טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לא יביא לא פריש ולא רמון – חבוש מאורך
"ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר? והתניא: ארבעת מינין שבלולב, כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן. לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר. כמושין כשרין, יבשין פסולין. רבי יהודה אומר: אף יבשין. ואמר רבי יהודה: מעשה בבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן" (סוכה, לא ע"א).
שם עברי: חבוש מאורך שם באנגלית: Quince שם מדעי: Cydonia oblonga
שם נרדף במקורות: פריש, חבושא, חובשין, עובשין, אספרגל שמות בשפות אחרות: ערבית - ספרג'ל
הנושא המרכזי: מהו פריש ועל ההקבלה בינו לבין אתרוג.
לריכוז המאמרים שנכתבו על החבוש המאורך הקש/י כאן.
רוב המפרשים והחוקרים מזהים את החבוש כפרי הנקרא כך גם בעברית בת זמננו וכפרי הנקרא בספרות חז"ל בשם פריש (הפריש מוזכר במשנה בלשון רבים – פרישין/ם) וספרגלין. השם חבושא לפרי זה קיים גם בסורית. מפרש כאן רש"י: "פריש - קורוני"א". בשבת (מה ע"א) אנו מוצאים: "... וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות". שם נכתב ברש"י: "חבושין - קויינ"ץ". במסכת כתובות (ס ע"ב) הלע"ז המובא ברש"י הוא "קורצייה". בשלשת המקומות גורס ד"ר משה קטן (1) קודוינץ (codoinz) = חבושים. הלעז בגרסאות רש"י זהה לשם החבוש באנגלית. מקור השם חבוש הוא אולי בגלל המעטה הפלומתי (2) שנראה כ"חובש" את הפרי (בדומה ל"חבוש בבית האסורים") או אולי בגלל תכונת הפרי לגרום לעצירות (חבש = עצר). רוב אזכוריו של החבוש בספרות חז"ל הם תחת השם פריש אך כאמור, הוא מופיע גם כאספרגלין. בירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד) מצאנו: "פרישין. אמר רבי יונה אספרלגין וכו'". איספרגל בארמית וסורית הוא החבוש ובערבית ספרג'ל (سفرجل) וכך פירש גם הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, פ"א מ"ד, מעשרות, פ"א מ"ג, עוקצין, פ"א מ"ו).
נאמנים לשיטתנו הסוברת שגם הדוגמאות המובאות על ידי חז"ל אינן פרי מקרה גם הפעם נשאל מדוע מנתה הברייתא דווקא את הפריש (החבוש) והרימון כפירות שאדם עלול להעלות על דעתו להביאם במקום אתרוג? ניתן להציע שיש באיסור הבאת פירות אלו במקום אתרוג חידוש גדול, יותר מאשר בפירות אחרים, משום שהם דומים לו באחת מתכונותיהם וניתן היה לחשוב שאפשר להמיר אותו בהם.
גם בירושלמי (סוכה פ"ג דף נג טור ד /ה"ה) אנו מוצאים בהוה אמינא את הרימון כחלופה אפשרית לאתרוג: "כתיב פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. אין תימר רימונא פיריו הדר ואין עצו הדר, אין תימר חרובה עצו הדר ואין פיריו הדר אי זה זה זה אתרוג". הרימון דומה לאתרוג בכך שגם פריו הדור ורק משום שאין עצו הדר מועמדותו נפסלת. גם לחבוש (פריש) יש מכנה משותף עם האתרוג והוא ריחו הערב: "אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב). הברייתא משתמשת באתרוג והפריש כדוגמאות על מנת להדגיש שאפילו פירות אלו הדומים לאתרוג באחת מתכונותיהם אינם כשרים למצות לולב.
סוגיה נוספת בה קיימת השוואה בין חבוש ואתרוג קשורה לדיני ממונות: "אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו אחד מהן ויצא בו, אם יכול לאוכלו יצא, ואם לאו לא יצא. ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד, אבל פריש או רמון לא" (בבא בתרא, קלז ע"ב). הרשב"ם סבר שלפחות בסוגיה זו אין מקום להשוואה וכתב:
"... מה שכתוב בספרים ודוקא אתרוג אבל פריש ורמון לא אריכות פירוש של שוטים הוא ואינו מן הגמרא כן נראה בעיני וכשר".
לדעת הרשב"ם האיזכור של פריש ורימון מיותר שהרי הם אינם ראויים למצוה. לדעתו הסכמת האחים תלויה אך ורק באפשרותם לקיים בפרי את מצות ארבעת המינים. מפרשים אחרים מקיימים את הגרסה שלפנינו כמו למשל היד רמ"ה המתייחס לדמיון בערכם של הפירות: "חדא אתון נמי שקולו חדא חדא יצא, ואם לאו לא יצא. ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד מיניהו, אבל פריש או רימון אף על גב דשוו כי האי אתרוג דשקיל האי לא". גם המאירי מתייחס לדמיון בשווי הפירות:
"... אבל אם לא הניח להם אתרוג אף על פי שהניח להם שוה אתרוג בשאר פירות, אין זה כלום. וחכמי הצרפתים אין גורסין כן אלא אף בשלא הניח להם כנגדו כלום כל שאין קפדים בכך יצא. וכתבו שעל זו סמכו מנהג לצאת כל הקהל בלולב אחד קנוי מן הקפה שדעת כל הקהל להיות חלק כלם נתון לנוטל עד שיצא בו ואח"כ יחזיר וסתמן כפירושן וכן המנהג".
ראו סקירה כללית ומעודכנת של החבוש במקורות במאמר "אייתי חבושי שדינהו בארבילא". לקריאה הקש כאן.
.JPG) |
|
.jpg) |
|
תמונה 1. עץ חבוש נושא פירות באדיבות משפחת סמואל |
|
תמונה 2. חבוש מאורך - פריחה צילם: Manfred Heyde |
.JPG) |
|
.JPG) |
|
תמונה 3. חבוש מאורך |
|
תמונה 4. חבוש עטוף ב"פלומה" |
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) החבושים המצויים בשוק בימינו חסרים את פלומה זו או משום שהם מזן שונה או משום שהם עברו ניקוי לקראת השיווק.
רשימת מקורות:
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (עמ' 239-240).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 219-222).
D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 183
לעיון נוסף:
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 126-129).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
