סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"א, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף ט ע"א

 

למה מותר לשבת בסוכה בשעת ירידת גשמים - הלא עצי סוכה אסורין כל שבעה?

 

אמר רב ששת משום רבי עקיבא, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה וכו', ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר, כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (ויקרא כג, לד) "חג הסכות שבעת ימים לה'", מה חג לה' אף סוכה לה' (ט ע"א).

מכח דין זה שעצי סוכה אסורים בהנאה, העיר בשו"ת 'עונג יום טוב' (סי' מט), דלכאורה היה ראוי לאסור ישיבה בסוכה כל שאין בישיבתה משום קיום מצוה, כי בשעת קיום המצוה שפיר הותרה ליהנות מן הסוכה, כי בלי ההנאה אי אפשר לקיים המצוה, אכן כשאין בישיבתה משום קיום המצוה היה ראוי לאסור, שהרי עצי סוכה אסורים בהנאה, ואם כן, למשל, כשירדו גשמים, היה צריך לאסור ישיבה בסוכה, שהרי אז אין בה מצוה, וממה ששנינו (להלן כח:): "ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה", משמע שאין אז איסור בישיבת סוכה, שהרי אמרו 'מותר לפנות', ולא קבעו ש'חובה לפנות'.

ואחד הצדדים שכתב בזה הוא, דהנה נחלקו הראשונים אם בעצי סוכה מועיל תנאי שלא יהיו נאסרים, כי דעת הרי"ף והרמב"ן (במס' ביצה ל:) היא, שהאדם יכול להתנות שאינו בודל מעצי הסוכה, ובכך העצים אינם נאסרים, ואילו דעת בעל המאור והרשב"א (שם), וכן דעת הרא"ש (בתשובותיו כלל כד) שלא מועיל בהם כלל תנאי, ועל כרחך חלה עליהם קדושה. ובכן, לפי דעת הרי"ף והרמב"ן יתכן, שכלפי גשמים הריהו כמי שהתנה בפירוש שלא תחול עליהם קדושה לאסור בהנאה בעת ירידת גשמים, שהרי כל אדם מסופק אם ירדו גשמים בחג, ואינו חפץ שיאסר עליו השימוש בסוכה בעת ירידת הגשמים. אך בכך לא יתיישב הענין לפי דעת הראשונים, שאין מועיל תנאי בעצי הסוכה.

עוד כתב לצדד בזה, שאיסור הנאה אינו אלא בעצים שהם כדי הכשר סוכה לבד, ולפי זה יש להתיר לשבת בשאר חלקי הסוכה, ועל כן יש היתר בישיבה בסוכה כשיורד גשמים, מאחר שאינו משתמש בכל הסוכה. אכן, הוא מסיק, אי משום הא זה אינו, כי מאחר שבנה האדם כל הארבע דפנות כאחד, ולא בנה מתחילה שיעור הכשר סוכה בלבד, אזי כל הסוכה צריכה ליאסר בהנאה, אף שיש בה יותר מהכשר סוכה.

ולבסוף מסיק ה'עונג יום טוב', כי "נראה כמו דאמרינן ביומא (סט.) 'בגדי כהונה, היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן', וכן אמרינן בקידושין (נד.) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ופרש"י ז"ל (ד"ה בכתנות) 'שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שיהיו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר עבודה, ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין'... הרי דאף דבגדי כהונה יש עליהם קדושת כלי שרת או קדושת דמים... אפילו הכי מותרין אף שלא בשעת עבודה, מהאי טעמא, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שלא יהיו מלובשים רגע אחר העבודה, הכי נמי סוכה, אף שאסורה בהנאה ולא מהני בה תנאה, מכל מקום שפיר יכול ליהנות אם ירדו גשמים, משום הך סברא ד'לא נתנה תורה למלאכי השרת', שלא ישהה רגע אחת משהתחילו הגשמים לירד".

אמנם, גם סברא זו, כתב ה'עונג יו"ט', אינה עולה כדעת כל הראשונים, ובלשונו: "ומיהו זה לא יתכן אלא לשיטת ר"ת ז"ל שהביא הטור בשמו (סי' תרלא), דסוכה שאין הגשמים יכולים לירד לתוכה פסולה, אם כן כיון שעל כרחך צריכה להעשות באופן שיכולין הגשמים לירד לתוכה, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, שלא ישהה רגע אחת משירדו הגשמים, להכי חזינן דניתנה ליהנות בה אף שלא בעידן קיום המצוה, דומיא דבגדי כהונה, אבל לפי מה שנחלקו עליו הראשונים ז"ל וסברי, דאף אם אין הגשמים יורדים לתוכה כשרה... אם כן אין ראיה דניתן ליהנות מסוכה שלא בעידן מצותה, דהא אפשר באמת שצריך לעשותה באופן שלא ירדו לתוכה גשמים, כדי שלא יצטרך ליהנות מישיבתה כשירדו גשמים...".

ואמנם מצינו בכמה אחרונים שיצאו לתרץ קושיא זו. וכך מיישבה ב'קובץ שעורים' (ביצה ל:): "מה שמקשין, כיון דסוכה אסורה בהנאה רק למצוה, אם כן כשירדו גשמים יהא אסור לישב בסוכה, כיון דליכא מצוה, ואפשר, דבשעה דאין הסוכה ראויה למצותה ליכא בה קדושה, כמו לאחר החג, דקדושתה היא בכל שעה מפני שמיוחדת למצוותה, אמנם אם הסוכה ראויה למצוה, אלא שהאדם לא קיים מצוה כגון שמכוין שלא לצאת, בכי האי גוונא אפשר דהנאתה אסורה".

כעין זה איתא גם ב'צפנת פענח' (על הרמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ב): "מצטער פטור מן הסוכה, אך זה רק בגדר פטור, משא"כ גבי גשמים, דאז הוה בגדר שהסוכה נדחה... ובזה אתי שפיר מה שמקשין העולם, היאך מותר ליהנות ולישב בסוכה בשעת הגשמים, הא הסוכה איתקש לחג, אך לפי זה, דאז אין שם סוכה עליה, אתי שפיר".

עוד יש לתרץ על פי יסודו של ה'אבני נזר' (או"ח סי' לד), שאיסור מוקצה בעצי סוכה, לא נאמר כי אם כשמשתמשים בהם באופן שמבטלים מהם את מצותה, כגון במסתפק בעצי הסוכה, שאז מבטלים מהם את המצוה, אכן אם משתמשים בהם באופן שאין ביטול מצוה, וכדוגמת היושב בשעת ירידת גשמים, אין בכך שום איסור, שהרי הסוכה עצמה לא נאסרה בהנאה כלל, והאיסור אינו שלא נבטל מהם המצוה. ושורש הדבר הוא, כי איסור עצי סוכה נלמד מאיסור הנאה בקרבן חגיגה, ובקרבן חגיגה עצמו, שהוא קדשים קלים, אין איסור מעילה והנאה מן התורה, והאיסור שלו הוא ממה שנאמר (דברים יב, ד): "לא תעשון כן לה' אלקיכם", והיינו, שאסור לאבד הקרבן, וכאיסור זה נלמד לסוכה, שאסור ליהנות ממנה רק כשמבטל את מצותה. ובכן, בירידת גשמים, שאין ביטול מצוה, אין שום איסור (וע"ע ב'עונג יו"ט שם, וכן ב'ספר החיים' סי' תרלח שחולקים על יסוד זה, וסוברים שאיסור הנאה בסוכה נאמר גם בהנאות שאין בהן ביטול מצוה. ובעיקר הקושיא ראה עוד: 'קהלות יעקב' סוכה סי' ז; 'כלי חמדה' פר' אמור במילואים).



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר