סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

אזוב, ולא אזוב יון – געדה מצויה

 

"ואמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הני מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. מיתיביה: אזוב, ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי, ולא אזוב מדברי, ולא אזוב רומי, ולא אזוב שיש לו שם לווי? אמר אביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה, ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי. והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל" (סוכה, יג ע"א).

פירוש: אגב דברים אלה, מביאים דבר אחר שמסר רב חסדא בשם אותו חכם. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא: הָנֵי מְרָרִיתָא דְּאַגְמָא [אותו מרור, חזרת של אגם] אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח בקיום מצות מרור. על כך מֵיתִיבֵיהּ [מקשים עליו]: הלא שנינו כי בכל מצוה שלשם קיומה דרוש אזוב, יש ליטול לשם כך אֵזוֹב סתם דווקא, ולא כל מין אחר אף המינים הקרובים, לֹא אֵזוֹב יָוָן וְלֹא אֵזוֹב כּוֹחָלִי, וְלֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִי, וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי וְלֹא כל אֵזוֹב אחר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי. ומכאן נלמד שכל מין שיש לו שם לווי איננו המין הכתוב בתורה, ואף מרור האגם כיון שיש לו שם לווי אינו מרור האמור בתורה! על כך אָמַר אַבַּיֵי: יש לחלק בין הדברים, כָּל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ קוֹדֶם מַתַּן הַתּוֹרָה, כלומר: שהחלוקה בין המינים השונים קדומה, והיתה קיימת עוד לפני מתן תורה, וּבָאתָה תּוֹרָה וְהִקְפִּידָה עֲלֵיהּ [עליו] לקרוא לו בשם מסויים אחד בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מינים קרובים שלהם שֵׁם לְוַוי, וכל דבר שיש לו שם לווי פסול, חוץ ממין זה שאמרה התורה במפורש. וְהָנֵי [אלו] לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמַיְיהוּ [שמם] לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה כְּלָל, שמרור האגם לא היה לו שם מיוחד לפני מתן תורה, ולפי התורה הכל מין מרור ולא הקפידה התורה בפרטיו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: געדה מצויה        שם באנגלית: Cat-thyme Germander        שם מדעי: Teucrium capitatum
שם נרדף במקורות: שומשוק ?אזוביון?        שמות בשפות אחרות: ערבית - ג'עדה שאאעה, גַ'עַדָה

שם עברי: אזוביון דגול        שם באנגלית: French Lavender                  שם מדעי: Lavandula stoechas
שם נרדף במקורות: שומשוק ?אזוביון?        שמות בשפות אחרות: ערבית - ד'רם (שנינה), צ'ורם


הנושא המרכזי: לזיהוי האזוביון
 

במקורות כמעט ואין תאור של מאפייני הצמח אזוביון (או אזוב יון) וההתייחסות העיקרית היא לשמו בלבד. גם המפרשים מיעטו להתייחס למלאכת זיהויו. מהמשנה בשבת (פי"ד מ"ג) משתמע שהאזוביון הוא צמח המשמש לתרופה בלבד ובריאים אינם אוכלים אותו: "אין אוכלין איזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברועה וכו'". שני אזכורים אחרים במשנה מתייחסים לפסולו למצוות אזוב אך אינם מספקים רמז לזהותו: "... מצות אזוב לא אזוב יון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש לו שם לווי" (נגעים, פי"ד מ"ו). ומשנה דומה בפרה (פי"א מ"ז): "כל אזוב שיש לו שם לווי פסול אזוב זה כשר אזוב יון אזוב כוחלית אזוב רומי אזוב מדברי פסול וכו'". בספרי (במדבר, חקת פיסקא קכד) אנו מוצאים: "... ור' יהודה אומר ושרף ישרוף שלא ימעיט לה עצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את העפר". מתוך ההקשר ברור שהגרסה הנכונה היא "אפר" ואכן הרמב"ם (הלכות פרה אדומה, פ"ד הלכה ט"ז) מציין את האזוביון כצמח העשוי להרבות אפר: "... ומצוותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה אבל מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בזמן שרפה כדי להרבות את האפר וכו'".

בכתבי היד של ספרות חז"ל ובמקורות תורניים מאוחרים יותר קיימות שתי גרסאות לשם הצמח. חלקן גורס אזוביון ואילו באחרות השם מפוצל לשתי מילים - אזוב יון. ייתכן שלחילוף גרסאות זה יש השלכות על זיהויו של הצמח שכן אזוביון עשוי להתפרש כאזוב קטן(1) ואילו אזוב יון הוא אזוב הקשור באופן כלשהו לארץ יון. היחס המספרי בין שתי הגירסאות שווה פחות או יותר. למשל רב האי גאון (נגעים, פי"ד מ"ו) גורס בשתי מילים ואילו הערוך במילה אחת. הרב ח. י. קאהוט סבר שהגרסה המדוייקת היא "אזוב יון" וכתב: "... אבל ידים מוכיחות דנוסח אזוב יון יותר טוב דיגיד עליו רעו אזוב רומית, אזוב מדברית, אזוב כוחלית (זה הסדר לפי כתב יד סוכה הנ"ל וכו')". לענ"ד ניתן להוסיף נימוק נוסף שהשם מורכב משתי מילים שהרי המשניות בנגעים ופרה פוסלת את האזוביון משום שיש לו שם לוואי. אמנם אין כאן הוכחה מוחלטת אך סביר יותר שהשם "אזוביון" השונה לחלוטין מאזוב לא היה נקרא "כל אזוב שיש לו שם לווי".

נסיון הזיהוי הראשון של האזביון מופיע בגמרא (שבת קט ע"ב) המתארת את הערך הרפואי של מיני האזוב: "גמרא. אמר רב יוסף: אזוב אברתה בר המג, איזביון אברתה בר הינג. עולא אמר: מרוא חיורא. עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה, אייתו לקמיה מרוא חיורא, אמר: היינו אזוב דכתיב באורייתא. רב פפי אמר: שומשוק. אמר רב ירמיה מדיפתי: כוותיה דרב פפי מסתברא, דתנן: מצות אזוב שלשה קלחין ובהן שלשה גבעולין. ושומשוק הוא דמשתכחא הכי. למאי אכלי ליה לקוקאיני, במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא, ממאי הויא מקימחא דשערי (במנא) דחליף עליה ארבעין יומין"(2). מדברי הגמרא עולה שאזוביון הוא "אברתה בר הינג" ואילו אזוב ללא שם לוואי הוא "שומשוק". מסיבה שאינה ברורה לי רב האי גאון (שם) הסיק מדברי הגמרא "איזוב יון פירוש שומשוק בלשון רבנן". לדעתו דברי רב פפי מוסבים על האזוביון ולא על האזוב כפי שמשתמע מפשט הגמרא. בעקבות רב האי גאון גם הערוך פירש שאזוביון הוא שומשוק. במדרש שכל טוב (בובר, שמות פרק טז) מופיע הניסוח הקושר בין האזוביון ושומשוק: "מתני': אין אוכלין איזובין בשבת לפי שאינו מאכל בריאים, מאי איזובין, שומשוק וכו'".

הרמב"ם זיהה את האזוביון עם הצמח אזוביון דגול. בפיהמ"ש (שבת, פי"ד מ"ג) כתב: "איזביון, אלאסטוכדוס". שם זה נגזר מיוונית והוא האזוביון הדגול. הרמב"ם העיד שהרופאים במע'רב ובמצרים השתמשו בו. בין החוקרים ניתן למצוא שני זיהויים עיקריים: געדה מצויה ואזוביון דגול.
 

געדה מצויה

אפרים הראובני חלק על קביעתם של ח. י. קאהוט ובן יהודה וסבר שההקשר בו מופיע השם אזוביון יחד עם מיני אזוב בעלי שמות לוואי מוכיח ששמו נכתב במילה אחת. לדעתו ייתכן שבהשפעת השמות האחרים ברשימה שם בן מילה אחת יפוצל בטעות אך התהליך ההפוך איננו סביר. אין שום סיבה ששם בן שתי מילים המופיע יחד עם שמות בעלי מבנה דומה יאוחד אלא אם כן כך היה במקורו.

מתוך שמו ניתן להסיק שאזוביון איננו מין אזוב שהרי לא נקרא בשם "אזוב" בתוספת שם לוואי אלא בשם אחר אך דומה. הדמיון בשם מעיד על דמיון מסוים לאזוב. באופן דומה מכנים הערבים את הגעדה המצויה בשם "זעתראן" ואת הזוטה בשם "זעתרה". שמות אלו  נגזרו משמו של האזוב ה"זעתר". א. הראובני הציע לזהות את האזוביון עם הגעדה המצויה בגלל דמיונה לאזוב. שני מינים אלו דומים בגוונם הלבן ושעירותם, בגודל העלים, בגודל הפרחים, צבעם וצורתם ובענפים הבודדים. בגלל הדמיון לאזוב הבדילו הערבים את הגעדה מהאזוב בעזרת מבנה העלים. משמעות השם הערבי "ג'עדה" היא "מתולתל" משום שעלי הגעדה מתולתלים בניגוד לעלי האזוב החלקים. האזוביון הוזכר במשנה כצמח הפסול להזאה משום שהוא הקרוב ביותר לאזוב ביכולת ספיגת הדם בגלל שעירותו וניתן היה לטעות ולהשתמש בו.

הגעדה נמוכה ומסתעפת לענפים קטנים ודקים והשם אזוביון כלומר אזוב קטן מתאים לה ביותר. הגמרא בשבת (שם) מתארת את השימוש באזוביון כתרופה לקוקיאני ומפרש שם רש"י: "תולעים שבבני מעיים". התולעים גורמים לכאב בטן ואכן השימוש בגעדה מצויה מקובל עד היום ברפואה העממית כתרופה לכאבי בטן. בדומה לאזוב גם האזוביון אינו אוצר מים רבים. הגבעולים והשערות יבשים ולכן שני המינים נותנים אפר רב כאמור במדרש ספרי. 
 

               
תמונה 1.  געדה מצויה   תמונה 2.  געדה מצויה       

  
אזוביון דגול

בעקבות הרמב"ם היו שזיהו את האזוביון עם האזוביון הדגול(3). צמח זה בן-שיח זקוף ממשפחת השפתניים בגובה 70-30 ס"מ. גדל על קרקעות חול-חמרה בעמק החוף, ובחרמון בקרקע בזלתית. כנראה שצמח זה נמנע מקרקעות גירניות. ענפיו מעוצים בחלקם התחתון, ועליו צרים וארוכים. כל חלקי הצמח העל-קרקעיים מכוסים בשערות, ביניהן שערות בלוטיות המכילות שמן אתרי בעל ריח מיוחד. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים סגול-ארגמני, והם מסודרים על עמוד התפרחת בצפיפות רבה. בראש התפרחת ערוכה לרוב קבוצה של 5-3 חפים ארגמניים-סגולים, המשמשים כדגל ומסייעים במשיכת מאביקים. מסיבה זו סבר א. הראובני שהאזוביון הדגול הוא האזוב הכוחלי המוזכר במשניות (ראו עוד במאמר "ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי").

מכיוון שתפוצת האזוביון הדגול בארץ מוגבלת לאזורים מעטים, אין הוא ידוע כל-כך ברפואה העממית אך תופס מקום חשוב ברפואה העממית של עדות ישראל המערביות. משתמשים בו לטיפול בשיעול, בקצרת, בבעיות עיכול, בשפעת, בנזלת, בנפיחויות, בכוויות, בהתכווצות שרירים, בדלקת ריאות, בנדודי שינה ועוד.
 

כלמינתה אפורה

נ. קריספיל הציע בספרו "ילקוט הצמחים" לזהות את האזוביון עם הכלמינתה האפורה (Calamintha incana). השם כלמנתה נגזר מיוונית, ופירושו "הנענה המשובחת". הכלמינתה היא בן-שיח ריחני שרוע ממשפחת השפתניים, המגיע לגובה של 30-10 ס"מ. צמח זה נדיר יחסית בארץ וגדל במיוחד על מחשופי קרטון לחים ומוצלים, בעיקר בראשי ההרים – בגליל, בשומרון וביהודה. גבעוליו מעוצים בחלקם התחתון, מסועפים ושרועים. עליו נגדיים, עגולים או דמויי-ביצה, ומכוסים בצפיפות בשערות מאפירות-מלבינות, המשוות לצמח גוון כסוף-אפור. העלים מכילים שמנים אתריים והם ריחניים מאוד. הפריחה בחודשים מאי-דצמבר. הפרחים נישאים ביקי העלים, בדורים היוצרים תפרחת דלילה, וצבעם ורוד-ארגמני. הפרי מכיל ארבע אגוזיות.

הכלמנתה האפורה דומה מאוד לאזוב מצוי אלא שהיא קטנה יותר ולכן ראוי לקרוא לה אזוביון. שם זה השתמר עד היום בשם הערבי לצמח "זועוטמאן" שפירושו: האזוב הקטן. הצמח ידוע ברפואה העממית כתרופה בדוקה לתולעי מעיים ("קוקיאני"). בנוסף לכך הוא משמש כתרופה לשיעול, דלקת ריאות, אסטמה, לכאבי מחזור, לכאבי בטן עזים, והחשוב מכל – הוא מועיל לרחמי הנשים, ומקל על האשה הכורעת ללדת.
 

               
תמונה 3.  אזוביון דגול         צילם:  Xemenendura   תמונה 4.  כלמינתה אפורה       צילמה: שרה גולד     

   

(1) וצא מן הכלל הוא בן יהודה שגרס "אזוביון" אך פירש "רגלים לדבר כי הכונה היא לאזוב הבא מיון, כמו אזוב כחלי וכו' הנזכרים שם (בפרה יא, ז נגעים יד ו')".
(2) פירוש: גמרא אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵזוֹב סתם הכתוב בתורה הוא הקרוי בבבל "אַבַּרְתָה בַּר הָמָג", אֵיזבְיוֹן הוא הנקרא "אַבַּרְתָה בַּר הִינְג". עוּלָּא אָמַר: אזוב הכתוב בתורה הוא מַרְוָא חִיוָּרָא [לבנה]. ומסופר: עוּלָּא אִיקְלַע לְבֵי [הזדמן לבית] רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה. אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ [הביאו לפניו] מַרְוָא חִיוָּרָא [לבנה]. אָמַר: הַיְינוּ [זהו] אֵזוֹב דִּכְתִיב בְּאוֹרַיְיתָא [שנאמר בתורה]. רַב פַּפִּי אָמַר: איזוב הוא הקרוי שׁוּמְשׁוּק. אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: כְּוָותֵיהּ [כשיטתו] של רַב פַּפִּי מִסְתַּבְּרָא [מסתבר] לומר, דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה]: מִצְוַת אֵזוֹב שיקח שְׁלשָׁה קְלָחִין (ענפים), וּבָהֶן, בכל קלח שְׁלשָׁה גִבְעוֹלִין, וְשׁוּמְשׁוּק הוּא דְּמִשְׁתַּכְּחָא הָכִי [שמצוי כך] שיהיו בכל קלח שבו שלשה גבעולים, ואומרים: לְמַאי אָכְלִי לֵיהּ [לשם מה אוכלים אותו] לְקוּקַאִינֵי [להירפא מתולעי המעיים]. ובְּמַאי אָכְלִי לֵיהּ [במה אוכלים אותו] עם שֶׁבַע תַּמְרִי אוּכָּמְתָא [תמרים שחורות, כהות]. מִמַּאי הָוְיָא [ממה היא, מחלה זו נהיית, באה] מִקִּימְחָא דְּשַׂעֲרִי בְּמָנָא דְּחָלֵיף עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין [מאכילת קמח שעורים שבכלי שעברו עליו ארבעים יום].
(3) י. פליקס הציע את האזוביון הרפואי (Lavandula officinalis). 

 

רשימת מקורות:

אפרים הראובני וח. הראובני, 'האזובים: האזוב הרומי, המדברי, הכוחלי והאזוביון', תרביץ כא (תש"י), (עמ' 40-46).
על פי ז. עמר, ""הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם" בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 92.
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 24).
נ. קריספיל, רפואה עממית ופולקלור. "כלמינתה אפורה".

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "אזוביון דגול", "געדה מצויה", "כלמינתה אפורה".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר