סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לא ידענא"; "לא שמיע ליה" - ידיעה; שמיעה; או הבנה "בדיעבד" - שניח מצבים - גם בדאורייתא?

סוכה יב ע"א-ע"ב


משנה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן, וכולן שהתירן - כשרות, וכולן כשרות לדפנות.
גמרא. אמר רבי יעקב: שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי: חדא הא, ואידך: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה. חדא משום גזרת אוצר, וחדא משום תעשה ולא מן העשוי. ולא ידענא הי מינייהו משום אוצר, והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי.
אמר רבי ירמיה: ניחזי אנן; דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן - פעמים שאדם בא מן השדה בערב, וחבילתו על כתפו, ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה, ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. מדהא משום גזרת אוצר, הא - משום תעשה ולא מן העשוי.
ורבי יעקב - הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה.
אמר רב אשי: אטו חבילי קש וחבילי עצים משום גזרת אוצר איכא, משום תעשה ולא מן העשוי ליכא? והחוטט בגדיש, משום תעשה ולא מן העשוי איכא, משום גזרת אוצר ליכא? -
ורבי יוחנן אמר לך: הכא דקתני אין מסככין בהן - לכתחילה הוא
דאין מסככין משום גזרת אוצר, הא דאורייתא - שפיר דמי. התם דקתני אינה סוכה - אפילו דיעבד, מדאורייתא נמי אינה סוכה.

הסבר:

משנה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן, וכולן שהתירן - כשרות, וכולן כשרות לדפנות.
גמרא. אמר רבי יעקב: שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי: חדא הא, ואידך: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה. חדא משום גזרת אוצר, וחדא משום תעשה ולא מן העשוי. ולא ידענא הי מינייהו משום אוצר, והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי.

מוכח מכאן שתלמידים לפעמים שומעים מרבם מקרה+דין ולא שמו לב לשייך דין מסויים למקרה מסויים כי אולי רבי יוחנן עצמו לא ממש קישר ביניהם אלא אמר בראשי תיבות או שאמר רשימה של מקרים ורשימה של דינים והשאיר לתלמידים להסיק מה קשור למה. וטענת רבי יעקב "ולא ידענא" האם כוונתו שלא שמע היטב את דברי רבי יוחנן, או שכוונתו לומר שהוא זוכר שהיתה התלבטות אצל רבי יוחנן עצמו איזה נימוק מתאים לכל דין.

ולכן מתאים הביטוי בהמשך - "ניחזי אנן":

אמר רבי ירמיה: ניחזי אנן; דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן - פעמים שאדם בא מן השדה בערב, וחבילתו על כתפו, ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה, ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. מדהא משום גזרת אוצר, הא - משום תעשה ולא מן העשוי.
ורבי יעקב - הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה.

זאת אומרת שרבי יעקב לא שמע מרבו - רבי יוחנן - את מה שרבי חייא שמע מרבי יוחנן! ואולי משמעות הביטוי "ולא שמיע ליה" היא שרבי יעקב לא קיבל נימוק זה בזמן הדיון אצל רבי יוחנן. את המשפט "ורבי יעקב - הך..." לא אומר רבי יעקב עצמו לרבי ירמיה אלא הגמרא ["עורך הגמרא"] מסביר זאת כדי להסביר את רבי יעקב.

אמר רב אשי: אטו חבילי קש וחבילי עצים משום גזרת אוצר איכא, משום תעשה ולא מן העשוי ליכא? והחוטט בגדיש, משום תעשה ולא מן העשוי איכא, משום גזרת אוצר ליכא? -

רב אשי מקשה על רבי יוחנן. נראה שמדובר ברב אשי הקדמון.

ורבי יוחנן אמר לך: הכא דקתני אין מסככין בהן - לכתחילה הוא דאין מסככין משום גזרת אוצר, הא דאורייתא - שפיר דמי. התם דקתני אינה סוכה - אפילו דיעבד, מדאורייתא נמי אינה סוכה.

בהסבר כוונת רבי יוחנן יש כמה פירושים [ראה סיכומם ב"מתיבתא", הערות א-ג]:

הסבר א:

לפי תוס': גם סוכה שפסולה מדרבנן [מפני גזירת אוצר - במשנתנו] תהיה פסולה אף בדיעבד. אמנם, הלשון "אין מסככין"- שייך בדרבנן [והלשון "אין מסככין"לא מעיד שאסור רק לכתחילה ובדיעבד כשרה ויצא ידי חובה], והלשון "אינה סוכה" - שייך בדאורייתא [ולא ברור לי אם שייך לומר לגבי דין דאורייתא - אם סיכך במטרה לייבוש העצים ולא לצורך צל - שבדיעבד יצא ידי חובה - לפי פירוש זה].

הסבר ב:

באיסור דרבנן - כשר בדיעבד ובאיסור דאורייתא - פסול אף בדיעבד! שלא כפירוש הקודם.
נראה שיש כאן מחלוקת עקרונית אם בדאורייתא שייך לומר שיצא בדיעבד.

הסבר ג:

ערוך לנר מסכת סוכה דף יב עמוד ב:

בתוס' ד"ה אין מסככין. לא גרסינן לכתחלה. לענ"ד יש ליישב גרסת ספרים שלנו דגרסינן לכתחלה דאף דאמת הוא דאפי' דיעבד לא מהני מ"מ שייך לשון לכתחלה בכל פסולי דרבנן דרק אם אפשר לו בסוכה אחרת או באפשר להתיר אגדן אז פסולה לישב בה
אבל ודאי באין לו סוכה אחרת ואי אפשר להתיר אגדן כגון בשבת וי"ט או שלא יכול להגיע להסכך מוטב לו לישב בסוכה כזו כיון דמדאורייתא כשרה משלא לישב בסוכה כלל

יש שני סוגי "דיעבד":

1. אם בא לשאול אם לשבת בסוכה זו של חבילות עצים - שאסור מדרבנן לסכך בה - נאמר לו שלא ישב ואם ישב - פסולה, ולא יצא ידי חובתו, למרות שהאיסור הוא "רק" מדרבנן, וזה מפני שהיתה לו אפשרות להכשיר את הסוכה

2. אם במציאות הנ"ל אין לו סוכה אחרת ואינו יכול משום מה להתיר את החבילות, ואם לא ישב בסוכה זו לא יצא כלל במצות ישיבה בסוכה אזי מותר לו לשבת [אומרים לו כן לשבת - כאילו לכתחילה!!!] בסוכה שאסור היה לו לעשותה

משא"כ בסכך שפסול מן התורה גם באין לו סוכה אחרת ל"צ לישב בה וכמו שכתבתי בספרי בכורי יעקב (סי' תרכ"ט ס"ק כ"ז)

בסכך שפסול מדאורייתא לא יצא ידי חובה אף בדיעבד "חזק" - גם אם אין לו אפשרות אחרת לקיים את מצוות סוכה, וכתוצאה מכך ייבטל ממצוות סוכה לגמרי בשנה זו!

ולכן שפיר קאמר לכתחלה הוא דאין מסככין דהיינו בשיכול להתיר אגדן הא דאורייתא שפיר דמי ולכן בדיעבד בשלא יכול להתיר האגד ישב בה אבל בחוטט בגדיש שאינה סוכה מדאורייתא אפילו דיעבד שאין לו סוכה אחרת אם לא יכול לנענע לשם סכך כגון בשוי"ט לא צריך לישב בה:

הערה: תוס' והפרשנים דנים בהרחבה בגירסה שבגמרא. רק נציין שהם לא דנים בגירסאות שהיו לפניהם, אלא הם קובעים את הגירסא לפי ההגיון שבניסוח ובדינים!!! [ / "גירסאות" / ]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר