גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף כה ע"א
האם האנשים שהיו "טמאים לנפש אדם" עשו את הפסח בפסח ראשון או בפסח שני?
למדנו בברייתא (כה ע"א): "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' (במדבר ט, ו), אותם אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקין בנדב ואביהוא, רבי יצחק אומר... עוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח" וכו'.
הן ידוע הענין שדשו בו הפוסקים, אם קברי צדיקים מטמאים או לא (ראה תוס' כתובות קג: ד"ה אותו יום וב"מ קיד. תוד"ה מהו). והנה, המהרי"ל בתשובותיו (סי קנ אות ו') הוכיח מברייתא זו שמטמאים וכלשונו: "ומי לנו גדול מיוסף שנושאי ארונו נדחו לפסח שני, וכן מישאל ואלצפן". והיינו, שגם מישאל ואלצפן שנתעסקו בנדב ואביהוא, שהיו גדולי הדור, מצינו שנחשבו לטמאים לנפש אדם.
חידוש גדול חידש בזה הגה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספרו 'אגרא דכלה', בפרשת בהעלותך על הפסוק (ט, ז): "ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל", וז"ל: "הקדוש בעל 'אור החיים' דקדק מה זה שאמרו 'למה נגרע' - בלשון מתמיה, הלא הם במו פיהם אמרו על מה ולמה להיותם טמאים וכו'. ונראה לי הקטן עוד בהעיר עוד, למה אמרו 'לנפש אדם', ולא סגי ב'נפש' בלבד, וגם הקדוש הנ"ל דקדק זה, עי"ש. והנראה, דעיקר תואר אדם הוא להצדיק - 'אתם קרויין אדם' (עי' יבמות סא.)... והנה אמרו רז"ל 'משמת רבי בטלה כהונה', עי"ש בתוס' כתובות (-הנ"ל) וביבמות (סא. ד"ה ממגע) דהצדיקים אין מטמאין, הגם שיש דעות בזה שם בתוס', עכ"ז יש סמך לזה מירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) 'כשמת רבי הוה מכרזי אין כהונה היום', וכן במדרש שוחר טוב (משלי ט, ג) שאליהו ז"ל נתעסק בקבורת ר' עקיבא ואמר לתלמידיו שהצדיקים אינן מטמאין, וכן נוהגין בארעא קדישא עד היום שהכהנים הולכים על קברי הקדושים. והנה לפי זה אותן האנשים היו נושאי ארונו של יוסף - לחד מאן דאמר, או שטימאו את עצמם לנדב ואביהוא קדושי עליונין - לחד מאן דאמר שהיו מישאל ואלצפן, וחשבו בקל וחומר, הלא טומאת הכהנים הוא בלאו, ונדחה אצל הצדיקים, והכהנים קדושה יתירה נוהגת בהם, מכל שכן שלא יטמאו את האדם להיות נדחה מקרבן פסח. וזהו שאמרו: 'אנחנו טמאים' - רק - 'לנפש אדם' דקדושה, שלא שלטה בבשרם זוהמת הנחש, ואין בהם טומאה, אם כן 'למה נגרע'".
וממשיך וכותב: "ואחשבה באפשר, משום הכי לא נאמר להם שום תשובה, רק לישראל בכלל, והאמת הם עשו את הפסח במועדו. והנה בבנות צלפחד נאמר להם תשובה, מה שאין כן בכאן (כלומר, התשובה לבנות צלפחד נועדה להם בפרטות, ומשא"כ התשובה לאנשים אלו היתה לכלל ישראל בכללות, כי להם בפרטות לא היתה נוגעת תשובה זו, כי הם שפיר עשו את הפסח במועדו) אי אפשר לבאר זה כי כל אחד יאמר כן (כלומר, לכן לא ביארה התורה במפורש דבר זה, שלהם הותר לעשות הפסח בזמנו, דא"כ כל אחד יאמר לעצמו, שהוא נגע ב'נפש אדם' שהוא צדיק, ואין ההכרעה בזה תלויה ביד כל אחד ואחד, ולכן נאמרו הדברים ברמיזה), והבן כי עמוק הוא".
חידושו זה מובא בשמו גם בספר 'אסיפת דברי חכמים' (בסו"ס 'דברי חיים' לרבי חיים ירוחם ע"ה מבוטשאטש, וראה שם עמ' עא מדברי תורתו של הרה"ק מדינוב זצ"ל) בתוספת דברים, וז"ל: "... אך אמר, דהנה 'משמת רבי בטלה קדושה' (עי' כתובות קג:), כדאיתא בתוס' (שם) שהרב רבי חיים כהן אמר, אם היה אצל רבינו תם בפטירתו, היה מטמא לו, כי צדיקים אינם מטמאים במותן. והם היו נושאי ארונו של יוסף הצדיק, על כן הקשו הרי אנחנו 'טמאים לנפש אדם', היינו, יוסף הצדיק, נמצא שאין אנחנו טמאים באמת, אם כן 'למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו'. על כן אמר להם (במדבר ט, ח) 'עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם', כי אתם שואלים שאלה גדולה, שהרי אין אתם טמאים. והשיב הקב"ה (שם, י) 'איש כי יהיה טמא לנפש', היינו, לטמא סתם צריך להקריב פסח שני, אבל אלו הם יכולים לעשות ולהקריב פסח ראשון".
ומביא גם המשך הדברים: "ואם תאמר, מאי טעמא לא נכתב בפירוש שהם יעשו פסח ראשון, ויהיה נכתב בתורה בפירוש, שצדיקים אינן מטמאין, ומדוע אמרה הגמרא 'משמת רבי בטלה כהונה', והלא מן התורה מוכח כן. ואמר ז"ל, כי הגם שהיה נכתב בתורה בפירוש היה הדבר נמסר לחכמי ישראל, ואז אם נפטר צדיק - היה החכם המתנגד לו אומר דעל פי שולחן ערוך אין זה צדיק, כגון שעבר זמן תפלה וכיו"ב או שאר דברים אשר יאמרו, על כן לא נכתב בפירוש, אבל מכאן [באמת] מוכח שצדיקים אינם מטמאין".
נמצא, שממקום שבא רבינו המהרי"ל להוכיח שקברי צדיקים מטמאין, הביא הגה"ק מדינוב הוכחה הפוכה, שאדרבה מכאן מוכח שקברי צדיקים אינן מטמאים, כי רק 'טמא לנפש' אינו עושה קרבן פסח בזמנו, ואילו 'טמא לנפש אדם' - שהוא צדיק - עושה קרבן פסח בזמנו, וכפי שאכן היה באלו הטמאים לנפש אדם במדבר בשנה השניה לצאתם ממצרים, שבאמת הקריבו את קרבן פסח במועדו (ובעיקר הוכחת המהרי"ל מכאן, ע"ע: 'גבורות שלמה' להגר"ש קלוגר פר' בהעלותך; שו"ת 'אבני נזר' יו"ד סי' תסו; שו"ת 'דברי יציב' יו"ד סי' רלב).
ויצויין, כי פשוט שלדעת רבי יצחק, שעוסקין במת מצוה היו, לא יתכן לומר שהקריבו את הפסח בזמנו, כי לדעתו לא היו עסוקים בצדיקים וקדושים, ואין הדברים אמורים כי אם לרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, שעסוקים היו בצדיקים וקדושים, אשר בהם אנו דנים שאינם מטמאים (ועי' ב'אלף המגן' להגאון מפלאצק, או"ח סי' תכט, שג"כ חידש שבאמת עשו את הפסח בזמנו, אך מטעם אחר, ולפי דבריו גם לרבי יצחק הוא כן, ויעו"ש בטעמא דמילתא).
