הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
שינה בסוכה
סוכה כו ע"א
בחג הסוכות הסוכה אמורה להחליף את הבית שלנו. הדבר העיקרי שאנחנו עושים בבית הוא לישון. כמובן שאנחנו גם אוכלים ושותים בבית, אבל השינה היא השימוש העיקרי של הבית, שהרי אפשר לאכול ולשתות גם מחוץ לבית בלי בעיה, אבל השינה צריכה מיטה ונוחות רבה יותר.
ואכן, הגמרא אומרת שהחיוב לישון בסוכה הוא חמור יותר מאשר לאכול בסוכה, שהרי מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, אבל אין לישון שינת עראי מחוץ לסוכה. בטעם הדבר מסביר רבא שלפעמים אדם זקוק לשינה מעטה, וזו היא השינה המספיקה לו, ולכן זה נחשב שנת קבע, מה שאין כן באכילה: אם האדם רעב, הוא זקוק לסעודה גדולה, ואם אינו רעב, אינו צריך לאכול כלל. בשינה – יכול להיות שאדם עייף מאוד, אבל כמה דקות שינה מפיגות את העייפות הזו:
1. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א
תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא? - אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם. - אמר ליה אביי: אלא הא דתניא: ישן אדם שינת עראי בתפילין, אבל לא שינת קבע, ליחוש שמא ירדם! - אמר רב יוסף בריה דרב עילאי: במוסר שינתו לאחרים. - מתקיף ליה רב משרשיא: ערביך ערבא צריך! - אלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: במניח ראשו בין ברכיו עסקינן. רבא אמר: אין קבע לשינה.
ואולם, עינינו הרואות כי יש הרבה אנשים שמקפידים לאכול בסוכה את כל הסעודות שלהם, אבל לא מקפידים לישון בסוכה – לא רק שנת עראי, אלא אפילו שנת קבע! כיצד ניתן להסביר את המנהג הזה?
מסתבר, שלא מדובר בתופעה שהתחילה בדורנו. המרדכי, שגר בגרמניה כבר העיר על המנהג הזה, וכותב שהסיבה לכך היא מזג האויר, שהרי בגרמניה קר מאוד בעונה הזו של השנה:
2. מרדכי (ר' מרדכי בן הלל, המאה ה-13, גרמניה) מסכת סוכה רמז תשלט
וגם מסקינן בשמעתין שאסור לישן חוץ לסוכה. אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה, או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה.
שיקול נוסף שמובא בפוסקים מבוסס על דברי הגמרא בסוגייתנו העוסקת בשומרים:
3. מסכת סוכה דף כו עמוד א
תנו רבנן: שומרי העיר ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. שומרי גנות ופרדסים - פטורין בין ביום ובין בלילה, - וליעבדי סוכה התם וליתבו! - אביי אמר. תשבו כעין תדורו. רבא אמר: פרצה קוראה לגנב. מאי בינייהו? - איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי.
הגמרא אומרת שהשומרים שצריכים להיות כל הזמן בביתן השמירה שלהם פטורים מן הסוכה. שתי סיבות הובאו בגמרא: אביי אמר שמכיון שהשומר יצטרך לסחוב את כל כלי תשמישו עד לשדה תהיה בכך טרחה יתירה, ולכן הוא פטור, מדין מצטער. רבא אומר שהסיבה היא מפני שאם השומר ישב כל הזמן בסוכה, הגנבים ידעו שאין להם בעיה לגנוב ממקומות אחרים.
על סמך זה אומר המאירי שאנשים נוהגים לא לישון בסוכה בימינו, כי זה יהווה פרצה שקוראת לגנב לפרוץ לביתם. יתרה מזו: הוא מעיד כי היה מנהג גם לא לאכול בסוכה, והיו עושים רק סוכה בבית הכנסת, אוכלים שם קצת ואח"כ אוכלים וישנים בבית:
4. בית הבחירה (ר' מנחם המאירי, המאה ה-13, פרובנס) מסכת סוכה דף כו עמוד א
שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. שומרי העיר בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. ואף על פי שאין כאן מצוה, מ"מ צד הכרח יש בכך מצד המלכות או ראשי העיירות. שומרי גנות ופרדסים שאין זזים משם ביום ובלילה פטורים בין ביום בין בלילה ואפי' היו שלהם שאין כאן לא מצוה ולא הכרח. ועל זה שאלו בגמרא "מאי טעמא?" כלומר שמאחר שאין כאן לא מצוה ולא הכרח והם קובעים דירתם לשם יעשו סוכה לשם!? ותירץ אביי "תשבו כעין תדורו" כלומר שמאחר שזה קובע דירתו לשם שלא להניח פירותיו למקרה, אם יעשה סוכה לשם אף הוא צריך להביא שם מטתו וכלי תשמישו שהתורה אמרה 'תשבו כעין תדורו', כלומר שצריך להביא מטתו בסוכתו וכלי תשמישו כאלו הוא בביתו ואם יעשה כן וירדו גשמים אין לו מקום לפנותם והרי הוא כמורשה מעיקרו מתורת הטרחה יתרה שבפנויו שאין לו מקום לשם לפנותם. ורבא תירצה "משום פירצה קוראה לגנב", כלומר מאחר שדירתו קבועה לשם לא הזקיקוהו לישב בסוכה שיהא נותן בה מקום לאבד את שלו והרי אם עושה שם סוכה הגנבים מכירים שהוא בתוכה וגונבים ממקום אחר. ומכאן סמכו בקצת מקומות שכל שיש בישיבתם בסוכה חשש גנבים או לסטים עושין סוכה בחצר בית הכנסת ומברכין ברכת לישב בסוכה לשם והולכים בבתיהם לישן ולאכול בלא סוכה. ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מטות שלנו בסוכה ולשכב שם מפני סכנת הצנה שהיא מצויה בלילות במחוזות הללו, וכן שהם עלולים בגשמים הרבה באותו זמן, והרי אנו כמורשים מעיקרא, אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים שישנים שם קימעא בבגדיהם דרך חבוב מצוה. וכמה פעמים ראיתי באבותי וברבותי שלילה הראשונה אף בגשמים הרבה שהיו נותנין כובע של לבד בראשיהם ואוכלים שם.
השולחן ערוך פסק שצריך לאכול ולישון בסוכה, אבל הרמ"א הביא את דברי המרדכי ללמד זכות על מי שלא ישן בסוכה, ואף הוסיף טעם נוסף מדעתו ללמד זכות על אותם אנשים שלא ישנים בסוכה:
5. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלט סעיף ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי? - כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה. הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים; ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.
הרמ"א כותב, אם כן, שראוי להחמיר ולבנות סוכה שתהיה בה אפשרות לדור עם אשתו, אבל אם אין לו סוכה כזו, משמע מדברי הרמ"א שאין צורך לישון בסוכה, כי שינה כזו אינה בגדר של 'תשבו כעין תדורו'.
ואולם, הגר"א לא קיבל את הסברא הזו וכתב שיש לישון בסוכה, כפי שהביא גם המשנה ברורה בשמו:
6. משנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-20, רוסיה הלבנה) תרלט ס"ק יח
פטור - ובביאור הגר"א חולק על זה, דלא מיפטר משום זה. וגם במגן אברהם מסיק דמשום זה לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהוה ליה מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו. והנה לפי טעם זה אם אין מצטער, כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו, אין לו לפטור עצמו מן השינה. ומשמע מכמה אחרונים דמאן דאי אפשר לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר.
שלוש סיבות, אם כן, ראינו לפטור אדם משינה בסוכה:
א. מזג האויר הקר מגדיר אותו כמצטער (או כחולה שאין בו סכנה)
ב. פחד מפני הגנבים
ג. כשאין לו סוכה מיוחדת, לא יכול לדור שם עם אשתו.
לכאורה ההסבר הראשון טוב רק למקרים שבהם מזג האויר באמת אינו נוח. ההסבר השני טוב רק למקרים שבאמת יש חשש מגנבים, וההסבר השלישי טוב רק כאשר מדובר באדם נשוי, ובזמן שאשתו טהורה. מהמגן אברהם משמע שגם אם היא טהורה, זה רק בזמן עונתו ולא בכל לילות החג.
ואולם, האשל אברהם מבוטשאטש הוסיף שלדעתו גם אם מדובר בסוכה שיש בה חימום, וגם אם אין זו עונתו, ואף אם אשתו טמאה, האדם פטור מסוכה מסברתו של הרמ"א, שהרי האשה אינה מחוייבת במצוות סוכה, והיא מעדיפה לישון בבית – והבעל מעדיף לישון עם אשתו בכל מקרה, גם כאשר היא אינה טהורה:
7. אשל אברהם (ר' אברהם מבוטשאטש, המאה ה-19, אוקראינה) או"ח סימן תרלט
מה שלימד בשו"ע זכות על שאינם לנים בסוכות, שייך גם בסוכות שבהם תנורים של בית החורף ומסיקים בהם, כי מ"מ אין מוטל על הנשים ללון שם. כי מ"מ הדירה משונה מכפי דרך דירות בני אדם בכל השנה, כי יש רוחות נושבות דרך הסכך וקר ג״כ עי"ז, ואין ההיסק מועיל לצינה כמו בבית ממש. גם יש תמיד חשש שמא יהיה גשם באמצע השינה. וגם כשיש שם גג שיכולים לכסות בו מפני הגשם, עד ההילוך לכסות ועד שניעור ההולך לכסות יש גשם ע"ג הגוף ומטלטלין, ויש עי"ז צער ופחד צער ואין מוטל עליה לישן.
וגם ת"ח שעונתם רק בשבת מ"מ י"ל שאין מוטל עליהם משורת הדין ללון בסוכה, כיון שכשיש פת בסלו בטוח יותר. וגם דקיי"ל שגם כשאשתו נדה וכשהוא בדרך רחוקה הו"ל ג"כ פת בסלו, מ"מ כל מה שביותר הברירה בידו בנקל ביותר עדיף. גם לפעמים חשש שמצד יו"ט או חוה"מ הם מעין טיילין כי אז יש מיעוט בהלימוד.
וגם כשאשתו נדה הו"ל בצד מה פת בסלו ע"י לינתו בבית כי מ"מ שייך קירוב הדעת עי"ז וכמו לגבי קישוט שהתירו חז"ל בזמן נדות.
במנהג חב"ד מצינו התפתחות מעניינת. האדמו"ר הזקן בשו"ע הרב כתב באופן פשוט כמו שמופיע בגמרא שיש לישון בסוכה, ואפילו שינת עראי אסורה מחוץ לסוכה. רק מי שמצטער פטור משינה בסוכה. ואולם, הוא מוסיף אפשרות אחרת של צער, והיא סידור כל המצעים והבאתם לסוכה והחזרתם.
בהמשך דבריו כותב האדמו"ר שהעולם נהגו שלא לישון בסוכה, ורק המדקדקים ישנים בסוכה. הוא מלמד זכות על המנהג הזה בכך שישנה חובה על אדם לשמח את אשתו דוקא ברגל, וכאשר הוא אינו ישן איתה הוא לא מקיים מצוה זו, ולכן אדם יכול לישון מחוץ לסוכה מדין של העוסק במצוה פטור מן המצוה:
8. שולחן ערוך (ר' שניאור זלמן מלאדי, המאה ה-18, רוסיה הלבנה) או"ח תרלט ז-ט
אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה אבל אסור לישן אפילו שינת עראי חוץ לסוכה לפי שבשינה אין לחלק בין עראי לקבע שלפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודיו בכך לפיכך זו היא שינת קבע שלו שחייב ליכנס לסוכה בשבילה:
במקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור ואין לו כרים וכסתות כראוי אין צריך לישן בסוכה ואפילו יש לו כרים אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג בענין שיצטרך לטרוח להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה והיא טרחא יתירה ומצטער בטרחא זו בענין שאם היה לו טרחא כזו לישן בביתו לא היה ישן בביתו אינו צריך לישן בסוכה שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה כמו שיתבאר בסי' תר"מ:
ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת כמו שיתבאר בסימן תר"מ ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה ואפילו אם אשתו אינה טהורה מכל מקום שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד כמ"ש.
ומכל מקום טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות:
בסופו של דבר הסיק האדמו"ר הזקן שראוי לישון בסוכה, ורק מי שאין לו סוכה מיוחדת אפשר ללמד עליו זכות שלא ישן בסוכה כי הוא צריך לשמח את אשתו.
לסיכום, אם כן, ראינו ששה לימודי זכות לכך שלא ישנים בסוכה:
א. מזג האויר הקר מגדיר אותו כמצטער (או כחולה שאין בו סכנה)
ב. פחד מפני הגנבים
ג. טרחה של הוצאת כלי המיטה והחזרתם גורמת לכך שהוא מוגדר מצטער
ד. כשאין לו סוכה מיוחדת, לא יכול לדור שם עם אשתו, וצריך 'תשבו' כעין 'תדורו'.
ה. כשאשתו לא ישנה איתו הוא מצטער יותר.
ו. עוסק במצוה פטור מן המצוה, כי הוא עסוק בלשמח את אשתו
לגבי שלושת הסעיפים האחרונים יש מקום לדון האם זה נכון רק בזמן העונה (וניתן לומר שהעונה בחג היא תדירה יותר משאר השנה), או כל זמן שאשתו טהורה, או גם כשאשתו טמאה.
ואולם, כל המקורות שראינו עד עכשיו רק לימדו זכות על האנשים שלא ישנים בסוכה. בדור האחרון התפתח בקרב חלק מהחסידים (בעיקר אצל בעלז וחב"ד) עניין חדש, שהפכו את השינה מחוץ לסוכה לאידיאולוגיה. עד כדי כך שראיתי שמסופר על הרבי מדזיקוב שחסיד אחד נטה להתנמנם בסוכה, והרב טפח על ראשו ואמר לו: לישון ישנים במיטה, לא בסוכה... הסבר אחד לכך ניתן ע"י הרב היבנר, רבה של ניזנוב, בספרו 'הדרת קדש':
9. הדרת קדש (הרב יחיאל מיכל היבנר, המאה ה-19, גליציה) דף ח, א
והנה הרמ"א סימן תרל"ט כתב בשם המרדכי דלא נהגו לישן בסוכה משום צינה. וצבי והוסיף מדיליה דאי אפשר לקיים תשבו כעין תדורו. ולפי זה אינו מובן דעל כל פנים יותר טוב מלישון בביתו. אך כוונתו על דרך שאמרו ביומא (י, ב) דלשכה של כהן גדול חייבת במזוזה דלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים כו' דגם בסוכה הוא כן, דהוי גנאי בדבר והוא ביזוי מצוה, ונראה כאילו הקב"ה מטריח על ישראל לחובשם בבית האסורים... ורק להמדקדקין במצות התירו לפרושין דהם ששים ושמחים במצוה ואין מחסור ליראיו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ויש לומר על דרך הצחות: "הישן תחת המטה בסוכה" - כשראשו חושב על מטה שבביתו – "לא יצא ידי חובתו".
...אדרבא, הישנים תמיד בסוכה על פי רוב מקויים המשל כעבד שמילא כוס לרבו (סוכה כח, ע"א במשנה) וסביביו נשערה מאד, ויתר העם שרק אוכלין בסוכה מקיימין מצותן בלי מונע, וכל העם על מקומו יבא בשלום כעם ככהן ולכל אחד ואחד נותנין חופה לפי כבודו בחסדו יתברך".
לפי ההסבר הזה לא רק שאין חיוב לישון בסוכה, אלא להיפך: מי שישן בסוכה נותן תחושה שהקב"ה חובש אותו בבית האסורים, וזה ביזוי למצוה.
הרבי מליובאוויטש, בשערי הלכה ומנהג מסביר את המנהג שלא לישון בסוכה ע"פ תורת הסוד, שאי אפשר לישון במקום שבו ניצוצות הקדושה כל-כך חזקים, וגם מי שאינו מרגיש את ניצוצות הקדושה בסוכה, עצם העובדה הזו גורמת לו צער, והמצטער פטור מן הסוכה:
10. שערי הלכה ומנהג (ר' מנחם מנדל שניאורסון, המאה ה-20, ארה"ב) או"ח רסח
בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לישיבה בסוכה, ראינו דבר והיפוכו: לגבי אכילה ושתיה בסוכה היה נזהר עד קצה האחרון, והיה מחמיר שאפילו שתיית מים לא תהא מחוץ לסוכה. משא״כ בנוגע לשינה בסוכה - אדרבה: ראו שאינו ישן בסוכה (אלא בבית). ולכאורה -אדרבה: חיוב השינה בסוכה כולל בתוכו חומרא יתירה על חיוב אכילה ושתיה בסוכה: אכילת עראי (ועאכו"כ שתיית מים) מותרת חוץ לסוכה, בזמן ששינת עראי אסורה חוץ לסוכה.
ואע״פ שמחמת הטרחה והקשיים הכרוכים בשינה בסוכה מצד תנאי המקום והזמן וכו', הרי שפטורים משינה בסוכה ע"פ הלכה (וכפי שהדין הוא שבמקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור אין צריך לישן בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה), מ"מ אין בכך בכדי להסביר זאת, מכיון שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר טירחא גשמית שכזו לא היתה תופסת מקום: וכמו שראינו בהנהגתו בענין הסוכה גופא בנוגע לאכילה ושתיה, שלא התחשב בשום קשיים והיה מחמיר בזה (אפילו בשמיני עצרת), עד כדי, וכמו שראינו, שאפילו בעת ירידת גשמים, כשע"פ דין מותר אז לאכול בבית, גם אז נמנע מלאכול מחוץ לסוכה.
מובן איפוא שמה שלא היה מהדר לישון בסוכה לא היה משום טירחא וצער גשמי.
ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשינה בסוכה: "כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה?". הכוונה: בסוכה מאיר אור א-לוקי גדול מאד, שהוא נעלה מכדי שיוכל לרדת ולהתלבש באדם (בפנימיותו), אלא האור מסובב את האדם בבחינת מקיף... ומכיון ששם מאיר אור א-לוקי נעלה שכזה, איך אפשר בכלל לישון שם על דרך לשון הכתוב "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה).
ופשיטא שזה ע"פ הלכה ובפשטות: בשכבו לישון בסוכה ואינו יכול להירדם בשום אופן, א"כ ע"פ שו"ע בפשטות שהוא הולך לישון בביתו. ואם הדבר בטוח אצלו בודאות שלא יוכל להירדם בסוכה, אינו זקוק מלכתחילה לנסות זאת.
זהו גם בפשטות הטעם מדוע כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ישן בסוכה: בעת ישיבתו בסוכה האיר אצלו בגלוי האור המקיף של הסוכה וזה לא איפשר לו להירדם בסוכה.
...אבל צריך ביאור בזה:
כמדובר כמה פעמים, הרי תורתנו הקדושה היא תורה אחת - פנימיות התורה (ומנהגיה) וחלק ההלכה שבתורה הם "כולא חד" (כמו שכתוב בזוהר שהנגלה דתורה והנסתר דתורה הם כמו גוף ונשמה) - זאת אומרת שכל חלקי התורה מתאימים זה לזה ועולים בקנה אחד:
ומזה מובן, שמנהגיהם של גדולי ישראל (וההולכים בעקבותיהם) שתכנם מיוסד מלכתחילה על פנימיות התורה, חייבים להיות בהתאם לענינם ע"פ הלכה. וא"כ אינו מובן בנידון דידן: מכיון שע"פ הלכה מחייבת מצות סוכה את השינה בה, כיצד יתכן שתכנה הפנימי של הסוכה (ה"אור מקיף" המאיר בסוכה) יהיה בסתירה לזה (ולא יאפשר שינה בסוכה)?!
...לכאורה יש לומר ע"פ המבואר בצפנת פענח שישנו חילוק עיקרי בין אכילה ושתיה בסוכה לבין שינה בסוכה: אכילה ושתיה הם קיום מצות סוכה, משא"כ שינה בסוכה לא הוה קיום מצוה רק שאסור לישן חוץ לסוכה. ועפ"ז הוא מבאר מדוע בגמ' וברמב"ם (בתיאור מצות ישיבה בסוכה) אינו מוזכר הפרט של שינה, אלא רק אכילה ושתיה: "אוכל ושותה ומטייל בסוכה" (ולא שינה).
ובזה מתרץ הוא גם בפשטות את השאלה מדוע אין מברכים על השינה בסוכה? — מכיון שבשינה בסוכה לא מתקיימת בפועל מצות סוכה, אלא רק ענין של שלילת האיסור, שאסור לישון מחוץ לסוכה.
מזה מובן, שגם מי שישן בהיתר חוץ לסוכה, מכיון שהוא אוכל ושותה בסוכה, לא חסר לו ולא כלום בקיום מצות ישיבה בסוכה.
...כי התורה על הרוב תדבר, ומכיון שרוב בני האדם אינם מרגישים את האור מקיף של הסוכה. חל, אדרבה חיוב שינה בסוכה (מכיון שחייב להיות "תשבו כעין תדורו"): ולכן אין סתירה מהעובדה שאצל מיעוט יחידי סגולה המרגישים אכן את האור המקיף של הסוכה, גורם אצלם תכנה הפנימי של הסוכה שיהיו פטורים.
...אמנם, הסברה זו מיישבת רק את פתגם כ"ק אדמו"ר האמצעי ואת הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר ויחידי סגולה, המרגישים את האור מקיף שבסוכה.
רואים אבל הרי בהנהגת כמה וכמה, שגם כאלה שאינם עדיין בדרגא של (יכולת) להרגיש את ה"אור מקיף" שבסוכה, והם נוהגים שלא לישון בסוכה, (למרות שבאכילה ושתיה הם מהדרים גם במקום שאין חיוב).
הסבר הענין בזה בפשטות הוא:
חסידים, בהיותם מקושרים לרבותינו נשיאינו, לומדים תורתם (ע"מ לעשות) והולכים בדרכיהם - מנהג רבותיהם בידיהם... שלא להתנהג בפועל כהנהגת רבותיהם בכל שאפשר - גורם להם צער (שהמצטער פטור מן הסוכה).
