סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

  

ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא – הרדוף הנחלים 
 

"תנו רבנן: ענף עץ עבת - שענפיו חופין את עצו. ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס. ואימא זיתא? בעינן עבת וליכא. ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא. ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא. רבא אמר מהכא: האמת והשלום אהבו" (סוכה, לב ע"ב).

פירוש: גמרא תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]; נאמר: "ועֲנַף עֵץ עָבת", וכוונתו: עֵץ שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ שהעץ מכוסה בעלים, ואינו נראה. וְאֵי זֶה הוּא הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס, ומקשים: וְאֵימָא זֵיתָא [ואמור שהוא עץ זית] שגם הוא ענפיו חופים על עצו! ומשיבים: בָּעֵינַן [צריכים אנו] שהעלים יהיו כעין "עָבת" (שרשרת) וְלֵיכָּא [ואין] זה בזית. ושואלים: וְאֵימָא דּוּלְבָא [ואמור שהוא עץ הערמון], שעליו עשויים כעין מקלעת! ודוחים: אף שעליו אכן עשויים כמקלעת, מכל מקום בָּעֵינַן [צריכים אנו] שיהיו עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ וְלֵיכָּא [ואין כאן]. ומקשים: וְאֵימָא [ואמור] שמא מדובר כאן בעץ ההִירְדּוּף שיש בו שני אלה! אָמַר אַבַּיֵי: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נעַם" נאמר על התורה, וְלֵיכָּא [ואין כאן], משום שההירדוף הוא צמח רעיל וגם ראשי עליו חדים ועשויים כקוצים ופוצעים את ידי האוחז בהם, ואין אם כן בקיום המצוה בהם משום "דרכי נועם". רָבָא אָמַר מעין אותו טעם, מֵהָכָא [מכאן] מכתוב אחר, שנאמר: "והָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֶהָבוּ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

 שם עברי: הרדוף הנחלים   שם באנגלית: Oleander   שם מדעי: Nerium oleander

שמות נרדפים במקורות: הירדוף, הרדופני, הרדופנין, ארדוף, ארדפנה, אפרזתא ?


נושא מרכזי: מאפייני ההירדוף וזיהויו.


ההירדוף הוא כנראה שמו של הצמח הרדוף הנחלים. תיאור ההרדוף וזיהויו ניתן על ידי הערוך (ערך "הרדף") שכתב: "... פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחים דומין לשושנים והן מרין ביותר, והוא סם המות של בהמה. וי"א סנגינו בלשון לעז שמו". תיאור זה מתאים באזורנו אך ורק להרדוף הנחלים. בספרות חז"ל ההרדוף מופיע גם בשמות הרדופני, ארדוף, ארדפנה. השמות השונים הם שיבושים של השם היווני הקדום רודודפנה (Rhododaphne), שפירושו "ורד הדפנה", כינוי שהוענק לצמח משום שפרחיו דומים לפרחי ורד ועליו לעלי ער אציל ("עץ הדפנה"). מהחיבור בין ורד ודפנה נגזרים שמותיו בכמה שפות אירופיות. השם הערבי דפלה הוא שיבוש של דפנה והשם הספרדי Adelfa הוא שיבוש מהשם הערבי א-דפלה. מהדמיון בין ההרדוף לוורד התפתחו כינויים נוספים שלו: בפי הערבים בישראל הוא מכונה "ורד אל חמאר" (ורד החמור), ובאנגליה הוא נקרא "ורד העמקים". השם המדעי Nerium נגזר מ-Neros ביוונית, שפירושו לחות, והוא מעיד על סביבתו הטבעית של ההרדוף במקומות לחים. שם המין Oleander מקורו בשם הרומי, ונובע מדמיון עלי ההרדוף לעלי זית (Olea). 
 

מאפייני ההירדוף על פי המקורות

על מאפייני ההרדוף נוכל ללמוד מכמה סוגיות בתלמוד. בסוגייתנו למדנו: "תנו רבנן ענף עץ עבות, שענפיו חופין את עצו ... בעינן עבות וליכא ... ואימא הירדוף? אמר אביי דרכיה דרכי נועם וליכא. רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו". מפרש רש"י: "הירדוף - כמין קליעה עשויין עליו. דרכי נועם - והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט. האמת והשלום אהבו - וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות". אם נצרף את שאלות הגמרא נוכל לסכם שלהרדוף "ענפים החופים את עצו", עליו עשויים כעין "עבות" אולם עליו דוקרניים ורעילים ולכן הוא פסול לארבעת המינים. המקור לכך שההרדוף רעיל הוא הגמרא בחולין (נח ע"ב): "יתיב רב שיזבי אחוזת הדם והמעושנת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים ושתת מים הרעים הלעיטה תיעה חלתית ופלפלין אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות ... סם המות דבהמה היינו הרדופני? תרי גווני סם המות" (חולין נ"ח ע"ב). 

מהגמרא בפסחים (לט ע"א) אנו לומדים שמדובר בצמח רב-שנתי ("מין אילן"): "תני דבי שמואל אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרבינין ובחרגינין ובהרדופנין .... אמר ליה רב רחומי לאביי: ממאי דהאי מרור מין ירק הוא? ... ואימא הירדוף? דומיא דמצה, מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים וכו'" (פסחים, לט ע"א). לאור העובדה שההרדוף צמח רעיל עולה השאלה כיצד ניתן היה להציע אותו למצוות מרור? את שאלה זו שאל התוס' (שם): "ואימא הירדוף כי מצה וכו' - בפ' לולב הגזול (סוכה דף לב:) פריך גבי הדס ואימא הירדוף? אמר אביי דרכיה דרכי נועם ופירש הקונטרס דלא הוי נועם כיון דהוי סם המות לבהמה הכא נמי הוי מצי לשנויי הכי אלא דמשני שפיר טפי וכו'". לדעת תוס' אכן ניתן היה לדחות את ההצעה להשתמש בהרדוף בגלל רעילותו אלא שהגמרא דחתה באופן אחר. 
 

זהות ההירדוף

הרדוף הנחלים

הרדוף הנחלים הוא שמו של שיח גבוה (1.5 – 6 מ'), ירוק עד, הגדל בטבע בגדות נחלים. בקיץ הוא בולט בפריחתו הוורודה הנראית לעיתים כנחל וורוד החוצה דרכו בוואדיות. ההרדוף מכיל מוהל חלבי רעיל ומסוכן לאכילה. הקשר בין ההירדוף וההרדוף מבוסס, כאמור, על הדמיון בין השם היווני הקדום של ההרדוף ושמו במקורות. תפוצת ההרדוף נרחבת ובפועל ידועים מקרי הרעלה רבים של בהמות משק בגלל אכילת צמח זה. בדרך כלל בעלי חיים נמנעים באופן אינסטינקטיבי מאכילת צמחי רעל ומשום מה הם נופלים ב"פח" ההרדוף(1). עלי ההרדוף חופין זה את זה משום שהם צפופים ומחוברים לגבעול באופן מקביל פחות או יותר בניגוד לעמדה הניצבת של רוב עלי הצמחים. רש"י מפרש: "הירדוף - כמין קליעה עשויין עליו". מעניין לציין שעלי ההרדוף מסודרים לעיתים אף הם בשלשות כדוגמת ההדס ובכך הוא באמת עונה על הקריטריון של "ענף עץ עבת" (תמונה 3). בסופו של דיון ההרדוף נפסל בגלל החסרון של "האמת והשלום אהבו" ו"דרכיה דרכי נעם". לפירוש רש"י להרדוף עלים חדים ואין זה דרכי נועם. "דרכי נועם - והאי מברז בריז את הידים כקוצים, שראשי עליו עשויין חדין כמחט". עלי ההרדוף קשים יחסית דבר הגורם לכך שקצוותיהם קשים ודוקרים כאשר נוגעים בהם. ההרדוף רעיל ולכן אין כאן אמת ושלום: "האמת והשלום אהבו - וזה אינו לא אמת ולא שלום, שהוא עשוי לסם המות" (התוס' בסוכה) מתקשה בפירוש רש"י שהרי כל אחד מהפסוקים קשור לשני החסרונות ולא היה צורך להתאים פסוק נפרד לעלים הקוצניים ופסוק שני לרעילות.
 

     
 תמונה 1. הרדוף הנחלים    תמונה 2. הרדוף הנחלים

  

   
 תמונה 3. הרדוף הנחלים - סידור עלים "משולש"    תמונה 4. צבר מצוי - פרי

 
 

 תמונה 5. צבר מצוי - שיח


צבר

הצעת זיהוי מפתיעה מופיעה באגרות הראי"ה (תסח) שם מקביל הרב קוק בין סימני הצבר ותיאור ההירדוף במקורות(2):

"... והנה לפי הסימנים הללו, שעליו חופין את עצו והוא עשוי כקליעה, ג"כ די לנו לשער שהוא הצבר שאנו רואים שעליו חופין את עצו, והוא עשוי, ע"י הצירוף התכוף של עליו הסובבים את עצו, כמו קליעה ושלשלת ... האמת והשלום אהבו ... וזה ההירדוף , פירשו המפרשים, כיון שיש בו קוצים הדוקרים את הידים, אין זה דרכי נועם ושלום, שיהיה מין כזה משמש למצוה של נטילה בידים. הרי לנו עוד סימן מובהק המתאים לתכונת הצבר, שהם קוציו הדוקרים, הממלאים ביחוד את עליו ... עכ"פ למדנו סימן שלישי ורביעי בהירדוף המתאים לצבר, דהיינו שהוא מין אילן כזה, שתחילתו הוא רך כמו ירק ואח"כ נעשה קשה כעץ וכו'".

הצעת הרב קוק בעייתית בכמה נקודות. בתצפית בשיחי צבר קשה לראות חלק מהתכונות שאותן הוא משווה להירדוף. אמנם הצבר קוצני אך עליו לא חופים את גזעו (למעשה קשה להגדיר בו את הגזע) ועליו לא מסודרים "כמו קליעה ושלשלת" (תמונות 4-5). שאלה נוספת היא האם הצבר היה באזורנו בתקופת חז"ל. מוצאו של הצבר, כמרבית מיני הקקטוסים, מאמריקה. מאמריקה הועבר הצבר במאה ה- 16 על ידי הכובשים הספרדים לספרד ומשם הוא הועבר לארצות רבות בעולם, כולל אגן הים התיכון וארץ ישראל בכללו. המועד המדויק בו נקלט הצבר בארץ אינו ידוע, אך קרוב לוודאי שלא היה כאן קודם לגילוי אמריקה. 
 

עצבונית החורש

לדעת י. פליקס רש"י כנראה זיהה את ההירדוף עם הצמח עצבונית החורש (תמונות 6-7). לדעתו עלי ההרדוף אינם דוקרניים ולכן אין הם עונים לתנאי "והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט". לעומת זאת עלי עצבונית החורש אכן דוקרניים וצמח זה בעודו צעיר דומה מאד להדס. לדעת י. פליקס הסתמך רש"י, בזיהוי זה, על המדרש המשווה בין ההדס והעצבונית: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים" (בראשית רבה, וילנא, תולדות, סג). 
  

         
 תמונה 6. עצבונית החורש         צילמה: שרה גולד    תמונה 7. עצבונית החורש         צילמה: שרה גולד

 

הרחבה 

בברייתא המובאת בשם שמואל (פסחים, לט ע"א) מוזכר צמח בעל שם דומה הנקרא הרדופנין הכשר למצוות מרור ולכן ברור שאין הוא ההרדוף. רש"י (שם) מפרש את השם הירדופנין: "אלוישנ"א". ד"ר משה קטן(3) מתרגם את מילה צרפתית עתיקה זו ללענה. את המילה הירדוף מפרש רש"י: "הירדוף - עץ שהמתיק בו משה את מי מרה, ואמרינן (בסוטה) (מכילתא פרשת בשלח) נס בתוך נס, שהוא היה מר, והוא הירדוף". עולה מכאן, לכאורה, שרש"י מפריד בין שתי מילים דומות אלו, הרדופנין והירדוף. אגב, גם בלשון ימינו נקראים צמחים ממשפחות שונות בשני השמות. הרדופנין ממשפחת המורכבים ולעומתו הרדוף ממשפחת ההרדופיים.

הרשב"א המובא בתוס' (שם, ד"ה "ואימא הירדוף כי מצה") סבר שמדובר בשמות נרדפים ולכן התקשה: "... אבל קשה לרשב"א דלעיל אמר דהירדופני כשר למרור ובפרק אלו טרפות (חולין דף נח:) משמע דהוי סם המות לבהמה דאמר בהמה שאכלה הירדופני כשירה ופריך היינו הירדפוני היינו סם המות, ומשני תרי גווני סם המות". תוס' בסוכה (לב ע"ב, ד"ה האמת והשלום אהבו) הבין שגם לדעת רש"י מדובר בשמות נרדפים:

"... ומתוך פירושו משמע דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו טרפות (חולין דף נח:) אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדופני שהוא סם המות לבהמה ואי אפשר לומר כן כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לט. ושם) גבי מרור דקא חשיב הרדופני גבי ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והירדוף פסל התם משום דמה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים, אלא היינו דלא חשיב לא נועם ולא שלום לפי שראשי עליו חדין ועוקצין את הידים. והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל המינים כדרך גדילתן.
 

ביולוגיה

תפוצת ההרדוף משתרעת בכל אגן הים-התיכון, ונמשכת מזרחה עד להימלאיה. גדל בארץ בחבל הים-תיכוני, במיוחד בתחום הסמוך למדבר, דרום הגולן ומרכזו, בקעת בית צידה, נחל ייטב במזרח השומרון; בגליל ובכרמל הוא שולט בגדות נחלים אחדים, אך מסיבות לא ברורות הוא חסר באחרים. תחום המחייה הוא נחלים אבניים, השומרים על רטיבות תת-קרקעית גם בחודשי היובש.

הרדוף הנחלים הינו שיח דו-מיני (4). הוא בעל עלים גלדניים (5) - צרים ומאורכים (10-20 ס"מ) והם ערוכים בזוגות או שלשות. העורק הראשי של העלה מסתעף למספר רב של עורקים צדדיים, העוברים לרוחבו של העלה בצורה מקבילה. העלים בעלי אופי יובשני ודומים במבנם לעלים מוקשים המצויים בצמחים ירוקי-עד כמו למשל האלון המצוי. בחתך רוחב ניתן לראות כי התאים בשכבה החיצונית (אפידרמיס) בעלי דפנות עבים בצידם החיצוני והפיוניות שקועות בגומות המוקפות בשערות המסתירות אותן ומונעות נידוף מים מוגבר (מבנה נפוץ בצמחי מדבר). מבנה עלים זה עומד בסתירה לעובדה שההרדוף הוא צמח נחלים ואם כן אין לו צורך בהתאמות לתנאי יובש.

הפרחים גדולים (5-4 ס"מ) ומושכים תשומת לב רבה. הם נישאים בקבוצות בקצות הענפים. הכותרת הוורודה דמוית המסמר בנויה מצינור דק הנוצר מאיחוי עלי הכותרת ובקצהו העליון ניתן לראות 5 אונות אוגן (6) מפורדות. 5 האבקנים מקובצים במרכז צינור הכותרת. הפריחה קייצית, בחודשים מרס - אוגוסט. פריחה קייצית היא אחת ממאפייני צמחי המים בארץ. הפרי גלילי, מוארך, אורכו כ - 20 ס"מ. לאחר התייבשותו משתזרות קשוותיו והוא נפתח לאורכו ומשחרר זרעים רבים. לזרעים ציצית שיער (בדומה לסביון) והיא מאפשרת לרוח להפיץ אותם לטווחים ארוכים כדוגמת צמחי מים רבים אחרים.

העלים, הגבעולים והפירות מכילים מיץ חלבי רעיל מאוד לאדם ובהמה, המגן על הצמח מפני אוכלי עשב. רעלים וקוצים הם אמצעים בהם מגינים הצמחים על עצמם מפני אכילתם על ידי אוכלי עשב קטנים (חרקים) או גדולים (יונקים). הרעל הוא גליקוזיד הלב אולאנדרין. חומר זה שימש בעבר בתחליף לדיגיטאליס (7) במצבים של אי - ספיקת לב. אכילת עלה אחד עלולה להסתיים במוות. הצוף מהפרח ואף דבש העשוי ממנו עלולים להיות רעילים. דווחו מקרי הרעלה אצל בני אדם שהשתמשו בענפי הרדוף כשיפודים לצליית בשר. ההרדוף רעיל לא רק לבעלי חיים אלא אף לצמחים. במקומות שגידולו צפוף, כמעט ולא מתפתחת מתחתיו צמחיה עשבונית. מעניין שלמרות רעילותו חיים עליו זחלי פרפר יפהפה בשם רפרף ההרדוף שאינם רגישים לארסו. זחלי הפרפר רעילים בגלל הרעל שהם מפיקים מההרדוף ומזהירים את טורפיהם בעזרת צבעים בולטים. למצגת, שערך חנוך פלסר משדה אליהו, המתארת את מחזור החיים של רפרף ההרדוף לחצו כאן.

מהרדוף הבר פותחו זנים תרבותיים בעלי פרחים בצבעים שונים. ההרדוף הוא צמח גינון פופולרי במקומות שונים בעולם מאחר והוא חזק, עמיד לתנאי מזג אוויר קשים כיובש, קרה, שרב, גיר ומליחות ובעל דרישות צנועות. הוא עמיד לזיהום אוויר, תכונה חשובה לצמח הגדל בצידי כבישים סואנים. ניתן לרבותו בקלות בעזרת ייחורים בחורף ובעזרת זרעים בסתיו. פריחת הקיץ השופעת כאשר אין בנמצא צמחים פורחים נוספים מהווה אף היא יתרון חשוב. ההרדוף נשתל בעיקר כצמח שדרות, צידי דרכים ומחיצות כבישים.

רעילותו של הצמח מעניקה לו שימושים רבים נוספים: בצרפת משתמשים בקליפת הרדוף טחונה להרעלת מכרסמים. באפריקה משמשים העלים לתרופה נגד מחלת הנפילה. הרמב"ם ממליץ על הרדוף מבושל בשמן זית להכנת פתילות לטיפול בטחורים. לאחרונה גילו בצמח חומרים המעכבים חלוקת תאים ויש בהם סיכוי לטיפול בגידולי עור, יבלות ואולי אף גידולים סרטניים. הערבים בישראל משתמשים בו כתוספת לקרוי גגות עץ ומניחים ענפים בין שקי חיטה להגנה מפני מזיקים.
 


(1) ההרדוף רעיל מאד גם לאדם. בעתון האלקטרוני YNET הופיע דיווח של מיטל יסעור בית-אור בתאריך 06.05.08 תחת הכותרת: "אושפז בטיפול נמרץ אחרי ששתה חליטת תה הרדוף". הכתבה מתארת אשפוז של גבר מירושלים שהכין לעצמו תה מעלי הרדוף. למחרת כשלא התעורר משנתו הזעיקה אשתו את מד"א שפינו אותו במצב קריטי לבית חולים. המיוחד בהרדוף הוא שדי בכמות חומר קטנה לגרום להרעלה. יש דיווחים על הרעלה כתוצאה מהרחת הצמח, שימוש בענף לצורך בחישת משקה חם ואף שתיית מים, שזרמו בין שורשיו, על ידי בעלי חיים. ספור דומה התפרסם כאן.
(2) תודה לר' יוסי אביב"י על ההפניה לאגרת זו.
(3) ב"אוצר לעזי רש"י".
(4) צמח דו מיני הוא צמח שבפרחיו נמצאים הן האיברים הזכריים (האבקנים) והן האיברים הנקביים (שחלה ועלי). ראה עוד בערך "רימון".
(5) קשים יחסית.
(6) באונות אוגן אנו מתכוונים לחלק העליון של עלי הכותרת הנראה מפורד כאשר בחלקם התחתון הם מאוחים זה לזה ליצירת צינור. בטעות ניתן להתייחס לאוגן כאילו הוא כל עלה הכותרת.
(7) דיגיטאליס הוא שם כללי למספר חומרים טבעיים המצויים בעלי צמחים ממשפחת הדיגיטאליס ומשמשים לטיפול במחלות לב מסוימות. תרופות דיגיטאליס אינן מרפאות מחלת לב, אך הן משפרות את פעולת השאיבה של הלב וכך מקילות על חלק מהתסימינים הנובעים מתפקוד לקוי של הלב. יעילותן העיקרית היא בטיפול במצבים שבהם הלב נכשל מאחר שהוא פועל בקצב לא סדיר או בקצב מהיר מדי. 
 
 
 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 26)
א. דפני, 'ההרדוף ורד החמור', מתוך "טבע וארץ" 1991, חוברת ל"ג 6.
ויקיפדיה ערך הרדוף הנחלים.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם. צמחי התנ"ך וחז"ל (196-199).

לעיון נוסף:

 באתר "צמח השדה":  "הרדוף הנחלים", "צבר מצוי", "עצבונית החורש". 
ז. עמר, 'מנין להומאופתיה מן התורה?' בקדמוניות הטבע והריאליה בישראל.

 

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר