טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ואימא כופרא? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום כתיב – תמר מצוי
"רבי יהודה אומר. תניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: כפות תמרים כפות, אם היה פרוד יכפתנו. אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי דהאי כפות תמרים דלולבא הוא? אימא חרותא? בעינא כפות, וליכא. ואימא אופתא? כפות מכלל דאיכא פרוד, והאי כפות ועומד לעולם. ואימא כופרא! אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום כתיב" (סוכה, לב ע"א).
פירוש: רבי יְהוּדָה אוֹמֵר במשנה כי אם היו העלים פרודים ראוי שיאגוד אותם. תַּנְיָא [שנינו בברייתא]: ר' יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר' טַרְפוֹן; נאמר: "כַּפּוֹת תְּמָרִים" ואנו דורשים "כָּפוּת", שיהיה הלולב כיחידה אחת, אִם הָיָה פָּרוּד יִכְפְּתֶנוּ (יקשרנו) שיהא כאחד. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: מִמַּאי [ממה] בעצם לומדים אנו דְּהַאי [שזה] שנאמר "כַּפּוֹת תְּמָרִים" דְּלוּלָבָא [של לולב] הוּא, כפי שאנו נוהגים? אֵימָא חֲרוּתָא [שמא אמור שהוא ענף הדקל הקשה]? ומשיבים: בָּעֵינָא [צריכים אנו] שיהא כָּפוּת וְלֵיכָּא [והרי אינו], שכן העלים יוצאים בו לצדדים ואי אפשר לכפות אותם. ושואלים: אם העיקר הוא שיהא הלולב כיחידה אחת וְאֵימָא אוֹפָתָא [ואמור שיקחו את גזע הדקל] שהוא ודאי "כפות"! ודוחים: כיון שנאמר "כָּפוּת" מִכְּלָל הדברים למד אתה כי דְּאִיכָּא [שיש] מצב שהוא פָּרוּד, וְהַאי [וזה] הרי כָּפוּת וְעוֹמֵד הוא לְעוֹלָם, שאין בו מקום לפירוד. ושואלים: וְאֵימָא [ואמור] שהכוונה היא כאן לכוּפְרָא [ענף הדקל] שלא נתקשה עדיין לגמרי ואפשר בדוחק לכפות אותו? אָמַר אַבַּיֵי: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נעַם וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, ז) כְּתִיב [נאמר] בשבחה של התורה, ובכופרא חלק מן העלים הם כקוצים חדים, ודוקרים ומזיקים, ובודאי לא ציותה התורה להשתמש באלה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
שם נרדף לכופרא: כפנייתא (ראו במאמר "אדאכלת כפנייתא בבבל")
נושא מרכזי: מהו "כופרא"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
למילה הארמית "כופרא" יש כמה משמעויות בלשון התלמוד. המשמעות הנפוצה ביותר היא "כופר" אך קיימות שתי משמעויות נוספות ושתיהן מופיעות בכמה הקשרים בש"ס. לעניינו חשובה המשמעות הנוגעת לתמר והיא מכבדות התמר (תפרחת או פירות) אך בה נעסוק רק בהמשך. משמעות נוספת היא "זפת" שאותה אנו מוצאים בכמה סוגיות כמו למשל בגמרא בבבא מציעא (כג ע"ב): "ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך, חזייה דהוה קא מחסם, אמר ליה: זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה"(1). מפרש שם רש"י: "כופרא - זפת, דבר שאין בו סימן הוה". במסכת ערכין (יט ע"א): "... באתרא דתקלי כופרא, פטר נפשיה אפילו בכופרא וכו'"(2). מתיאורי הגמרא ניתן להסיק שאכן מדובר בזפת המוכרת לנו משום שהיא מותכת בחום ומתקשה לאחר התקררותה: "אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל. פשיטא? מהו דתימא: כיון דהדר ואיקושא אימא לא, קא משמע לן"(3) (שבת, עד ע"ב). זפת זו שימשה לאיטום: "... שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה" (נדרים, נא ע"א) ובמקום נוסף: "... באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי, באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי"(4) (בבא מציעא, מ ע"א). מפרש שם רש"י: "חפו בקירא - טחו החביות מבפנים בשעוה, כדרך שעושין אנו בזפת. כופרא – זפת".
כופרא = מכבדות התמר
בסוגייתנו הקשר בין "כופרא" ומכבדות התמר איננו ברור אך בסוגיות אחרות הדבר חד משמעי. בגמרא בברכות לו ע"ב) מצאנו: "איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי"(5) (ברכות, ל"ו ע"ב). מפרש רש"י: "מתחלי - בתמרי כקפרס בצלף. בכופרא - כשהתמרים קטנים קודם בשולם". במשמעות דומה למדנו גם בגמרא בבבא קמא (נט ע"ב): "... האי מאן דקץ כופרא, מאי משלם? אמרו ליה: משלם דמי כופרא. והא הוו תמרי! א"ל: משלם דמי תמרי וכו'"(6). מפרש רש"י: "כופרא - בתמרים כבוסר בענבים".
בסוגיות שראינו מפרש רש"י ש"כופרא" הם מכבדות תמרים שעדיין אינן בשלות ואילו בסוגיה הבאה אנו מוצאים בדבריו שני פירושים במשמעות שונה: "משנה. ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום ... מרכיבין דקלים כל היום וכו'. היכי עבדי? ... רב אחא בריה דרבא אמר: מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא"(7) (פסחים, נה ע"ב – נו ע"א). מפרש שם רש"י: "רב אחא בריה דרבא אמר - לאו היינו מרכיבין דמתניתין, אלא מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא, מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה, וקרי ליה כופרא דיכרא - על שם שמכניסין אותו בענף האילן, שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו, לשון אחר: כופרא דיכרא - ענף רך של דקל זכר, ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה, מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות, והזכרים עושין פירות". שני פירושי רש"י דומים זה לזה באופן עקרוני ומתארים הרכבה כפי שהיא מוכרת לנו כלומר איחוי של רוכב כלשהו על כנה. הרכבות מעין אלו אינן ניתנות לביצוע בדקלים משום שאין להם שכבת קמביום בהיקף הגזע (ראו במאמר "כל שעולין לו בחבל") ועלינו להניח שכוונת רב אחא להאבקת מכבדות נקביות בעזרת מכבדות זכריות (ראו במאמר "מרכיבין דקלים כל היום"). קושי נוסף בדברי רש"י הוא הטענה שדקל נקבה אינו עושה פירות. הדקלים הם דו-ביתיים ודווקא הנקבה נושאת פירות ולא הזכר.
רש"י בסוגייתנו (סוכה, לב ע"א) פירש: "ואימא כופרא - היינו נמי עץ כעין חרותא, אלא עדיין בן שנה או שתי שנים ולא נתעבה עצו, ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן". הסבר זה מעצים את הקושי שהתעורר בעקבות פירושו למעשי אנשי יריחו. ללא פירושו זה ניתן היה לפרש בדוחק שההרכבה התבצעה בעזרת מכבדות (תפרחות) ומטרתה הייתה לבצע האבקה אך עתה ברור שלדעת רש"י הרוכב ("כופרא") הוא עלה צעיר. כאמור, הסבר זה בעייתי מאד לאור הידוע לנו על האנטומיה של הדקליים. ברקע עומד גם הקושי הנובע מהסתירה בין פירושי רש"י בסוגיות השונות.
ניתן לשער שרש"י נדחק לפרש בסוגיית לולב שכופרא הוא עלה תמר לאור העובדה ששאלות רבינא מתייחסות לפרשנות המונח "כפת תמרים" שהם העלים. מסתבר יותר שכופרא הוא חלק מהעלה ולא מכבדות פרחים או פירות. בעייה נוספת העומדת לפני הפירוש שכופרא הוא מכבדות הפירות היא תשובת אביי ש"דרכיה דרכי נעם". בניגוד לעלה שבשלב מסויים נושא קוצים העלולים לדקור הרי שלמכבדות אין קוצים. אין בידי תשובה מספקת לבעיה זו אך אם נניח שב"דרכיה דרכי נעם" נכלל גם נזק לרכוש ולא רק סבל לאדם הרי שקטיף המכבדות לצורך מצוות לולב גורם לפגיעה ביבול התמרים. אמנם גם בקטיף הלולבים נגרם נזק מסויים אך הוא קטן מאד.
 |
|
 |
|
תמונה 1. מכבד נקבי של התמר |
|
תמונה 2. פרחים נקביים |
 |
|
 |
|
תמונה 3. פרחים נקביים |
|
תמונה 4. פרחים זכריים צילמה: תהילה רענן |
(1) פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח כּוּפְרָא בֵּי מַעֲצַרְתָּא [אדם אחד שמצא גוש זפת ליד הגת]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רַב לשאול מה לעשות, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ [לד קח לעצמך], שהרי אין כל סימן באבידה. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְחַסֵּם [ראהו רב את האיש שהוא מהסס] שמא אין לו זכות גמורה בדבר, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל פְּלוֹג לֵיהּ [לך תן חלק] לְחִיָּיא בְּרִי מִינֵּיהּ [בני מזה] כדי שתרגיש שאני בטוח בהלכה זו, עד שאני מוכן להנות אף את בני ממנה.
(2) פירוש: בְּאַתְרָא דְּתָּקְלִי כּוּפְרָא [במקום ששוקלים המוכרים זפת], פָּטַר נַפְשֵׁיהּ אֲפִילּוּ בְּכוּפְרָא [פוטר עצמו הנודר אפילו בזפת במשקלו].
(3) פירוש: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּאַרְתַּח כּוּפְרָא [מי שהרתיח זפת], חַיָּיב מִשּׁוּם מלאכת מְבַשֵּׁל. ומקשים: פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו]! ומתרצים: מַהוּ דְּתֵימָא [שתאמר] כי כֵּיוָן דַּהֲדַר וְאֵיקוּשָׁא אֵימָא לָא [שחוזרת ומתקשה, אחר כך אמור שאין זה בישול] ולא שינה הבישול בתכונתה של הזפת, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שאף זה שפעל לשעתו נקרא בישול.
(4) פירוש: גמרא ומעירים: וְלָא פְּלִיגִי [ואין חלוקים] חכמים ור' יהודה בהלכה, אלא מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ [חכם זה לפי מקומו וחכם זה לפי מקומו]. בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר [במקומו של חכם זה, של תנא קמא] חָפוּ בְּקִירָא וְלָא מָיֵיץ טְפֵי [מצפים את הקנקנים בשעוה ואינה סופגת הרבה], בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר חָפוּ בְּכוּפְרָא וּמָיֵיץ טְפֵי [במקומו של חכם זה, ר' יהודה, מצפים את הכדים בזפת והיא בולעת הרבה].
(5) פירוש: איני [וכן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי [אותן עטיפות התמרים] של ערלה אסירי [אסורות], הואיל ונעשו שומר לפירי. ואולם אותן עטיפות שומר לפירי אימת הוי [מתי הן], כלומר, ממתי מתחילות הן לשמש כשומר לפרי בכופרא [בעוד הפרי צעיר], ובכל זאת קא קרי ליה [הוא קורא לו, להם] "שומר לפירי [לפירות]", הרי ששומר לפרי אינו צריך להשאר עד גמר בישולו של הפרי וכו'".
(6) פירוש: אָמַר לְהוּ [להם]: הַאי מַאן דְּקַץ כּוּפְרָא [מי שקוצץ תמרי בוסר] של חבירו מַאי [מה] מְשַׁלֵּם? אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מְשַׁלֵּם דְּמֵי כּוּפְרָא [תמרי בוסר]. אמר להם: וְהָא הָווּ תַּמְרֵי [והרי יהיו בסופו של דבר תמרים בשלים] ונמצא שהפסיד אותם יותר! אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: אם כן מְשַׁלֵּם דְּמֵי תַּמְרֵי [תמרים].
(7) פירוש: שנינו שהיו מַרְכִּיבִין דְּקָלִים ביום ארבעה עשר בניסן כָּל הַיּוֹם. ושואלים: הֵיכִי עָבְדִי [כיצד עושים] הרכבה כזו?... רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא אָמַר: מַנְחֵי כּוּפְרָא דִּיכְרָא לְנוּקְבְתָא [מניחים ענף דקל זכר לנקבה] ועל ידי כך דקל הנקיבה עושה פירות.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
