הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוכה לה ע"א

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לה עמוד א :
"תנו רבנן: +ויקרא כג+ פרי עץ הדר - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. - ואימא פלפלין? כדתניא, היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר +ויקרא יט+ ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל? מה תלמוד לומר עץ מאכל - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. ואין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר +דברים ח+ לא תחסר כל בה! - התם משום דלא אפשר. היכי נעביד? ננקוט חדא - לא מינכרא לקיחתה, ננקוט תרי או תלתא - (אחד) +מסורת הש"ס: [פרי אחד]+ אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה פירות, הלכך לא אפשר".

התלמוד הבבלי דן מהו פרי עץ הדר. האפשרות הראשונה שהתלמוד מעלה הוא סוג עץ שטעמו כטעם פריו. התלמוד הבבלי מתלבט בהסבר זה בגלל שישנו פרי נוסף שטעם העץ כטעם הפרי והוא פלפלין. בסופו של דבר הגמרא נשארת עם הסבר זה כהסבר אפשרי ורק בגלל סיבה טכנית לא ייתכן שהתורה מתכוונת לפלפלין.

על כל פנים הגמרא עוברת להסברים נוספים להראות שהתורה מתכוונת דווקא לאתרוג.

נעבור לתלמוד הירושלמי.

תלמוד ירושלמי סוכה ג, ד:
"כתיב פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג אין תימר רימונא פיריו הדר ואין עצו הדר אין תימר חרובה עצו הדר ואין פיריו הדר אי זה זה זה אתרוג הדר אמר רבי לוי שהוא דר באילנו משנה לחבירתה אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר הידור אילן שהוא גדל על פני המים תני רבי שמעון בן יוחי ולקחתם לכם פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר טעם פריו כטעם עצו טעם עצו כטעם פריו פריו דומה לעצו עצו דומה לפיריו ואי זה זה זה אתרוג".

לאחר שהירושלמי הסביר לדעה אחת את זהותו של האתרוג בגלל שעצו הוא הדר – פרי עץ הדר. הירושלמי אינו מסתפק בכך ומביא ברייתא של רשב"י הדואגת שחס וחלילה לא יהיו כאן אי הבנות. מהפסוק 'פרי עץ הדר' לומדים לא רק שהעץ צריך להיות הדר כמו הפרי, אלא טעם העץ כטעם פריו, פריו דומה לעצו, ועצו דומה לפריו. מדהים הירושלמי עושה מאמצים ככל האפשר כדי להדגיש את חשיבותו של גזע האתרוג. הסבר הדברים הוא שהגזע מסמל את הצד המעשי, ולדעת הירושלמי הצד המעשי הוא חלק בלתי נפרד מעבודת השם.

ואם בפרי וגזע (או ענפים) עסקינן הרי שגזע מסמל גם את האמצעיים, ואילו הפרי מסמל את המטרה (וראה בעניין זה את דבריו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל באורות התשובה ו, ז שם הוא כותב שמתחילת הבריאה היה ראוי שטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כלומר שהאמצעים יהיו לא פחות חשובים מאשר המטרה) הירושלמי בסוגיה זאת, וכן בסוגיה המצריכה ברכה גם על בניית הסוכה (תלמוד ירושלמי סוכה א, ב: "העושה סוכה לעצמו מהו אומר ברוך אקב"ו לעשות סוכה... נכנס לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה") רוצה ללמד אותנו שגם לאמצעים ישנה חשיבות עצומה.

סיכומו של דבר עולם המעשה והאמצעים למטרה הם חלק בלתי נפרד מהתורה הגדולה אותה מציג הירושלמי.