כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > אתרוג - "גדלו בדפוס" (סוכה לו ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת – אתרוג

"גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול. אמר רבא: לא שנו אלא כמין בריה אחרת. אבל כברייתו כשר. פשיטא, כמין בריה אחרת תניא? לא צריכא, דעבידא דפי דפי" (סוכה, לו ע"ב).

פירוש: עוד שנינו בברייתא שם, שאם גִּדְּלוֹ את האתרוג בַּדְּפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת פָּסוּל. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ שפסול, אֶלָּא שעשאו כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת, אֲבָל אם עשאו שיהיה כִּבְרִיָּיתוֹ כָּשֵׁר. ותוהים: פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו]! הלא כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת תַּנְיָא [שנינו בברייתא], משמע שכברייתו כשר! ומשיבים: לֹא צְרִיכָא [נצרכה] אלא כגון דַּעֲבִידָא דַּפֵּי דַּפֵּי [שעשאו על ידי הדפוס שיהא שורות שורות] ואינו כצורת אתרוג בדיוק, אולם כיון שצורתו הכללית כאתרוג, הרי זה כשר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: אתרוג שם באנגלית: Citron שם מדעי: Citrus medica

שם נרדף במקורות: אתרוגא, תרונגא, פרי עץ הדר שמות בשפות אחרות: ערבית – אתרג', תרנג'

נושא מרכזי: כשרות "אתרוג האצבעות"

לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג הקש/י כאן.

בספרות הפסיקה של המאות האחרונות אנו מוצאים דיון לגבי כשרותו של אתרוג האצבעות שיתכן וקשור לסוגייתנו. חשוב להדגיש שאין למאמר זה שום יומרות של פסיקה הלכה למעשה אלא רק רצון להציג חלק מהשיקולים שאולי יש להתחשב בהם.

מדברי הגמרא אנו לומדים שאתרוג שגדל בדפוס וצורתו כ"דפי דפי", כלומר דפים דפים, כשר משום שהוא דומה לאתרוג. מפרש רש"י: "דעבידא דפי דפי - כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים, ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו". המאירי מרחיב יותר בתאור שיטת הגידול וצורת האתרוג: "אתרוג שגדלו בדפוס והוא שעושה לו דפוס איזו צורה ונותן האתרוג בתוכו וגדל על תכונת הדפוס. אם כמין בריה אחרת עשאו פסול, ואם כמין ברייתו עשאו אע"פ שעשאו דפין דפין כשר וכעין ברייתו. שבדפין דפין פירשו בו גדולי הרבנים שעשאו כמין גלגל ריחים של מים ר"ל עגול קצת. ויש מפרשים שאינו עגול אלא שעושהו ארוך ורחב מלמטה וקצר מלמעלה".

בספר "כפות תמרים" מובא הסבר לדברי רבא ולפירוש רש"י:

"קשה מנא ליה לרבא הך חדושא? דלמא כיון דעשאו דפי דפי הוא כבריה אחרת ופסול. ויראה דעשאו כבריה אחרת דפסול משום שאינו ניכר שהוא אתרוג אבל כשהניחו בצורת אתרוג והכל מכירין אותו שהוא אתרוג אע"ג שעשאו דפי דפי מה שאין כן שאר האתרוגים אפ"ה כשר כיון שהוא ניכר בצורת אתרוג. אי נמי יש לומר כשנדקדק לשון רש"י שכתב והכא אשמועינן דהא נמי ברייתו, דלכאורה קשה מאי אתא רש"י לאשמועינן? ויראה דרש"י הרגיש דמנא ליה לרבא הך חידושא? ותירץ דרבא אשמועינן דיש מיני אתרוגים דהם עשויים דפי דפי נעשה בידי אדם על ידי דפוס כיון דצורת דפי דפי מין דאתרוג הוא לפיכך גם זה כשר. וזה שכתב רש"י ורבא אשמועינן דהא נמי ברייתו כלומר דיש מיני אתרוגים דעשוים דפי דפי בידי שמים ולפיכך גם העשוי בידי אדם כשר ודוק".

ה"כפות תמרים" מסביר בשני אופנים מנין לרבא שאתרוג העשוי "דפי דפי" כשר. ההסבר הראשון הוא שגם אתרוג כזה נראה כאתרוג ולכן כשר. בהסבר השני טוען בעל "כפות תמרים" שגם רש"י חש בקושי ולכן כתב "דהוא נמי ברייתו" כדי לומר שקיימים אתרוגים בעלי מבנה זה גם באופן טבעי ("דיש מיני אתרוגים דעשוים דפי דפי בידי שמים") ולכן גם אתרוגים שעוצבו כך על ידי דפוס כשרים. אכן אנו מוצאים זני אתרוגים בעלי חריצים עמוקים הנראים כצלעות כאשר הביטוי הקיצוני של תופעה זו הוא "אתרוג האצבעות" שבו הפרי מתפצל בחלקו התחתון לאצבעות נפרדות. (תמונות 1-2).

הפוסקים דנו גם בשאלה מדוע לא ניתן להתייחס לאתרוג העשוי "דפים" כאתרוג חסר שהרי בין הדפים קיימים חריצים עמוקים. התשובה המקובלת היא שהיות והאתרוג מכוסה ב"עורו" אין הוא נקרא חסר. הסבר זה מופיע למשל בתרומת הדשן (שאלה צ"ט):

"אתרוגים שיש להם נקבים גדולים שנראה בהם חסרון אלא שאותם נקבים נעשים בעודן באילן בשעת גידולן על ידי קוצים יש להכשירן למצוה או לאו? יראה דנהגו בפשיטות להכשיר ... ונראה קצת סמך מזה מן התלמוד פרק לולב הגזול דמוקי ההיא דגדלו בדפים ועשאו כברייתא כשר דעבדינהו דפי דפי ואין חסרון גדול מן ההפרש דאיכא ביני דפי ואפילו הכי הואיל דמתחילת ברייתא כך הוא שרי וכשר. עוד נראה ראייה מהא דמדמה תלמוד התם פסולי אתרוג לטריפת הבהמות ... שחסרון של האתרוג הנעשה לו בשעת גידולו עורו ובשרו קיים כשרה וכו'".

תשובה דומה מופיעה גם בחיי אדם (חלק ב-ג, הלכות שבת ומועדים, כלל קנא י"ד):

".... וכן אם גידלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת, דאין שמו עליו. אבל אם נעשה כברייתו, אף על פי שעשאו כמין דפין דפין, כשר. אף על גב שנראה בין הדפין כחסר, כיון שתחלת ברייתו הוא כך ונקרם העור והבשר, כשר".

כשרות "אתרוג האצבעות"

בעל "זבחי צדק" (שו"ת זבחי צדק, או"ח סימן לו) נשאל האם "אתרוג האצבעות" כשר למצוות לולב והשיב:

"תשובה. לכאורה יש להביא ראיה מהא דאיתא בגמ' סוכה דף לו ופסקה בש"ע /באו"ח/ סי' תרמח סעי' יט שאם גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול וכו' עי"ש ואם כן הכא נמי הוי ליה כמין בריה אחרת משום דיש בו ט"ו אצבעות סביביו ופסול. אבל יש לדחות זה הראיה דדוקא התם משום דאין האתרוגים כך אבל הכא כיון דדרך האתרוגים שלהם כך יתכן שהוא כשר. גם יש לדמות זה האתרוג להא דאיתא התם בסוף הסעיף שאם עשאו דפי דפי כשר והכא נמי הוי ליה כמו דפי דפי וכשר. והרואה יראה שיש לדחות זה הראיה ג"כ דהתם גבי דפים דפים אין השנוי כל כך אבל אתרוג זה שיש בו אצבעות הוי ליה שנוי ופסול. באופן שיש צדדים לכאן ולכאן ועדיין הספק במקומו עומד וכו'".

בסופה של התשובה נטה בעל "זבחי צדק" להתיר את אתרוג זה אך בתשובה של תלמידו "הבן איש חי" המופיעה שם כנספח הוא חלק וסבר שאתרוג האצבעות אינו כשר. הטעם לפסול הוא שמדובר בפרי משונה במראה שאינו דומה לטיפוסי האתרוגים המקובלים, ובשל העדר מסורת וקבלה על כשרותו לא ניתן להתירו.


תמונה 1. עץ "אתרוג אצבעות" צילם: חנוך פלסר		תמונה 2. "אתרוג אצבעות" צילם: חנוך פלסר

הרחבה

המין הביולוגי "אתרוג" כולל זנים רבים ומקובל לחלקם לשלוש קבוצות: 1. זנים חמוצים כמו למשל הזן Diamente שהוא הזן מקלבריה (איטליה) אב המוצא של הזן החבד"י, הזן היווני והזן הבלדי מישראל (הזנים ה"אשכנזיים"). 2. זנים מתוקים כמו הזן מקורסיקה והזנים המרוקאים. 3. אתרוגים חסרי ציפה הם "אתרוג האצבעות" והאתרוג התימני (תמונה 3). בני עדת תימן מעידים על כך שאתרוגם היה נאכל כמות שהוא על ידי בני ברית וגם המקומיים שאינם בני ברית. הפרי טעים למאכל וטעמו מתוק. על טעמו המתוק של האתרוג, או אולי אחד מזניו, נוכל ללמוד מהגמרא בשבת (קט ע"ב) העוסקת בתרופות למי ששתה מים מגולים: "... לייתי אתרוגא חליתא וכו'". מפרש רש"י במקום שחליתא הוא מתוק.

למרות השונות הרבה בין זני האתרוגים מחקרים גנטיים מלמדים שכולם מייצגים מין עתיק ומקורי. לא ניתן לגלות בזני האתרוג שנבדקו גנים ממקורות זרים כמו למשל לימון (שמקובל להרכיב עליו את האתרוג) ולכן מניחים שהזנים השונים התפתחו כתוצאה ממוטציות והכלאות בין זני אתרוג בלבד. האתרוג הוא הזן הטהור ביותר מבין כל ההדרים משום שהוא מופרה רק באופן עצמי ואיננו קולט אבקה זרה. מעניין לציין שבמקביל לבידודו של האתרוג, שאינו מקבל אבקה זרה, הוא מפרה מינים אחרים ולכן קיימים מינים רבים של הדרים המכילים גנים שמקורם באתרוג כהורה הזכרי.

בויכוח על זן האתרוג האוטנטי הכשר למצוות ד' מינים עולים שמותיהם של הזנים התימני והמרוקאי כבעלי עדיפות על פני הזנים האחרים משום שבמקומות אלו לא הייתה מקובלת ההרכבה על זני הדר אחרים. טיעון נוסף שבו משתמשים חסידי זנים אלו להוכחת האוטנטיות שלהם הוא האפשרות לאוכלם כשהם "חיים" בניגוד לזנים ה"אשכנזיים" הנאכלים רק לאחר הכנה ממושכת. האפשרות לאכול את האתרוג ללא התקנה מיוחדת עולה מתוך כמה מקורות בספרות חז"ל המובאים על ידי המחברים שנדרשו לסוגיה זו.

"איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים, אמר רב: אין זה הדר. איני, והא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה?" (סוכה, לו ע"ב). רש"י: "והא ר' חנינא מטביל בה - אוכל מקצתו. ונפיק - ויוצא ידי חובתו בנותר, ומברך עליו וכו'".

"אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה להריח בשבת אתי למגזייה" (סוכה, לז ע"ב). רש"י: "אבל אתרוג דלאכילה קאי - כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה, ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה:".

"מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן" (סוכה, מה ע"א). רש"י: "ואוכלין אתרוגיהן - של תינוקות, ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה".

"הפריש ז' אתרוגים לז' ימים, רב אמר כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר וכו'" (סוכה, מו ע"ב).

"... כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי וכו'" (עבודה זרה, עו ע"ב).

שבור מלכא מלך פרס פרס (חתך) מאתרוגו למר יהודה ובאטי בר טובי על מנת שיתכבדו בפרי זה וגילה מודעות רבה למגבלות הכשרות העומדות לפני מר יהודה ולכן נעץ את הסכין בקרקע עשר פעמים. עלינו להניח שהאתרוג לא היה מבושל או כבוש משום שאז לא היה די בנעיצת הסכין והאתרוג היה אסור משום בישולי עכו"ם או בליעת איסור מהכלים בהם הותקן למאכל (לפחות ככבוש). אם האתרוג איננו נאכל חי יש בו משום בישולי עכו"ם שהרי הוא עולה, ללא ספק, על שולחן מלכים. ייתכן ונוכל למצוא תרחיש שבו מדובר באתרוג שהותקן לאכילה על ידי בישול כשר (הוא נקנה מיהודי) ולכן די בהכשרת הסכין אך בצירוף המקורות האחרים האפשרות הסבירה ביותר היא שאתרוג נאכל חי.

אתרוג "תימני" (מימין) לעומת אתרוג "אשכנזי"

מקורות עיקריים:

ז' עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, נוה צוף תש"ע, עמ' 247-251.

לעיון נוסף:

ז. עמר, 'אתרוג 'ידי בודהא' כשר לברכה?', התפרסם ב"מקור ראשון".

פורטל הדף היומי: "ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא"

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים