר מהכא: +נחמיה ח+ צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. היינו הדס היינו עץ עבות! אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב.

הסבר חלקי הסוגיה:

1.

זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'.
מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא +בראשית ב+ ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. -

2.

הגמרא

הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם, מאי איכא למימר?
דתניא: +ויקרא כג+ כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
הניחא לרבי אליעזר,
אלא לרבי עקיבא מאי איכא למימר?

מדוע הגמרא חוזרת פעמיים על ה"הניחא..."

3.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא +דברים טז+ חג הסכות תעשה לך - מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה - דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ, אף סוכה - דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יב עמוד א

אי מה חגיגה בעלי חיים, אף סוכה נמי בעלי חיים! -

רב דימי אמר בשם רבי יוחנן מקור מפסוק אחר לדין שסכך כשר חייב להיות רק מדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. והגמרא מקשה על כך...


4.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא +דברים טז+ באספך מגרנך ומיקבך - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר

רבין אמר בשם רי יוחנן מקור אחר לאותו דין.
ויש לשאול האם רבין חולק על רב דימי מה אמר רבי יוחנן?
ונראה לי ששניהם שמעו מרבי יוחנן שהמקור לדין הוא מהפסוק:
דברים פרק טז פסוק יג:

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

אלא שרב דימי למד מהרישא של הפסוק ואילו רבין למד מהסיפא של הפסוק!

- ואימא גורן עצמו ויקב עצמו! -

והגמרא מקשה גם על הדרשה של רבין.

5.

אמר רבי זירא: יקב כתיב כאן, ואי אפשר לסכך בו. -
מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש הבא משניר, שהוא דומה לעיגולי דבילה! -
אמר רבי זירא: הא מלתא הוה בידן, ואתא רבי ירמיה ושדא ביה נרגא.

רבי זירא יישב את הקושיה על רבין ורבי ירמיה מקשה עליו. ונשארת הקושיה על דרשת רבין.
רבי זירא מגיב באופן מיוחד וחריג על קושיית רבי ירמיה

דבר דומה מצינו:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יג עמוד א:

מתקיף לה רבי חנינא: ומי מצית אמרת דהאי אסיף קציר הוא? והכתיב +דברים טז+ באספך מגרנך ומיקבך, ואמר מר: בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. אמר רבי זירא: הא מילתא הואי בידן - ואתא רבי חנינא שדא ביה נרגא.

אלה הם שני המופעים היחידים בש"ס שבהם מוזכר ביטוי זה [ושניהם על ידי רבי זירא].
הרי ביטוי זה ניתן להיאמר בעקבות כל קושיה שאין עליה תשובה ומדוע הוא נאמר?

תוספות מסכת סוכה דף יב עמוד א:

אמר רבי זירא הא מלתא הוה וכו' ואתא רבי ירמיה שדא ביה נרגא - משמע דרבי זירא לא מוקי ליה לקרא בפסולת גורן ותימה דבפ"ק דר"ה (דף יג.) דריש חג האסיף מאי אסיף קציר ופריך רבי חנינא מי מצית אמרת מאי אסיף קציר והכתיב מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן ואתא רבי חנינא ושדא ביה נרגא אלמא מודה ר' זירא דבפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר
וי"ל דהכא נמי מודה בה רבי זירא ולא קאמר אלא דלא ידע לשנויי קושיא דר' ירמיה
.

כלומר, רבי זירא מסכים להסברו של רבין בשם רבי יוחנן שמדובר בפסולת גורן ויקב, אלא שאין לו תשובה לקושיית רבי ירמיה. אבל רבי זירא לא חוזר בו.
לפי זה נוכל לומר שהביטוי "הא מלתא הואי בידן" כוונתו, שדין זה הובא במסורת [מרבי יוחנן או אולי אפילו על ידי רבי יוחנן במסורת מרבותיו] ולא משתנה עקב קושיה מסברא!

[הערה: היו שני "רבי זירא" או אחד "רבי זירא" ואחד "רב זירא"]

6.

המשך הגמרא:

רב אשי אמר: מגרנך - ולא גורן עצמו, מיקבך - ולא יקב עצמו.

בפשטות רב אשי מיישב את הקושיה על רבין שלא כרבי זירא.
אם מדובר ברב אשי עורך הגמרא הרי שהכוונה כאן היא שהוא מכריע ופוסק כדעת רבין בשם רבי יוחנן!
ואם מדובר ברב אשי הקדמון - תלמידו של רב - הרי שמדובר בתקופת רבין ורבי זירא.

7.

רב חסדא אמר מהכא: +נחמיה ח+ צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. היינו הדס היינו עץ עבות! אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב.

רב חסדא מביא לכאורה מקור אחר מאשר רבי יוחנן ורב אשי לעיקר הדין שאין לסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ ומקבל טומאה.
ויש מפרשים שרב חסדא בא ליישב - כמו שרבי זירא ורב אשי באו ליישב - את הקושיה על רבין.
ראה על כך ב"מתיבתא", הערה ו.

ומתאים לומר, שרב חסדא היה תלמידו של רב הונא שהיה תלמידו של "רב", ו"רב אשי" בסוגייתנו הוא רב אשי הקדמון תלמידו של "רב" ["מנחת יהודה"] וכולם באותה תקופה של תלמידי רב.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר