גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רעד, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף ט ע"א

למה מותר לשבת בסוכה בשעת ירידת גשמים - הלא עצי סוכה אסורין כל שבעה?

אמר רב ששת משום רבי עקיבא, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה וכו', ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר, כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (ויקרא כג, לד) "חג הסכות שבעת ימים לה'", מה חג לה' אף סוכה לה' (ט ע"א).

על פי כלל זה ש'עצי סוכה אסורים בהנאה', העיר בשו"ת 'עונג יום טוב' (סי' מט), אם כן היה ראוי לאסור ישיבה בסוכה כשאין בישיבתה משום קיום מצוה, כי בשעת קיום המצוה שפיר הותר ליהנות מן הסוכה, כי בלי ההנאה אי אפשר לקיים המצוה, אך כשאין בישיבתה משום קיום המצוה היה ראוי לאסור הישיבה בסוכה משום שעצי הסוכה אסורים בהנאה כל שבעה, ואם כן היה ראוי לאסור לשבת בסוכה כשיורדים גשמים, שאז אין בישיבה מצוה, ומהא דשנינו (להלן כח:): "ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה", משמע שאין איסור בישיבת סוכה בשעת הגשמים, שהרי השאלה היא רק 'מאימתי מותר לפנות', ולא קבעו ש'חובה לפנות'.

וכתב, דהנה נחלקו הראשונים, האם מועיל תנאי לעצי סוכה שלא יהיו ייאסרו, לדעת הרי"ף והרמב"ן (במס' ביצה ל:) האדם יכול להתנות שאינו בודל עצמו מעצי הסוכה, ובכך אין העצים נאסרים, ואילו לדעת בעל המאור והרשב"א (שם), וכן היא דעת הרא"ש (בתשובותיו כלל כד), דלא מהני תנאי בעצי סוכה, ובעל כרחך חל עליהם קדושה. ובכן לפי דעת הרי"ף והרמב"ן יתכן לומר, כי כלפי גשמים הריהו כמי שהתנה האדם בפירוש שלא תחול עליהם קדושה ליאסר בהנאה בעת ירידת גשמים, כי הלא כל אדם מסופק אם ירדו גשמים בחג, ואינו חפץ שייאסר עליו השימוש בסוכה בעת ירידת הגשמים. וכמובן, שבכך לא יתיישב הענין לפי דעת הראשונים, שאינו מועיל תנאי בעצי הסוכה.

עוד כתב לצדד בזה, כי איסור ההנאה אינו אלא בעצים שהם כדי הכשר סוכה לבד, ולפי זה יש להתיר לשבת בשאר חלקי הסוכה, ועל כן יש היתר בישיבה בסוכה כשיורד גשמים, מאחר שאינו משתמש בכל הסוכה, אכן לבסוף מסיק שאי אפשר לומר כן, כי מאחר שהאדם בנה את כל הארבעה דפנות בבת אחת, ולא בנה מתחילה שיעור הכשר סוכה בלבד, אזי כל הסוכה אסורה בהנאה, אף שיש בה יותר מהכשר סוכה, ובכן אי אפשר להתיר מפאת סברא זו.

לאחר הבאת כמה צדדים בזה מסקנת דברי ה'עונג יום טוב' בזה היא, כי "כמו דאמרינן ביומא (סט.) 'בגדי כהונה, היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר, מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן', וכן אמרינן בקידושין (נד.) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם, 'לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת', ופירש"י ז"ל (ד"ה בכתנות) 'שלא ניתנה תורה למלה"ש, שיהיו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר עבודה, ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין'... הרי דאף דבגדי כהונה יש עליהם קדושת כלי שרת או קדושת דמים... אפילו הכי מותרין אף שלא בשעת עבודה, מהאי טעמא, דלא ניתנה תורה למלה"ש, שלא יהיו מלובשים רגע אחר העבודה, הכי נמי סוכה אף שאסורה בהנאה ולא מהני בה תנאה, מכל מקום שפיר יכול ליהנות אם ירדו גשמים, משום הך סברא ד'לא נתנה תורה למלאכי השרת', שלא ישהה רגע אחת משהתחילו הגשמים לירד".

אמנם, גם סברא זו אינה עולה כפי דעת כל הראשונים, ובלשונו של ה'עונג יו"ט' עצמו: "ומיהו זה לא יתכן אלא לשיטת ר"ת ז"ל שהביא ה'טור' בשמו (בסי' תרלא), דסוכה שאין הגשמים יכולים לירד לתוכה פסולה, אם כן כיון שעל כרחך צריכה להעשות באופן שיכולין הגשמים לירד לתוכה, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, שלא ישהה רגע אחת משירדו הגשמים, להכי חזינן דניתנה ליהנות בה אף שלא בעידן קיום המצוה, דומיא דבגדי כהונה, אבל לפי מה שנחלקו עליו הראשונים ז"ל וסברי, דאף אם אין הגשמים יורדים לתוכה כשרה... אם כן אין ראיה דניתן ליהנות מסוכה שלא בעידן מצותה, דהא אפשר באמת שצריך לעשותה באופן שלא ירדו לתוכה גשמים, כדי שלא יצטרך ליהנות מישיבתה כשירדו גשמים...".

יסוד מחודש לתרץ קושיא זו מצינו באחרונים, וז"ל ה'קובץ שעורים' (ביצה ל:): "מה שמקשין, כיון דסוכה אסורה בהנאה רק למצוה, אם כן כשירדו גשמים יהא אסור לישב בסוכה, כיון דליכא מצוה, ואפשר, דבשעה דאין הסוכה ראויה למצותה ליכא בה קדושה, כמו לאחר החג, דקדושתה היא בכל שעה מפני שמיוחדת למצוותה, אמנם אם הסוכה ראויה למצוה, אלא שהאדם לא קיים מצוה כגון שמכוין שלא לצאת, בכי האי גוונא אפשר דהנאתה אסורה". (וראה כעין זה גם ב'צפנת פענח' על הרמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ב).

תירוץ נוסף על קושיא זו יש לתרץ על פי יסודו של ה'אבני נזר' (או"ח סי' לד), שאיסור מוקצה בעצי סוכה, לא נאמר כי אם כשמשתמשים בעצי הסוכה באופן שמבטלים מהם את המצוה, כגון במסתפק בעצי הסוכה, שאז מבטלים מהם את המצוה, אכן, כאשר משתמשים בהם כשאין ביטול מצוה, וכגון היושב בשעת ירידת גשמים, אין בכך שום איסור, שהרי הסוכה עצמה לא נאסרה בהנאה, ושורש הדבר הוא, כי איסור עצי סוכה נלמד מאיסור הנאה בקרבן חגיגה, ובקרבן חגיגה עצמו שהוא קדשים קלים, אין איסור מעילה והנאה מן התורה, והאיסור הנאמר בו הוא הא דכתיב (דברים יב, ד): "לא תעשון כן לה' אלקיכם", והיינו, שאסור לאבד הקרבן, וכאיסור זה נלמד לסוכה, שאסור ליהנות ממנה רק כשמבטל את מצותה, ובכן בירידת גשמים שאין ביטול מצוה אין שום איסור. [ראה 'עונג יו"ט' שם, וכן ב'ספר החיים' סי' תרל"ח שחולקים על יסוד זה, וסוברים שאיסור הנאה בסוכה נאמר גם בהנאות שאין בהן ביטול מצוה; ובעיקר הקושיא ראה עוד 'קהלות יעקב' סוכה סי' ז; 'כלי חמדה' פר' אמור במילואים)].