הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יהודה ורבי מאיר - פוסקים לחומרא?

סוכה לו ע"ב

משנה. אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה. אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב. - אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה.
גמרא. אמר רבא: אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלא.
ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה - קסבר: לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני. ואמר רבא: מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא - דתניא: +ויקרא כג+ בסוכות תשבו - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים - אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים - אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין? - אמרו לו: כל דין שאתה דין תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין,

1.
רבא מסביר את דעתו של רבי יהודה שמבוסס על הדין שלולב צריך אגד.

2.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה יב:

[יב] ויש לו לאגוד את הלולב וכו'. מפורש בגמרא (דף ל"ו:) שטעם ר"י שהיה אומר שאין אוגדין את הלולב אלא במינו הוא משום דסבר לולב צריך אגד ולדידן דקי"ל דאין אגד מעכב אוגדו בכל מה שירצה:

הוא מדגיש שלהלכה נפסק בש"ס ["קיימא לן"] שלולב אין צריך אגד [כדעת רבנן בדף יא ובדף לג], וממילא במשנתנו אין הלכה כרבי יהודה. כלומר, בעיקרון צריך לפסוק כרבי יהודה לפי הכלל שבמחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר - הלכה כרבי יהודה.

3.
אלא שקצת קשה לי, מדוע רבי יהודה הנשיא לא השמיט ברישא של משנתנו את דעתו של רבי מאיר והיה משאיר את הדעה הראשונה במשנתנו כסתמא - כ"תנא קמא" - ואז היה ברור שהלכה כתנא קמא נגד רבי יהודה [לפי הכלל שהלכה כתנא קמא - בדרך כלל]

4.
ומכיוון שהלכה במשנתנו כרבי מאיר מדוע רבא מסביר ומדייק בדברי רבי יהודה? ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פז.

5.
מדברי ה"כפות תמרים" נוכל אולי לחדש:
כפות תמרים מסכת סוכה דף לו עמוד ב:

גמרא א"ר אפילו בסיב כו'. קשה כיון דהלכה כר"מ דא"צ אגד וכמו שהוכחתי מדברי רבא שאמר לקמן דהקשר אינו חוצץ משום דהוי לנאותו א"כ אמאי טרח רבא לאשמועינן דסיב ועיקרא דדקלא דהוי מינא דלולבא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא
ושמא דאפי' דקי"ל כר"מ דשרי שלא במינו מ"מ כל היכא דפליגי תנאי חד אסר וחד שרי ומסברא יש לפסוק כר"י דאסר דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר

יש סברא לפסוק כרבי יהודה כיון שמחלוקת בין תנאים [רבי מאיר ורבי יהודה] יוצרת "ספק", ובדין תורה יש להחמיר במקרה שיש ספק!

6.

ועוד דר"מ ור"י הלכה כר"י ראוי לחוש לכתחלה לצאת ידי כולם

הכלל הכללי הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר,
לכן מסקנתו היא, שלכתחילה עדיף להחמיר כרבי יהודה.

7.
ודבריו [בסעיפים 5-6] תמוהים מאד. הרי פוסקים כרבי מאיר כי זוהי דעת "חכמים" [כפי שהסברנו לעיל בסעיף 2], ומכיוון שיש הכרעה אין יותר מקום להחמיר מספק, שהרי אין ספק יותר אחרי שההכרעה היא כחכמים וכרבי מאיר נגד רבי יהודה!!!

8.
אולי אפשר ליישבו על פי סעיף 3 לעיל. מתוך כך שרבי יהודה הנשיא שיבץ במשנתנו את המחלוקת בשמם של רבי מאיר ורבי יהודה, והכלל הוא שבמקרה כזה הלכה כרבי יהודה אולי "רבי" מלמדנו בכך, שיש להחמיר כרבי יהודה אפילו אם כעיקרון ההלכה נפסקה בסופו של דבר כחכמים בברייתא במסכת סוכה דף יא - שלולב אינו צריך אגד - נגד רבי יהודה.