דיוק וחידוש ברש"י

מסכת סוכה דף ו

עמוד א

רש"י ד"ה כרמון. דעד שניקב כמוציא רמון שם כלי עליו ומקבל טומאה לפי שבעל הבית חס על כליו וכשהוא מוציא זיתים הוא משתמש בו רמונים אבל כלי אומן שעומד לימכר טהור בנקב כל שהוא:
גירסת הגמרא כרימונים ובתוד"ה שיעורן כרמונים. במס' כלים פ' י''ז [מ''ד] תנן הרמונים שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא שיהא צריך נקב גדול כל כך כדי שיצאו שלשתן בבת אחת אלא אחד לבד וכו' ואולי לכן כיוון רש"י שכתב כרימון ולא כרימונים ועיין ברכות דף מא ע"ב.

רש"י ד"ה דבש. כל מיני מתיקה קרויין דבש ותמרים מיני מתיקה הן:
לכאורה מדוע רש"י היה צריך לפרש כאן דכל מיני מתיקה קרויין דבש, ובמס' ברכות מא ע"ב פירש רש"י בד"ה דבש. האמור בתורה הוא דבש תמרים וכותבת היא תמרה: וכן בעוד מקומות,
ונראה שהיות וכאן זה מסכת סוכה הבאה אחר מסכת יומא – כחג סוכות הבא אחר יום הכיפורים ובסוף מסכת יומא דף פג ע"ב איתא ת''ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר {שמואל א יד-כט} ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה, ע"כ רמז דהשיעור של אכילה ביוה"כ הוא בדבר שמאכילין לרעב שאחזו בולמוס.