סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

האם הרמב"ם פוסק כירושלמי ולא כבבלי

סוכה יג ע"א


אמר רב חסדא: איגד בחד - לא שמיה אגד, שלש - שמיה אגד, שנים - מחלוקת רבי יוסי ורבנן. דתנן: מצות אזוב - שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין, רבי יוסי אומר: מצות אזוב שלשה גבעולין, ושיריו שנים, וגרדומיו כל שהוא. קא סלקא דעתין: מדשיריו שנים - תחילתו נמי שנים, והאי דקתני שלשה - למצוה. ומדרבי יוסי שלשה למצוה, לרבנן שלשה לעכב. והתניא, רבי יוסי אומר: אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד - פסול, ואינו כשר עד שיהא תחילתו שלשה ושיריו שנים! - איפוך, לרבי יוסי שלשה לעכב, לרבנן שלשה למצוה. - והתניא: אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד - כשר, ואינו פסול עד שיהא תחילתו ושיריו אחד. שיריו אחד פסול? הא אמרת שיריו אחד כשר!

משמע מהגמרא שחבילה מוגדרת לפי המקובל אצל בני אדם, איזו חבילה מניחים כדי לייבש [ולא לצורך צל].

1.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה י:

חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן גזרה שמא יעשה אותן חבילות על גגו כדי לייבשן וימלך וישב תחתיהן לשם סוכה והוא מתחלה לא עשה סכך זה לצל ונמצאת כסוכה שנעשית מאיליה, ואם התירן כשירות, ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה בדים.
+/השגת הראב"ד/ ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה קנים. א"א בירושלמי (פ"א ה"ו) מצא אותה ולא ידעתי למה כתבה שהרי אפילו אגד שלשה שמיה אגד /סוכה/ (יג).+

הרמב"ם מגדיר חבילה ככזאת שיש בה לפחות עשרים וחמשה בדים, והראב"ד מקשה עליו שמספר זה מוזכר בירושלמי, ואילו בבבלי - בסוגייתנו - משמע ששלושה נחשבים אגד [=חבילה] לפי כל השיטות.
כנראה הראב"ד מניח שהרמב"ם מכריע כבבלי ולא כירושלמי [אם יש מחלוקת ביניהם].

2.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה י:

ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה וכו'. זה מבואר בירושלמי. ובהשגות א"א בירושלמי וכו'. ורבינו ז"ל מפרש מ"ש בגמרתנו דאגד שלשה שמיה אגד לענין הזאה דכתיב ביה אגודת אזוב אבל חבילה אינה קרויה פחות מכ"ה בדין כדי להשוות הירושלמי עם הגמרא שלנו.

הדין בסוגייתנו לגבי אגד בשלושה שנחשב אגד - לא לעניין הנחת החבילה לסכך בסוכה אלא לעניין דין האזוב.
אבל לעניין סכך בסוכה הבבלי מודה לירושלמי - לפי הרמב"ם - שהמינימום לחבילה שאסור להניחה כסכך הוא 25 בדים.
כלומר, אין סתירה בין הבבלי לירושלמי.

ויש מפרשים כדברי הר"א ז"ל
ויש תימה מן ההלכות שלא כתבו לא הירושלמי ולא גמרתנו דאגד שלשה שמיה אגד:

3.
לחם משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה י:

[י] ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה בדים וכו'. וא"ת לפי דברי רבינו שסובר דאגד שלשה טפחים שמיה אגד לא נאמר לענין סוכה אם כן היכי אמר בגמרא (דף י"ג) גבי אפקותא דדיקלא אגד בחד לא שמיה אגד דמשמע דאם היו שנים היה אגד
בשלמא לשאר המפרשים ניחא דכן הוא אליבא דרבנן דבשנים הוי אגד אלא לרבינו מאי איכא למימר.
ונראה דה"ק אף על פי שהם כ"ה בדים מ"מ כיון ששרשם הוא אחד אגד בחד לא שמיה אגד כלומר למעוטי אם היו נפרדים גם בשרשים שהיו כ"ה נפרדים שהיה שמו אגד.
א"נ ה"ק [= "אי נמי הכי קאמר"] כיון שאלו הכ"ה הם לבדם והם שרש אחד לא שמיה אגד אבל אם היה אוגד אחד באלו היה שמו אגד וכדכתב הרא"ש ז"ל דכי אגד אחד באלו הכ"ה שמיה אגד:

הוא מסביר שכוונת הרמב"ם רק להדגיש שאם השורש הוא אחד אזי אפילו אם יוצאים ממנו 25 בדים - פסול, וכנראה זוהי גם כוונת הירושלמי. כלומר, הירושלמי - לפי ה"לחם משנה" בדעת הרמב"ם - משלים את דברי הבבלי ולא חולק עליו.
לפי דבריו יוצא שאין להוכיח מסוגייתנו כלל שהרמב"ם פוסק כירושלמי ונגד הבבלי.

וראה גם ב"ילקוט ביאורים", עמוד נב.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר