הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
בן שלוש עשרה לתפילין?
סוכה מב ע"א
אחד הסמלים המאפיינים ילד שהוא בר מצוה הוא העובדה שהוא מתחיל להניח תפילין. אבל האמת היא שהדין הזה אינו פשוט כלל: מדוע אין אנו מרגילים אותו להניח תפילין עוד לפני כן? הרי מרגע שהוא עומד על דעתו מחנכים אותו לשמור שבת, לאכול כשר, ללבוש ציצית וכו', ורק לגבי התפילין מחכים עד גיל בר-מצוה. מהי הסיבה לכך?
בגמרא שלמדנו השבוע בדף היומי נאמר שגיל חינוך אינו דבר קבוע, והוא נקבע בהתאם למצוה שבה אנחנו עוסקים:
1. תלמוד בבלי סוכה מב, א
תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? - אמר רב המנונא: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון...
היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות.
מה הכוונה 'קטן היודע לנענע'? הרי גם תינוק בן שנה יכול לנענע מה שיתנו לו ביד! השו"ע (או"ח תרנז, א) כותב: "קטן היודע לנענע לולב כדינו אביו חייב לקנות לו לולב". הכוונה היא שהוא יודע לכוון אותו לארבע רוחות השמים ולמעלה ולמטה. מאותו גיל יש לתת לו לולב. קטן היודע להתעטף – אולי הכוונה שיודע להתלבש לבד, ואולי הכוונה שמבין מה הוא עיטוף בציצית.
בכל אופן, לגבי תפילין נאמר כאן שכאשר הקטן מגיע לגיל שבו הוא יודע לשמור על התפילין שלו, אביו קונה לו תפילין. מה הכוונה לדעת לשמור? רש"י כתב שהכוונה היא שהוא מבין לא להיכנס עם התפילין לבית הכסא, שהרי המנהג בעבר היה שהולכים עם התפילין כל היום, וצריך לדעת לחלוץ אותם כשנכנסים לבית הכסא.
המאירי, לעומת זאת, כותב שהשמירה על התפילין הכוונה היא שהוא גם לא יישן בהם, וגם ישמור על גופו בנקיות בזמן שהתפילין עליו, שגם לא יפיח:
2. בית הבחירה (ר' מנחם המאירי, המאה ה-13, פרובנס) סוכה דף מב עמוד א
קטן היודע לנענע אביו חייב לחנכו בנטילת לולב וכן היודע להתעטף חייב על דרך זה בציצית ר"ל שאביו חייב לחנכו וכן בכולם אלא שבזו לא אמר אביו לוקח לו טלית שאין החיוב אלא בשיש לו בגד בן ארבע כנפים ואף הגדול אינו צריך לחזר אחריו:
יודע לשמור תפליו בנקיות שלא לישן בהם ושלא יכנס בהם לבית הכסא אביו לוקח לו תפילין:
יודע לדבר אביו מלמדו מקראות תורה צוה לנו ופסוק ראשון של שמע:
המאירי התייחס גם להבדל לשוני בין מה שנאמר לגבי הטלית לבין התפילין. לגבי טלית כתוב שהוא חייב בטלית, ואילו לגבי התפילין כתוב שאביו קונה לו. מסביר המאירי שהסיבה להבדל היא שאין חובה לקנות טלית, כי רק אם יש לו בגד ארבע כנפות הוא חייב ציצית, ואילו תפילין יש חובה שיהיו לו. ואולם, ההסבר הזה אינו ברור דיו, שהרי לגבי לולב היה צריך להיות כתוב 'אביו לוקח לו לולב', שהרי הלולב דומה לתפילין ולא לטלית!
התוספות ענו על השאלה הזו בשני אופנים:
3. תוספות מסכת ערכין דף ב עמוד ב
אביו לוקח לו תפלין - וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה.
התירוץ הראשון של התוספות הוא שאין חובה לקנות טלית, כי מן הסתם יש לילד בגד כזה, והחובה היא רק לקשור ציציות בארבע כנפות הבגד. ולגבי הלולב, אומרים התוספות, האבא אינו חייב לקנות לילד לולב, כי הוא יכול לתת את הלולב שלו אחרי שהוא כבר נטל לולב. אמנם ביום הראשון, לפני שהאב נטל לולב, אסור לתת לילד לולב במתנה, כי קטן יכול לקנות אבל אינו יכול להקנות, אבל אחרי שהאב כבר יצא ידי חובת המצוה הוא יכול לתת לילד, שהרי מהיום השני ואילך ניתן לצאת ידי חובה גם בלולב שאול.
התירוץ השני של התוספות הוא שלגבי התפילין – שהם דבר יקר – חז"ל השתמשו בביטוי 'אביו לוקח לו', ואילו לולב וטלית אינם יקרים, ולכן כתבו רק שהוא חייב בהם.
אגב, יש נפקא מינה מעניינת בין שני התירוצים של התוספות, כפי שמביא בעל ה'ערוך לנר', והיא בשאלה האם האב חייב לקנות לבנו לולב. לפי התירוץ הראשון של התוספות אין חובה כזו על האב, כי הבן יכול לצאת בלולבו של אביו, ולפי התירוץ השני יש חובה כזו, אלא שהתנא לא טרח לכתוב זאת, כי בזמנו לא היה מדובר בהוצאה גדולה:
4. ערוך לנר (ר' יעקב עטלינגר, המאה ה-19, גרמניה) סוכה דף מב עמוד א
...והשתא לפי תירוץ שני דהתוס' באמת גם גבי לולב צריך שיקח לו אביו לולב רק שלא חש התנא להזכירו משום דאין דמיו יקרים וא"כ היכי דדמיו יקרים ג"כ צריך ליקח לולב כמו תפילין. ובזה נלענ"ד ליישב מה שהקשה המהרש"ל (בהגהות הטור) על הבית יוסף הביאו המגן דוד (בסימן תרנ"ז בט"ז ס"ק א') אמה שכתב ש"ע (שם ס"א) דאביו לוקח לו לולב דהרי לא הוזכר כן רק גבי תפילין ע"ש ולפ"ז י"ל דהב"י פסק כתירוץ בתרא דהתוס' דגם גבי לולב צריך לקיחה ולכן הביאו דיש נפקא מינה היכי דדמיו של לולב יקרים שהרי מצינו לעיל שפעם אחד קנה רבן גמליאל לולב באלף זוז אלמא דגם בימי התנאים לפעמים היו דמי לולב יקרים.
ואולם, המהר"ם בן חביב טוען שההבדל בניסוח של הגמרא נובע מכך שאין מדובר על אותו קטן: הקטן של הטלית והלולב הם באמת קטנים, ואילו הקטן של התפילין הוא כבר מעל גיל בר-מצוה:
5. כפות תמרים (ר' משה בן חביב, המאה ה-17, ירושלים) סוכה דף מב עמוד א
ת"ר קטן היודע כו' לשמור תפילין כו'. יש להתבונן אמאי שינה הלשון גבי תפילין לומר "אביו לוקח לו תפילין" ולא קתני כאידך "חייב בתפילין". ומתוך זה היה נראה שנתכוון התנא לרמוז למה שכתב העיטור והביאו הב"י ס"ס ל"ז וז"ל: "כתב העיטור מסתברא לן דהאי קטן - גדול בן י"ג שנה ויום א' כו' יע"ש. ולפי ס' העיטור היה נראה דבשלמא בשאר מצות דהוא קטן ממש א"כ אם רואה אדם קטן בבית הכנסת, ובפרט אם הוא יתום, נותן לו לולב לנענע וטלית להתעטף. אבל בתפילין, דצריך שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד, אינו מחנכו רק אביו שיודע שבא לכלל שנים. ולדעת מרן הב"י דסבירא ליה דגם בתפילין הוא קטן ממש נקט הך לישנא דאביו לוקח לו תפילין משום דאביו קים ליה בדעת בנו שיודע לשמור תפילין שלא יכנס בהם לבית הכסא כדפרש"י או שלא יישן בהם ושלא יפיח בהם כמ"ש בס' התרומה.
מסביר המהר"ם בן חביב שהסיבה להבדל בניסוח בין הטלית והלולב לבין התפילין היא בגלל שלגבי התפילין לא מדובר בילד קטן, אלא בילד שכבר עבר את גיל 13, ולכן רק אביו הוא זה שצריך לקנות לו תפילין, כי רק הוא יודע שהילד כבר עבר את גיל 13. אבל שאר המצוות, כל מי שרואים בבית הכנסת שנראה שיודע לנענע או להתעטף וכדומה – אפשר לתת לו לקיים את המצוה.
בעל העיטור שאותו מצטט המהר"ם בן חביב סובר שמי שמתחת לגיל 13 שנה ויום אחד בכלל לא מניח תפילין:
6. העיטור (ר' יצחק ב"ר אבא ממרסיי, המאה ה-12, צרפת) שער א דף סא טור ב
וגרסינן במכילתא "ושמרת את החוקה הזאת", שומע אני אף קטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מצוות עשה ותפלין מצוות עשה, אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף תפלין כן? - ת"ל 'ושמרת את החוקה הזאת', לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין. מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין, וקטן היודע להתעטף חייב בציצית. ומסתבר לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסינן התם "וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות" והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרינן במגילה קטן לא ישא את כפיו.
בעל העיטור, אם כן, סובר שהקטן שבו עוסקת הגמרא אינו קטן כמו בכל מקום אחר בש"ס אלא מי שכבר עבר את גיל 13 שנה ויום אחד, והוא מוכיח את הדברים מהקטן שיודע לפרוס את כפיו – שם ברור שהכוונה היא שהוא עבר את גיל 13 שנה, כי קטן מתחת לגיל זה אינו פורס את כפיו.
דבריו של בעל העיטור מוכחים, לכאורה, גם ממשנה מפורשת במסכת ברכות, שבה כתוב שקטנים פטורים מתפילין:
7. משנה מסכת ברכות פרק ג משנה ג
נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון:
ואולם, התוספות חולקים על בעל העיטור, והם מסבירים שהקטנים המדוברים במשנה הם קטנים שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך, אבל אם הם הגיעו לגיל חינוך – גם אם עדיין לא הגיעו לגיל 13 שנה ויום אחד – הם צריכים להניח תפילין מדין חינוך:
8. תוספות מסכת ברכות דף כ עמוד א ד"ה וקטנים
וקטנים פטורים מק"ש - פירש הקונטרס קטן שהגיע לחנוך. ולא נהירא דהא פ' לולב הגזול (סוכה דף מב.) אמרי' קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין אלמא כשהגיע לחנוך דשייכי ביה תפילין חייב בתפילין. ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש. ונראה לר"ת דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך
ה'ביאור הלכה' שואל שאלה מעניינת: מדוע אומרת הגמרא שיש חובה על האב לקנות תפילין לילד? למה שלא יתן לו את התפילין שלו אחרי שהוא הניח תפילין, בדיוק כמו שאנו אומרים לגבי הלולב, שהוא יכול לברך על הלולב ואח"כ להעביר את הלולב לבנו?
מסביר ה'ביאור הלכה' שבזמנם היו נוהגים ללכת עם התפילין כל היום, ולכן האב צריך היה לקנות לבנו תפילין אחרות:
9. ביאור הלכה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-20, ליטא) לז,ג ד"ה לקנות לו
לקנות לו - ויש לעיין אם יש לו שני בנים אם חייב לקנות תפילין עבור כל אחד או שיוצא במה שיחנך מתחלה לבנו האחד ואחר תפלתו יתנם לבנו השני. וכן ביש לו בן אחד והוא משיג לשאול עבורו תפילין או שיתן לו את תפליו לקריאת שמע ותפלה בכל עת החינוך דהיינו עד שיעשה לאיש אם יוצא בזה. דאפשר מה דנקט הברייתא "אביו קונה לו תפילין" היינו דוקא בזמנם שהיו מניחין תפילין כל היום ואין מצוי שישאיל אחד לחבירו תפיליו, מה שאין כן בזמנינו. תדע, דלא נקט כן בלולב.
ראינו, אם כן, שלדעת בעל העיטור גם אם קטן יודע לשמור על תפילין הוא אינו מניח תפילין עד גיל 13 שנה ויום אחד, ורק לאחר גיל זה בודקים האם הוא יודע לשמור על התפילין. התוספות, לעומת זאת, סוברים שלאחר גיל 13 זו חובה להניח תפילין בכל מקרה, וההבחנה בין מי שיודע לשמור על תפילין למי שאינו יודע היא רק בקטן.
לכאורה ניתן להוכיח כדברי התוספות מכך שהגמרא אומרת בפירוש שאפוטרופוס קונה תפילין ליתומים, ואם מדובר בגדול, הוא אינו צריך אפוטרופוס!
10. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נב עמוד א
האפוטרופין תורמין ומעשרין, להאכיל ולא להניח; ומוכרים להן בהמה, עבדים ושפחות, בתים, שדות וכרמים, להאכיל אבל לא להניח; ומוכרין להן פירות, יינות, שמנים וסלתות, להאכיל אבל לא להניח; ועושין להן לולב וערבה וסוכה וציצית, וכל דבר שיש לו קצבה - לאיתויי שופר; ולוקחין להם ספר תורה, תפילין ומזוזות, וכל דבר שיש לו קצבה - לאתויי מגילה; ואין פוסקין עליהם צדקה, ואין פודין עליהן את השבויין, ולא כל דבר שאין לו קצבה - לאתויי תנחומי אבלים
ואכן, ה'בית יוסף' הביא את שתי הדעות וכתב שנראה לו שהמלה 'קטן' בענייננו היא כמו בכל הש"ס, ולא מעל גיל 13 כפי שמבין בעל העיטור:
11. בית יוסף (ר' יוסף קארו, המאה ה-16, צפת) אורח חיים סימן לז
קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו. ברייתא בסוף פרק לולב הגזול (מב, א) ופירש רש"י: לשמור תפילין - שלא יכנס בהם לבית הכסא. ובספר התרומה (סוף הל' תפילין) כתב דהיינו שיהא נקי לשמור אותם בטהרה כאלישע בעל כנפים כלומר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם וכן כתב סמ"ק (סי' קנג). כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז סא ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא והביא ראיה לדבריו. ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן ממש מיירי:
ואכן כך פסק גם השו"ע שגם קטן היודע לשמור על קדושת התפילין שלו חייב להניח תפילין, ואינו צריך להמתין עד גיל 13, אך הרמ"א חולק על כך ומקבל להלכה את דברי בעל העיטור שעד גיל 13 אין להניח תפילין כלל:
12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לז סעיף ג
קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם. הגה: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה: וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד. (בעל העיטור) וכן נהגו, ואין לשנות.
הב"ח תמה כיצד פסק הרמ"א בניגוד לרוב הפוסקים והוציא את לשון המשנה מהקשרה הרגיל, ולכן פסק שגם קטן יכול להניח תפילין:
13. בית חדש (ר' יואל סירקיש, המאה ה-17, פולין) סימן לז
בהגהת שלחן ערוך השיג על ב"י ואמר דנהגו כהעיטור ואין לשנות. ותימה הוא דפסק כהעיטור במקום שחולקים עליו כל הפוסקים!? ומה שכתב דכן נהגו אפשר דלא נהגו כך אלא רובא דעלמא שאינן יודעים לשמור עצמן שלא יפיחו בהן דבדידהו ודאי אסור אפילו היה בן שלש עשרה שנה אלא שאי אפשר לתקן פרצה זו אבל בקטן הלומד תלמוד דיודע לשמור עצמו שלא יפיח בהן כל שכן שיודע שלא יישן בהם ושלא יכנס בהן לבית הכסא אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו מדבריהם, ודלא כהרב בהגהתו דאוסר.
ואולם, כמדומני שהיום רוב האשכנזים (ואולי גם רוב הספרדים) דוקא קיבלו את דעתו של הרמ"א, ובדרך כלל מניחים תפילין רק קרוב מאוד לגיל 13. המשנה ברורה כתב שהמנהג הוא להניח חדשיים-שלושה לפני בר המצוה:
14. משנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-20, ליטא) לז ס"ק יב
וכן נהגו - ועכשיו נהגו להניח ב' או שלושה חדשים קודם הזמן
ואולם, בעל החקרי לב פסק להלכה כפי שכתב השולחן ערוך, שגם מי שמגיע לגיל עשר ויודע להניח תפילין ולשמור עליהם, צריך להניח תפילין:
15. חקרי לב (ר' יוסף רפאל חזן, המאה ה-18, טורקיה) אורח חיים סימן ח
ומכל מקום, לענין הלכה הכי קי"ל כר"ת ודעימיה דקטנים שהגיעו לחינוך חייבין בתפילין, ואם הוא בר עשר ויודע לשמור גופו חייב לפי רוב הפוסקים, וכן עיקר.
הרוגוצ'ובר, בשו"ת צפנת פענח טוען כי קטן שמניח תפילין לא יכול לברך עליהן, כי הוא אינו בכלל הברכה:
16. שו"ת צפנת פענח (ר' יוסף רוזין, המאה ה-20, לטביה) חלק שני סימן ג
בדבר קטן שלא הגיע עדיין לי"ג שנים שלמות ונתחנך בהנחת תפילין חודש קודם אם יוכל לברך
...הנה באמת התוספות מתירים לקטן לברך בגדר חינוך... אך כאן גרע, דחינוך לא שייך רק במקום שבכהאי גוונא בגדול היה חייב ויוצא המצוה כדת... אך כאן יש בזה להאריך דגם בגדול אם היה הקטן מלביש אותו התפילין לא מהני... לכן כך אם אביו יסייע לו בקשירת התפילין, אז יוכל הקטן לברך... וגם (אם) יהיה הקטן בן י"ג פחות חודש... ואז הוה מופלא סמוך לאיש ובר דעת
ואולם, הרב עובדיה יוסף חולק על הרוגוצ'ובר (מעניין לציין ששו"ת צפנת פענח לא היה כנראה לפני הרב עובדיה יוסף, כי הוא מצטט את הרוגוצ'ובר ממקור שני, אבל דוקא הספר שבשמו הוא מצטט את הרוגוצ'ובר אינו מוכר לי...), והוא סובר שקטן יכול להניח תפילין מרגע שהוא יודע לשמור על נקיות גופו ועל קדושת התפילין, ובמקרה כזה הקטן גם מברך על הנחת התפילין:
17. שו"ת יחוה דעת (הרב עובדיה יוסף, המאה ה-20, ירושלים) חלק ב סימן ד
...ודע שקטן שיודע לשמור גופו בטהרה מברך על מצות הנחת התפילין, אף על פי שעדיין לא הגיע לי"ג שנה ויום אחד, שכל המצות מברכים עליהן עובר לעשייתן, וכמו שמחנכים את התינוק לברך על ספירת העומר ועל נטילת לולב, ולהתעטף בציצית, כן צריך לברך כשמניח תפילין.
ואף על פי שהגאון הראגצ'ובי רבי יוסף רוזין בתשובה שהובאה בספר זכרון יעקב להגר"י זיבר (עמודים קכג - קכד) כתב, שקטן שהגיע לחינוך שמניח תפילין, אינו מברך על התפילין אלא אם כן גדול קושר התפילין בידו. ע"ש. אולם אין דבריו מוכרחים להלכה. וכן פסק הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת חלק ג' (חאו"ח סימן ה), שקטן המניח תפילין מברך עליהן, ועל מה שחשש הרה"ג השואל שם, שמכיון שבעל העיטור והרמ"א סוברים שצריך להיות בן י"ג שנה ויום אחד, יש לומר ספק ברכות להקל, כתב הגאון המחבר, שאין דבריו נכונים, שהואיל והמנהג הוא כדעת כל הפוסקים ומרן השלחן ערוך שחולקים על בעל העיטור, ודעת בעל העיטור סברא יחידאה היא, אין לחוש בזה לספק ברכות. ועוד, שאם לענין שימור גופו שהוא מן התורה, וכמו שכתב השאגת אריה (סימן כב), לא חששנו, מכל שכן לאיסור דרבנן של ברכה שאינה צריכה, לפי מה שכתבו התוספות בראש השנה (לג ע"א) שאיסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן. וכן דעת הרבה פוסקים, וכמבואר בשו"ת זרע אמת חלק א' (חאו"ח סימן א). לפיכך הדבר ברור שקטן שהגיע לחינוך צריך לברך על מצות התפילין כשמניחן. ע"כ. ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וכ"פ הגאון רבי אליעזר דון-יחיא בשו"ת אבן שתיה (חאו"ח סי' יד). וכן עיקר להלכה ולמעשה.
לסיכום: קטן שהגיע לחינוך, ויודע לשמור גופו בטהרה ובנקיות כראוי, מצוה לחנכו במצות תפילין, אף על פי שלא הגיע לגיל שלש עשרה שנה, ומותר לו לברך על מצות התפילין, כדין כל המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן. אולם יש להזהיר את הצבור שבבית הכנסת שהנער מתפלל שם, לבל יטעו לצרפו למנין לקדיש ולקדושה עד שיגיע לגיל שלש עשרה שנה ויום אחד.
כך פוסק הגר"ע יוסף. ואולם, כאמור, נדמה לי שכיום גם רוב הספרדים מניחים תפילין רק לקראת בר-המצוה. בין התימנים יש המניחים תפילין שנים לפני בר-המצוה, ויש המניחים תפילין רק כמה חודשים לפני כן.
