דין 'הדר' באתרוג לרבי יהודה
סוכה לו ע"ב
"תניא, אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו. אמר לו רבי יהודה: משם ראיה? אף הם אמרו לו: אין זה הדר".
פירש רש"י: "אין זה הדר - ואף על גב דאוקימנא (סוכה לא, א) דטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, הכי קאמר ליה: אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי, ומייתית ראיה מדרבי עקיבא - אינה ראיה, דאף הם אמרו לו אין זה הדר".
רש"י הקשה: הכיצד אומר רבי יהודה שטענת החולקים על רבי עקיבא היתה שאתרוג גדול אינו הדר, הרי מסקנת הגמרא לעיל שרבי יהודה מצריך שהאתרוג לא יהיה גדול משום חשש נפילה! ותירץ רש"י שטענת חכמים לרבי עקיבא היתה לשיטתו הוא – שאינו חושש לנפילה.
מכל מקום עולה מדברי רבי יהודה שחכמים מצריכים שיהיה הדר, ומשמע שגם רבי עקיבא מסכים לכך אלא שלדעתו דוקא בגדול יש יותר הדר. ומסתבר שמכאן למד רבא לעיל בדף לא ע"א שבאתרוג דברי הכל הדר בעינן – גם לרבי יהודה. אם כן קשה על מסקנת הגמרא שם בעמוד ב: "תיובתא דרבא, תיובתא" – שרבי יהודה אינו מצריך הדר!
אלא שהגמרא לעיל עוסקת בדין "הדר" באתרוג הפוסל גם בדיעבד. ואילו למסקנת הגמרא מתפרשים המילים: "אין זה הדר" – שאין בזה הידור מצוה כראוי לכתחילה, כבכל המצוות.
