הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והא אפליגו בה חדא זימנא"
סוכה טו ע"א
מאי קא משמע לן - דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה?
והא אפליגו בה חדא זימנא! דתנן: מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רישא בנסרים משופין עסקינן, ומשום גזרת כלים נגעו בה. ולרב יהודה אמר רב, דאמר: סככה בחיצין זכרים - כשרה, בנקבות - פסולה, ולא גזר זכרים אטו נקבות. הכא נמי, לא נגזר נסרים משופין אטו כלים! אלא, על כרחך רישא פליגי בגזרת תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה, ואפליגי בתרתי זימני למה לי? - סיפא רבי יהודה (היא) דקא אמר ליה לרבי מאיר. אמאי קא אסרת בנסרים - משום גזרת תקרה, האי סברא לבית שמאי הוא דאית להו, ובית הלל לא גזרי! ואמר רבי מאיר: לא נחלקו בית...
1.
הגמרא שואלת מדוע המחלוקת העקרונית [אם גזרו על גזירת תקרה] בין רבי מאיר ורבי יהודה מהווה בסיס למחלוקתם גם במשנה הקודמת וגם במשנתנו כאן.
2.
בסוגייתנו יש שני ניסוחים שמשקפים את השאלה:
2.1
"והא אפליגו בה חדא זימנא" - 14 מופעים בש"ס: 7 פעמים על מחלוקת רב ושמואל; 4 פעמים על מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש; 2 פעמים על מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה [וכן בסוגייתנו]; 1 - על מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. נמצאנו למדים שביטוי זה מובא בעיקר וברוב הפעמים לגבי מחלוקות אמוראים.
2.2
"ואפליגי בתרתי זימני למה לי" - ביטוי זה מבוא כאן כסיומת לקושיה [ולמעשה הוא ביטוי מקביל לביטוי הקודם]. ביטוי זה בלשונו זה - מופע יחידאי בש"ס.
אמנם מובא בש"ס ביטוי דומה שעוסק בשאלה על דין מסויים שכבר הובא בש"ס על ידי אותו חכם [או משנה/ברייתא], ולא מדובר במחלוקת:
3.
כתבנו במקום אחר על הביטוי הדומה - "תנינא חדא זימנא":
4.
הליכות עולם שער שני פרק ב:
לג. מצינו דמקשה מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא מתרי תנאי דחד תנא אמר מילתא ואידך תנא אמרה בדוכתא אחרינא, כי הא דפרק עשרה יוחסין במשנת אבא שאול קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו תנינא חדא זימנא ראוה מדברת וכו' ומילתא דהכא אבא שאול אמרה ומילתא דהתם ר"ג ור' יהושע אמרוה
ואין שיטת הגמרא להקשות מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא מתרי תנאי אלא מסתם משנה לסתם משנה ועל רבי קא פריך מאי קמ"ל רבי הא תנינא חדא זימנא.
אלא שיש לומר דהתם בקידושין הכי קפריך תנינא חדא זימנא כלומר אמאי לא תנא לה רבי בחד דוכתא ולומר התם וכן אבא שאול אומר.
וכן מצינו תנינא ממשנה לברייתא, פרק אותו ואת בנו גבי הזורע כלאים לוקה וכו' ומקשינן תנינא נזיר שהיה שותה יין כל היום וכו' והך דהזורע כלאים לוקה אינה משנה אלא ברייתא
ומברייתא למשנה אין שיטת הגמרא להקשות מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא (דכמה) [ובכמה] דוכתי אשכחנא בברייתא מה ששונה במשנה אלא דהכי קא פריך דמכל מקום היה לו לשנות הברייתא באותו ענין ששונה במשנה אחר שהדין אחד, וכן כתבו שם התוספות (וז"ל):
הסבר: הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] מתאים רק כאשר השאלה היא משני "סתם משנה" – משנה ללא שמות תנאים – והקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע כתב דין זהה בשני מקומות במשניות.
4.1
בעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
[אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם]
4.2
הביטוי "תנינא חדא זימנא" מובא רק ממשנה למשנה וממשנה לברייתא [מדוע חזר בברייתא על מה שכתוב במשנה] ולא מברייתא למשנה.
5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל סא:
וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין דף ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי
והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת דף ל"ז ב' ושבועות דף כ"ט ב'
ומצאתי מחודש בעירובין דף פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג:
ה"יד מלאכי" מוסיף ששאלת "תנינא חדא זימנא" היא רק כאשר הדין כתוב במפורש במשנה ולא כאשר הדין נלמד מתוך דיוק במשנה.
5.1
בתחילת דבריו [לא צוטט לעיל] ה"יד מלאכי" מסביר שישנו ביטוי נוסף בש"ס "אף אנן נמי תנינא", כלומר יש סיוע לאמורא מדברי משנה והגמרא לא מביאה זו כקושיה "מאי קא משמע לן , תנינא" = מה האמורא משמיע לנו הרי דין זה כבר נלמד ממשנה?
5.2
וכאן הוא מביא הבחנה מאד יסודית וחשובה:
כשהדין במשנה ברור ולא נלמד מתוך דיוק אז מופיע כקושיה "מאי קמ"ל, תנינא?" – כי המשניות היו ידועות לאמוראים, אבל כאשר הדין נלמד מדיוק אי אפשר להקשות ממנו [מהדיוק] אבל אפשר להביא ממנו ראיה לאותו אמורא.
5.3
וגם לגבי "תנינא חדא זימנא", כיון שמדובר בשתי משניות יש מקום לשאלה, אבל אם מדובר בברייתא ומשנה לא בהכרח תמיד ניתן לשאול השאלה של "תנינא חדא זימנא".
6.
לפי כל הדיון הנ"ל יוצא שגם בסוגייתנו [סוכה דף טו] הגמרא היתה יכולה להקשות על משנתנו "הא תנינא חדא זימנא" - במשנה הקודמת. אלא נראה, שכאן החידוש גודל יותר כי השאלה היא לגבי מחלוקת דווקא, מה טעם לכפול אותה, ולכן מתאים יותר הניסוח "והא איפליגו בה חדא זימנא". ועוד יש לומר, שהביטוי בסוגייתנו מעיד שברור לגמרא איזה משני המקומות [המופעים] נראה כמיותר - ראה בפרשנים, לדוגמא:
6.1
פני יהושע מסכת סוכה דף טו עמוד א:
שם והא איפליגו בה חדא זימנא כו'. כבר כתבתי בשיטת רש"י ותוס' דעיקר הקושיא כאן בבא דרישא ל"ל דפלוגתא דגזירת תקרה שמעינן לה נמי ממתני' דהכא
אבל הך מתני' דתקרה ודאי בלא"ה איצטריך פלוגתייהו לענין פקפוק אי מהני או לא...
קושיית הייתור היא לגבי המקור שאין בו חידוש לעומת האמור במקור השני.
7.
הערה: בסוגייתנו מדובר בדבר מאד ייחודי, שמדובר בשתי משניות עוקבות שהגמרא מציינת אותם כ"רישא" ו"סיפא", ולכן קושיית הכפילות חזקה יותר!
8.
כמו כן - במשנתנו נושא המחלוקת "גזירת תקרה" הוא "רק" במשתמע [כאילו מתוך דיוק - ואם מדובר בדיוק אזי ראה הקשר לביטוי "תנינא חדא זימנא" לעיל ב"יד מלאכי"] ואילו בסוגייתנו הוא יותר משתמע בפשט המשנה, למרות שהחידוש במשנתנו גדול יותר [ראה לעיל ב"פני יהושע"].
