|
מאת: הרב יהודה קוק אם בנ"י נחשבו לאחר מתן תורה כקטן שנולדביצה ה ע"א
(א)
ויעוי' ב"משך חכמה" בפ' ואתחנן עה"פ לך אמרו להם וגו' (ה', כז') שכ' בזה"ל, שובו וגו', החת"ס בחידושיו לע"ז (סג:) בד"ה אקילו וכו' כתב, כי נתקשה כל ימיו מהיכן הוציאו חז"ל הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי [כדאיתא ביבמות (כב.), (מח:), ועוד] יעו"ש. ולדעתי פשוט, דיצא להם דמסתמא היה ליוצאי מצרים נשים הרבה שהיו מאותן שאין בני נח מוזהרין עליהן, ועמרם יוכיח שגדול הדור היה [כדאיתא בפ"ק דסוטה (יב.), וכן יעוי' במס' דר"א זוטא (ספ"א) ע"ש] ונשא דודתו יוכבד [וכבפ' וארא (פ"ו, פ"כ) ע"ש], וכן אמרו ביומא פ' יוהכ"פ (עה.) בהנך דאסירי לא פריצי בהו, ופירש"י שם שביכו על "הנוספות", ואם לא היו רגילין בזה לא היו בוכין. וא"כ איך אמר רחמנא אחר מת"ת "שובו לכם לאהליכם" ואין אהלו אלא "אשתו" [כדאיתא בפ"ק דמו"ק (ז:), ושם (ט.) ועוד], הלא אלו שנשאו קרובותיהם צריכים "לפרוש" מהם, וע"כ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ודוק. והא דמוכיח ברפ"ק דביצה (ה.) מהא דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, היינו דאי משום עריות שנשאו קודם, לא הו"ל לומר להם עד שיאמר האיסור של עריות קודם, וזה ברור, עכ"ל הג"ר מאיר שמחה הכהן זצ"ל מדווינסק, יעו"ש. (ב)
אולם לא כן ס"ל למהר"ל דנחשבו אותו הדור כ"קטן שנולד". דיעוי' ב"גור אריה" למהר"ל ז"ל בפ' ויגש עה"פ ושאול בן הכנענית (מו', י) דהקשה, דכיון דישראל במת"ת היה להם דין "גרים" וכדאיתא ביבמות (מו.) דישראל היו צריכים מילה והזאה וטבילה כדין "גרים", וקי"ל דגר נושא אחותו משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ לאותו הדור היה ראוי להתיר "קרובות ערוה", וא"כ מהו שכ' "שבכו" על העריות שנאסרו בו, הא לכאו' לא נאסרו בזה כלל. אלא ע"כ צ"ל דאכן לא הו"ל למעלה של "קטן שנולד", והיינו טעמא לפי שהוכרחו לקבל התורה דהא כפה עליהם הר כגיגית וכבשבת (פח.) וברפ"ק דע"ז (ב.) וכדפירש"י בשמות (יט', יז'), ובכה"ג לא אמרי' דהוי "כקטן שנולד", דדוקא מי שנתגייר מעצמו כיון דלא היה צריך להתגייר ואעפ"כ התגייר הוי בריה אחרת לגמרי, אולם ישראל שיצאו ממצרים כיון שהיו מחוייבים ומוכרחים לקבל את התורה אין זה כקטן שנולד, ותדע לך דאל"כ ק' מ"ט לא הותרו בעריות, וע"כ צ"ל דבכה"ג ליכא לדין דהוי כקטן שנולד וכו', עכ"ד המהר"ל יעו"ש. (ג)
ומאידך יל"ע במהר"ל דלא נחשבו כקטן שנולד, מהו א"כ שאמר הקב"ה לבנ"י "שובו לכם לאהליכם" הא חלקם היו נשואים לדודותיהם ולאחיותיהם מן האב וכיו"ב, ועמרם יוכיח וכו' וכש"כ המש"ח, וע"כ דלא הותרו כל הני לשוב "לאוהליהם" והיינו "לנשותיהם", ובדכ' שובו וגו' משמע דהותרו כולם לשוב אליהם, ולכאו' ע"כ דאף אצלהם היה הכלל דהוי כקטן שנולד ומש"כ "שנאסרו בעריות" היינו רק "בעתיד", וצ"ע. (ד)
אולם יעוי' בספר "מנחת נתן" [להר"ר נ"ח איינפלד שליט"א] עמ"ס קידושין (סימן טז') דהביא לדברי המש"ח הנ"ל, ואח"כ הביא ממו"ר הגרח"ק שליט"א שתמה ע"ז מדברי א' מרבותינו הראשונים ז"ל ה"ה ה"דעת זקנים מבה"ת" בפ' בהעלותך שכ' בזה"ל, אלדד ומידד אחי משה היו, כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כולם מנשותיהם שנא' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו, וגם עמרם אבי משה פרש מיוכבד אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד, עכ"ל הדע"ז מבה"ת יעו"ש. וכנראה שמקורו ממדרש חז"ל, ולפי"ז ע"כ דמש"כ בתורה "שובו לכם לאהליכם" נאמר רק על "המותרים" ולא על "האסורים" משום "ערוה", עכ"ד מרן הגרח"ק שליט"א בספר הנ"ל, יעו"ש. (ה)
וע"ע בהקדמת ה"שב שמעתתא" [באות ח', ט'] דבי' דע"י המן שהיה מ"שר התורה" ולחם אבירים היה כל חפצם ותשוקתם רק לתורה ונפשם יבשה וריק מכל תאות החומריות, והם התאוו "תאוה" שיהיה להם קבלת התורה "בחפצם ורצונם" כמו שאמרו "נעשה ונשמע", דאין אדם חפץ באהבה הכרחית, ולכן התרעמו על המן שהכריחם לאהבת התורה וכו', דרצו שיהיה "הבחירה" בידם. והנה הק' ה"גור אריה" בפ' ויגש שם מ"ט נאסרו אותו הדור בקרובותיהם אחר מת"ת הא היו "גרים" וקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ותי' דהיינו דוקא כשנתגייר "מדעתו ורצונו" ולא כשהוי "בכפייה" וכו', ועפי"ז יובן מש"כ בפ' בהעלותך עה"פ "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" וגו', ובפ"ח דיומא (עה.) נחלקו רב ושמואל על מה "בכו", ח"א על "דגים" דכ' "נאכל" וח"א על "עריות" שנקרא "חינם" יעו"ש, ולכאו' צ"ע למ"ד דבכו על "עריות" דאכתי מה ענין תרעומות המן לעסקי עריות, אולם למש"נ אתי שפיר, דהא המן הכריחם לקבל את התורה מדהרחיקם מכל "תאוה חמרית" ונמצא שעי"ז גופא נאסרו בקרוביהם, דאל"כ ולא היה להם "מן" לא היו מקבלים את התורה בהכרח כ"א "ברצון ובבחירה" ואז היה להם למעלה "דקטן שנולד", וכש"כ הגור אריה, וזהו שבכו על המן ועריות יחד דהא בהא תליא דהמן גרם להם להיאסר בקרובותיהם לאחר מת"ת, עכ"ד הנחמדים דרבינו רבי אריה לייב הכהן זצ"ל בהק' הש"ש יעו"ש. (ו)
ועכ"פ מבואר בש"ש דע"י אכילת "המן" נגרם להם להיאסר בנשותיהם הקרובות להם מדין "ערוה". ויל"פ בזה, דהנה יעוי' בב"מ (פו:) דא"ר חמא בר חנינא וכן תנא דבי ר' ישמעאל "בשכר שלשה זכו לשלשה", בשכר ויקח חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד ענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. ופירש"י דזכו לשלש "מתנות" שניתנו להם במדבר ע"י משה ואהרן. והיינו דיעוי' בפ"ק דתענית (ט.) דג' פרנסים טובים עמדו לישראל ואלו הן משה אהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על ידן, באר, וענן, ומן וכו', וא"כ ע"י השלשה "מתנות" שנתן אאע"ה לאורחים זכו בניו לג' מתנות במדבר. ויל"ע ברש"י מ"ט לא הזכיר אף למרים. וביותר יל"ע בדכ' דזכו לזה ע"י אאע"ה הא בתענית שם מבואר דזכו לזה ע"י הני תלת פרנסים טובים ה"ה מרע"ה ואהרן ומרים. ויעו"ש בב"מ בח"א מהרש"א שתי' דבכח וזכות אאע"ה זכו לזה רק "לפי שעה" ורק בזכות מאו"מ היו נמשכים זמן רב ארבעים שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכו' עכ"ד ע"ש, ודו"ק. (ז)
ומבואר עכ"פ דירידת המן לא היה בשכר "פת לחם" , וא"כ אתי שפיר למש"כ הגרא"ל בהקדמתו הנ"ל דע"י המן נגרם לבנ"י שיצטרכו להתגרש מנשותיהם הקרובות ממת"ת ואילך, [דע"י המן לא קיבלו את התורה "בבחירה" ועי"ז לא זכו למעלת קטן שנולד וע"כ שהוצרכו להיפרד], דהא אשה נמשלה ללחם וכדכ' בפ' וישב ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל וגו' (לט', ו') ופירש"י דהיינו אשתו ע"ש, וא"כ י"ל דאם אכן המן היה גם בזכות ואקחה פת לחם דע"כ דלא היה נגרם לבנ"י עי"ז הפסד בלחם והיינו באשה, ורק מדלא הוי בשכר זה כ"א בשכר "חמאה וחלב" שלא נמשלה אשה לזה נגרם להם הפסד בלחם שעי"ז הוצרכו לגרש נשותיהם, ודו"ק. (ח)
ועש"ע בש"ש שכ' דעפי"ד הגו"א הנ"ל יתיישב הא דאיתא בפ"ו דיבמות (סב.) דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בנכרי שהיה לו בנים בגויותו ונתגייר, דר' יוחנן ס"ל דקיים פו"ר שהרי יש לו בנים, אולם ר"ל ס"ל דכיון דהוי כקטן שנולד צריך לקיים עוד פעם פו"ר, ולכאו' קו' מש"כ בגמ' שם לעיל (סא:) בפלוגתת ב"ש וב"ה בפו"ר דב"ש ס"ל בב' זכרים וב"ה ס"ל בזכר ונקבה, וטעמא דב"ש דילפינן ממשה רע"ה דמדהו"ל ב' בנים "פרש מאשתו", וב"ה ילפי מברייתו של עולם וכו', וא"כ צ"ע לב"ש דנהי דקיים פו"ר בב' זכרים לפני מת"ת מ"מ בשעת מת"ת הו"ל דין "גר" וכקטן שנולד ולריש לקיש צריך לקיים בכה"ג פו"ר עוד פעם, וא"כ איך פרש מאשתו. אולם לפי"ד המהר"ל דכשנתגייר "בהכרח" אינו נחשב כקטן שנולד ניחא ב"ש אף לפי"ד ריש לקיש הנ"ל, דדוקא בעלמא הוי כקטן שנולד מדהוי "ברצון ובבחירה" ומשא"כ במת"ת הוי "בהכרח", עכ"ד הגרא"ל הכהן זצ"ל בש"ש. ועש"ע שכ' ליישב עוד עפי"ז לקו' התוס' ע"ש. (ט)
ובעצם החקירה מהו מקור האי דינא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, יעוי' ב"בעל הטורים" בפ' כי תצא עה"פ לא תטה משפט גר יתום וגו' (כד', יז') שכ' וז"ל, גר יתום, ולא אמר "גר ויתום", לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, עכ"ל יעו"ש. אולם נר' דהוי רק רמז דהאי דינא ולא מקור של חז"ל לזה, ומשא"כ מש"כ המש"ח נר' כוונתו דמדכ' שובו לכם וגו' דהוי מקור להאי דינא ולא רק רמז. |