סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חלפתא ערבתא, ערבתא חלפתא – ערבה מחודדת

 

"אמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חלפתא ערבתא, ערבתא חלפתא. מאי נפקא מינה? ללולב. שיפורא חצוצרתא חצוצרתא שיפורא, מאי נפקא מינה? לשופר של ראש השנה. פתורתא פתורא, פתורא פתורתא, למאי נפקא מינה - למקח וממכר" (סוכה, לד ע"א).

פירוש: אָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִשְׁתַּנֵּי שְׁמַיְיהוּ [אלה השלושה דברים, השתנה שמם] מִכִּי [מכאשר] חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, "חַלְפָתָא" [צפצפה] "עֲרָבָתָא" [ערבה], "עֲרָבָתָא" [ערבה] "חַלְפָתָא" [צפצפה]. כלומר: מה שהיה קרוי פעם חלפתא שהוא הצפצפה, קרוי עכשיו ערבתא. ושואלים: מַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מכאן להלכה]? לַלּוּלָב, לדעת שהערבה הכשרה ללולב, אינה קרויה עוד חלפתא. ועוד, מה שנקרא: "שִׁיפּוּרָא" [שופר] הוא הקרוי כעת "חֲצוֹצְרְתָא" [חצוצרה], "חֲצוֹצְרְתָא" [חצוצרה] היא הקרויה כיום "שִׁיפּוּרָא" [שופר]. ושואלים: מַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מזה להלכה]? ומשיבים: לְשׁוֹפָר שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה, שיוצאים ידי חובת תקיעה דווקא בזה הקרוי חצוצרתא, ולא בשיפורא. ועוד: מה שהיה נקרא "פְּתוֹרָתָא" [שולחן קטן] קוראים לו עכשיו "פְּתוֹרָא" [שולחן סתם], ואילו מה שהיה נקרא "פְּתוֹרָא" [שולחן סתם] קוראים לו כיום "פְּתוֹרָתָא" [שולחן קטן]. ושואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מכאן] מהו ההבדל למעשה? לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שאם קנה אדם בזמן הזה פתורא ידע שקונה שולחן קטן דווקא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ערבה מחודדת      שם באנגלית: Willow      שם מדעי: Salix acmophylla

שם נרדף במקורות: ערבתא, אידן      שמות בשפות אחרות: ערבית - צפצאף


הנושא המרכזי: מהם "חלפתא" ו"חילפא"? 


השמות "חלפתא, "חילת", "חילפי", "חליפי", "חלפי", "חילף" ועוד משמשים בערבוביה באיזכורים שונים בש"ס כאשר ברבים מהם קיימים חילופי גרסאות המוסיפים למבוכתו של המנסה לפענח את משמעותם. הערוך התייחס לשמות אלו בערכים שונים בעלי שם זהה "חלף". בר"ש (כלים, פי"ז מי"ז) אנו מוצאים: "מחצלת של קנים ושל חלף טהורה - גבי סיכוך בסוף פ"ק דסוכה (דף כ א) גרסינן של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ונראה דחילת וחלף הכל אחד הוא ושמא היינו חילפא גילא דפרק לולב הגזול (דף לד א)". חילופי הגרסאות הרבים חוסמים את האפשרות להשוות בין האיזכורים השונים רק על פי האיות ויש להעזר בפרשנויות העולות מתוך ההקשרים בסוגיות. הערוך (ערך "חלף") מביא כמה פירושים לשם "חלף" וגם מתוך דבריו ניתן ללמוד שהוא זיהה בין "חלף", "חילף", "חילפא" ו"חילת":

"בסוף כל בעלי בתים פרק י"ז בכלים מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. בסוף גמרא דסוטה של קנים ושל חילף מותר. בסוף גמר' דפ' קמא דסוכה של קנים ושל חילף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה. פירוש עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובלשון ישמעאל חלפא. וי"א שהיא אותה שקורין בלעז קרטק"א (1) ויש אומרים שהיא מן ערבה כההוא דגרסינן בפרק לולב הגזול בגמרא ערבה גזולה כי תניא ההיא בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. בריש גמרא דפרק המוציא יין מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא דדיירא בחליפי ואי קשיא ניידא ומתעורא".

ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "חלף") מסכם את הדעות השונות בכך שקיימים שני פירושים לשם "חלף" וכתב: "... כי ל"ע הרשומה היינו حلفاه ועוד حلاف קרובה היא לענין חילף שיש לו שתי הוראות או גמי וקנה מצרי או ערבה מצרית וכו'". הוא נוטה לפירוש הראשון משום שסבר שערבה אינה משמשת לקליעה. לענ"ד לא דייק בנקודה זו משום שנצרי ערבה משמשים כחומר גלם לקליעה איכותית של סלים וכלים נוספים. לדעת ז. עמר (2) מכונים בשם "חלפא" כמה צמחים ממשפחת הגמאיים והדגניים שמסיביהם טוו חוטים לחבלים ואריגים פשוטים ומענפיהם קלעו כלים ומחצלות (אנו נוסיף לכאן גם את הערבה שנצריה שימשו לקליעה. ראו במאמר "ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה"). כראיה לכך שמדובר בשם קיבוצי מעיר עמר שהרמב"ם מציין שחבל של "מגג" נעשה מ"מין ממיני החלפא". על פי הצעה זו ייתכן אין מחלוקת בין הגרסאות והפירושים הרבים לגבי זיהוי "חלף" ולמעשה כולם מתייחסים לשם קיבוצי משותף.
 

חלפתא = ערבה

בסוגייתנו (סוכה, לד ע"א) אנו מוצאים: "תנו רבנן: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק. צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל. והא תניא: דומה למגל כשר, דומה למסר פסול? אמר אביי: כי תניא ההיא בחילפא גילא. אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא כשר להושענא. פשיטא! מהו דתימא: הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר, קא משמע לן. ואימא הכי נמי? ערבי נחל אמר רחמנא, מכל מקום" (3). לדעת רש"י "חילפא גילא" ו"חלפתא" הם מינים שונים: "הכי גרסינן: משכחת לה בחילפא גילא - ולא גרס ומשכחת לה חילפא גילא, מין ערבה כשרה היא, ופיה דומה למגל, אבל שאר ערבה פיה חלק. חילפא ערבתא - לאו היינו חילפא גילא, אלא צפצפה, ועכשיו נשתנית משמה, וקורין לה ערבה". "חילפא" ללא שם לוואי היא צפצפה ואילו "חילפא גילא" היא ערבה. באופן זה מפרש רש"י גם את הגמרא בגיטין (סח ע"ב) המתארת את מרכיביו של שיקוי לטיפול בכאב ראש: "חילפא - צפצפה עץ ששמו פופליי"ר". Poplier בצרפתית עתיקה או Peuplier בצרפתית בת ימינו הוא שמה של הצפצפה.

בדיקדוקי סופרים (סוכה, שם) בהערה מוצעת גרסה כפי שמופיעה בכמה כתבי יד (למשל כת"י מינכן ואוקספורד): "ערבה צפצפה, צפצפה ערבה". גרסה זהה מופיעה גם בגמרא שלפנינו (שבת, לו ע"א) (על הערבה קראו במאמר "ערבה צפצפה, צפצפה ערבה". הצעה נוספת המובאת בדק"ס היא: "צפצפה חילפא חילפא צפצפה".

התמונה מסתבכת יותר בעקבות פירושו של רבינו חננאל (סוכה, לד ע"א):

"ת"ר איזהו ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק זו היא ערבה. איזוהי צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל זו היא צפצפה. ואם היא מין ערבה שקוראין אותה חילפא גילא דומה למגל כשר. דומה למסר פסול. ואסיקנא חילפי [גילא] היא ערבה שתיהן מין ערבות הן. מיהו חילפא היא הדס רע. כדגרסינן בנגמר הדין [דף מ"ד ע"א] אסא קאי בחילפא אסא שמיה ואסא קרו לה מכלל שהחילפא הדס רע הוא וכו'".

דבריו אינם מובנים לי ואולי יש בהם שיבוש משום שבתחילת דבריו הוא מתייחס לשני מיני ערבות ואילו בסיום דבריו הוא מכנה את ה"חילפא" "הדס רע". דברים אלו עומדים בניגוד לדברי הגמרא "חילפא ערבתא". אכן המהדירים במהדורת וגשל משערים שהר"ח גרס בגמרא: "חילפא אסא, אסא חילפא" במקום "חלפתא ערבתא ערבתא חלפתא". לענ"ד אין די בשינוי זה שהרי הר"ח כתב בתחילת השורה: "ואסיקנא חילפי [גילא] היא ערבה שתיהן מין ערבות הן וכו'".

פירוש השם "חילפי" מקרין לאופן בו נפרש את הפתגם העממי המובא בגמרא בסנהדרין (מד ע"א): "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה, ואסא קרו ליה". רש"י פירש "חילפי - אורטייא"ש" כלומר סרפד (ראו עוד במאמר "דחזא דקדחי ביה חלפי"). הערוך (ערך "חלף") פירש "מיני קמשונים". אין בהכרח סתירה בין פירושים אלו וייתכן והסרפד הצורב נכלל בין מיני הקמשונים. על פי גישה זו משמעות הפתגם היא שגם אם הדס נמצא בין קוצים כלומר בין צמחים פחותי ערך הוא שומר על ערכו. הנמשל הוא שאין בחטאים כדי לבטל את זהותו של עם ישראל.

אם נזהה את "חילפי" כערבה מתבקשת פרשנות אחרת ואכן כתב הרש"ש (סנהדרין, מד ע"א): "אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה כו'. חילפא היא ערבה כדאיתא בסוכה (לד). ואולי הכוונה בכאן על הא דנאגדים יחד בלולב דמצוה. ומדקאמר ביני חילפי יהיה ראיה למה שכתב המגן אברהם בסי' תרנ"א סק"ד בשם האר"י ודלא כהשל"ה שם". כוונתו לדברי המגן אברהם המתייחסים לאופן קשירת הערבה וההדסים: "גבוה יותר - הטעם על פי הקבלה [ד"מ מהרי"ו] עיין בלבוש. ובכתבי האר"י כתב לאגוד ג' הדסים א' בימין הלולב וא' בשמאל וא' באמצע וב' ערבות א' בימין וא' בשמאל. ושל"ה כתב בשם מט"מ ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע".
 

       
תמונה 1.  ערבה מחודדת         צילמה: שרה גולד   תמונה 2.  ערבה מחודדת

  

       
תמונה 3.  ערבה לבנה          צילם: MPF   תמונה 4.  צפצפת הפרת          צילם:  copepodo

 


(1) ייתכן והכוונה לסיבים (corteccia) הנעשים מקליפת עצים מסויימים.
(2) ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 81-82.
(3) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: אֵי זֶהוּ עֲרָבָה וְאֵיזֶהוּ צַפְצָפָה? עֲרָבָה, קָנֶה שֶׁלָּהּ (הגבעול הצעיר שממנו יוצאים העלים) אָדוֹם, וְעָלֶה שֶׁלָּהּ מָשׁוּךְ (מאורך) וּפִיהָ (שפת העלה) חָלָק. ואילו צַפְצָפָה, קָנֶה שֶׁלָּהּ לָבָן, וְעָלֶה שֶׁלָּהּ עָגוֹל, וּפִיהָ דּוֹמֶה לְמַגָּל, כלומר: משונן. ומקשים, וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא]: אם היה העלה דּוֹמֶה לַמַּגָּל כָּשֵׁר, אולם אם היה דּוֹמֶה לְמַסָּר (למסור) שאין שיניו שוות בגודלן ובכוונן הריהו פָּסוּל! אָמַר אַבַּיֵי: כִּי תַּנְיָא [כאשר שנויה הברייתא] הַהִיא, הרי זה במין ערבה הקרוי חִילְפָא גִּילָא שעליו משוננים שינון הדומה לשינון המגל, אבל כל שאר מיני הערבה, פיהם אכן חלק. אָמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] כי הַאי [זו] הערבה הקרויה חִילְפָא גִּילָא כָּשֵׁר לְהוֹשַׁעְנָא (לארבעת המינים). ותוהים: פְּשִׁיטָא [פשוט] מובן מאליו שכן הוא! ומשיבים: מַהוּ דְּתֵימָא [שתאמר] כי הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ [ויש לו] לערבה זו שֵׁם לְוַוי, שאינה קרויה ערבה אלא "ערבה (חילפא) גילא" ולכך לֹא נִתְכַּשֵּׁר [תהיה כשרה], קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שאף על פי כן כשרה היא. 

 

לעיון נוסף:

מ. א. כסלו, 'ערבה כשרה, ערבה פסולה וצפצפה', המעיין, י"א (א) תשל"א, עמ' 37-49
מ. א. כסלו וא. שמחוני, 'טעמי נטילת ערבה במצוות לולב', סיני תשע"ד, 146, עמ' קעו-קפא
ז. עמר, 'ארבעת המינים', תל אביב תש"ע.
באתר "צמח השדה": "ערבה מחודדת", "ערבה לבנה", "צפצפת הפרת".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר