סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף כח ע"א

 

"בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף" - מהות המעלה והגדולה בזה

 

תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן וכו', גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי וכו'. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף (כח ע"א. וכ"ה במס' בבא בתרא קלד ע"א).

הריטב"א מביא בזה דבר פלא בזה"ל: "ושאלו בירושלמי (?): [אם] התלמיד כך, הרב מהו? והשיבו, שהתלמיד תוך ד' אמות (-כל עוף שפורח עליו מיד נשרף), ברם הרב אפילו חוץ לד' אמות". ולפ"ז משמע שהיה זה אש ממש, ואכן כן כתוב ב'תורת חיים', וז"ל (ב"ב שם): "כל עוף שפורח עליו נשרף, לאו גוזמא הוא אלא דוקא, שהרי אפילו רבי אליעזר ורבי יהושע, תלמידי ריב"ז, כשעסקו בתורה על סעודת אבויה אבי אלישע אחר, ירדה אש מן השמים וליהטה הבית, עד שאמר להם אבויה: רבותי, לשרוף ביתי באתם, כדאיתא בירושלמי דחגיגה (פ"ב ה"א)".

אולם מצינו ביאורים בענין מעלה נשגבה זו, ובמהות האש, כיצד גרם לכך שיהא שורף. דהנה, רש"י ז"ל פירש: "שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו". והיינו, ששרתה האש סביבו בעת עסקו בתורה, בגלל מלאכי השרת, שהם שרפים ומלאכי אש, שנתקבצו שם לשמוע דברי תורה מפיו. וגודל מעלה זו מבואר על פי דברי רש"י על מאמרם ז"ל (להלן מה:): "תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קוב"ה (-שמונה עשר אלף שורות של צדיקים ישנן לפני הקב"ה) שנאמר (יחזקאל מח, לה) 'סביב שמונה עשר אלף'", וברש"י: "... דאע"ג דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא, דרשינן ליה נמי להכי, דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף, והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (במדבר כג, כג) 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל', ואומר (ישעי' כג, יח) 'ליושבים לפני ה' יהיה סחרה', ואומר (שם ל, כ) 'והיו עיניך רואות את מוריך'", ורבי יונתן בן עוזיאל היה מאלו הצדיקים שהיו נתונים לפנים ממלאכי השרת, ושפיר נתקבצו לשמוע דברי תורה מפיו - מה שלא היו יכולים לשמוע בעצמם.

יש מרבותינו שכתבו שהיה זה בגלל השראת השכינה, וכלשונו של רבינו חננאל: "כל עוף שפורח עליו באויר בשעה שהיה עוסק בתורה מיד נשרף, כלומר, זיו השכינה היה במושבו", והיינו, שבשגב מדרגתו בעת עסקו בתורה המשיך לשם השראת השכינה, ולכן שלטה האש סביבתו, וכנאמר (שמות כד, יז): "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת" וגו', וכן נאמר (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא".

בתוס' מצינו שהיה זה בבחינת מתן תורה, שכתבו: "כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, שהדברים שמחים כשנתינתם בסיני שנתנה תורה באש, וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם". וכ"כ בתוס' הרא"ש ובריטב"א.

אמנם יש מרבותינו שביארו שאין מהות האש מתבארת כפשוטה, אלא שרמז יש בדבר הנמשל לשריפה. וכך כתב המאירי במס' אבות (פ"א מ"א): "... והוא משל על השריפה כמאמרם ז"ל (חגיגה יג.) 'יצא אש חשמל ושרפו', שנשתבש בהשגתו, והוא ענין 'עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף', כלומר, שאף קלי ההבנה ומהירי הלימוד לא היו עומדים מפניו, אבל היה מעמידם לשעתם בחזקת משובשים", ולפי זה, הגמרא באה ללמדנו שאלו שהיו באים לעמוד עם ריב"ע במשא ומתן בתורה, היה מעמידם בחזקת משובשים מחמת עוצם חריפותו והבנתו.

כעין זה ציינו ה'עיון יעקב' וה'מהרש"א' (ב"ב שם) לספר 'שבט מיהודה' (סי' מא), אותו חיבר רבי שלמה אבן וירגא, ממגורשי ספרד בשנת רנ"ב, על צרות ישראל שבאותו זמן, ומופיעים בו ויכוחים שונים שהתקיימו בין כומרי הנוצרים לבין חכמי ישראל, ואחת טענותיהם היתה שבתלמוד ישנם דברים היוצאים מן השכל והטבע, והביאו לדוגמא גמרא זו, בטענה שאין האש שורפת כי אם בהיותה קרובה אל הדבר הנשרף, והיאך יתכן שנשרפו העופות מרחוק, וגם עצם האש הוא דבר שלא מדרכי הטבע, כי במה היה אחוז האש, ועל כך השיבו החכמים: "מה שאמרו 'כל עוף פורח' רמוז שכל דעת משובש הפורח בשכל, היה 'נשרף', כשהיה החכם ההוא עוסק בתורה, רצה לומר, שהיה משיג האמת ודוחה השקר".

ה'עיון יעקב' כתב עוד בזה שהדברים מוסבים כלפי שדים ומזיקים: "דעוף קאי על המזיקם המעופפים סביב התלמידי חכמים, וכדאמרינן (ברכות ו, א) 'הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו, ונקראים 'עוף' על שם הפסוק (איוב ה, ז) 'ובני רשף יגביהו עוף', וכן (איוב כ, ח) 'כחלום יעוף', שבא לפעמים על ידי שד כמבואר".

ונסיים בביאור מכבשונה של תורת החסידות, מה שמביא ה'אמרי יוסף' (פר' בראשית בפסוק בצלמנו כדמותנו, וכ"כ בהקדמה ל'ליקוטי תורה והש"ס' ח"ה) בשמו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע שפירש, "ד'עוף' היינו מלאך, כמ"ש (קהלת י, כ) 'כי עוף השמים יוליך את הקול', ויונתן בן עוזיאל למד תורה בקדושה וטהרה עצומה כ"כ עד שהעלה את המלאכים מעולם היצירה לעולם הבריאה, דשם הם השרפים, וזהו פירוש 'כל עוף הפורח עליו מיד נשרף', שהעלה אותם לעולם השרפים, עכ"ד ודפח"ח". וציין ה'אמרי יוסף' שכ"כ ה'מאור ושמש' (פר' בראשית עה"פ ויאמר אלקים ישרצו המים), וז"ל: "וגדול כח עסק התורה לשמה עד שאמרו חז"ל שיונתן בן עוזיאל בשעה שעסק בתורה 'כל עוף הפורח עליו נשרף', ויראה לרמוז באגדה זו, שעוף רומז על המלאכים משרתי מעלה שהם נקראים מעופפים, כמ"ש בדניאל (ט, כא) 'והאיש גבריאל וגו' מועף ביעף', וביאור הדבר, שהוסיף כח בלימודו בתורה עד שהמלאכים נעשו ונתעלו בבחינת שרפים". וקדם להם בספר 'ישמח משה' (פר' וירא בפסוק ואקחה פת לחם) שהאריך בענין התעלות המלאכים על ידי עבודת בני ישראל, ושם כתב: "וכמו ששמעתי לפרש שאמרו על יונתן בן עוזיאל 'כל עוף הפורח עליו מיד נשרף', רצ"ל, שנעשה המלאך - שרף".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר