סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הפיגם, והירבוזין, והשיטים, וחלגלוגות - חומעה

 

"מתיב רב ששת: ומן המופקר שלש סעודות ותו לא? ורמינהי: הפיגם, והירבוזין, והשיטים, וחלגלוגות, והכוסבר שבהרים, והכרפס שבנהרות, והגרגיר של אפר - פטורין מן המעשר, וניקחין מכל אדם בשביעית, לפי שאין כיוצא בהן נשמר! הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בכדי מן שנו" (סוכה, לט ע"ב).

פירוש: מְתִיב [מקשה על כך] רַב שֵׁשֶׁת: וּמִן הַמּוּפְקָר מותר לקנות רק כדי מזון שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא [ולא עוד]? וּרְמִינְהִי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה במסכת שביעית: הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין שהם מיני עשבים ומיני הירק, כגון הַשִּׁיטִּים וַחֲלַגְלוֹגוֹת וְהַכּוּסְבָּר שֶׁצומח בֶּהָרִים, וְהַכַּרְפָּס שֶׁצומח בַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגִּיר שֶׁל אֲפָר (שדה) כל אלה פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר בכל השנים, וְנִיקָּחִין (נקנים) מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן נִשְׁמָר. משום שצמחים אלה אינם גידולי תרבות, כרגיל, ומן הסתם גדלים בר במקומותיהם ואינם אלא הפקר. ועל כל פנים למדנו שצמחים הגדלים בר מותר לקנות אף מעם הארץ בכל כמות ואין הגבלה דווקא לכדי מזון שלוש סעודות! וממשיכים: הוּא רב ששת מוֹתִיב [היה מקשה] לָהּ קושיה זו וְהוּא גם מְפָרֵק לָהּ [פתר אותה] והיה אומר: בִּכְדֵי מָן [מזון] שָׁנוּ, כלומר: אכן, מה שהתירו לקנות פירות מצמחי בר, הריהו בכשיעור מזונו של אדם שהוא כאמור כדי מזון שלוש סעודות ולא יותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: חומעה           שם באנגלית: Sorrel          שם מדעי: Rumex
שם נרדף במקורות: ירבוז (?), ירענה (תוספתא, שביעית ה' ו')        שמות בשפות אחרות: ערבית - חמאסיס

שם עברי: אספרג החורש         שם באנגלית: Prickly Asparagus        
שם מדעי: Asparagus aphyllus        שם נרדף במקורות: ירבוז (?), אספרג (?).

שם עברי: ירבוז מופשל         שם באנגלית: Hairy Amaranth, Rough Pigweed    
שם מדעי: Amaranthus retroflexus      שמות בשפות אחרות: ערבית – ג'רבוז


הנושא המרכזי: לזיהוי הירבוזין


מלאכת זיהוי הירבוז עומדת בפני קושי רב משום שבמקורות לא קיימים תיאורים שלו מלבד העובדה שמדובר במין ירק בעל שני מופעים. מופע אחד (אולי מין נפרד) שימש כגידול חקלאי ומופע שני שנאסף מההפקר. את העובדה שגידלו את הירבוז אנו לומדים בתוספתא (כלאים, ליברמן, פ"ב הלכה ט"ו): "... הרכיב תרד על גבי ירבוז אע"פ שאין ישראל רשיי לעשות כן נוטל הימנו זרע וזורע במקום אחר". מגידול חקלאי זה הופרשו מעשרות: "חדא איתא הוה לה ירבוזין דתרומה גו כפתה נפלון לגינתא וצמחון אתא עובדא קומי רבי יוחנן ושרא" (1) (ירושלמי, מעשרות, פ"ה דף נב טור א/ה"ג). על קיומו של מין ירבוז שנאסף מן ההפקר אנו לומדים מהמשנה בשביעית (פ"ט מ"א) המובאת בסוגייתנו: "... לפי שאין כיוצא בהן נשמר". למעשה אפילו שמו של ירבוז ההפקר איננו מוסכם ובמשנה קיימות לגביו שתי גירסאות. על פי גירסה אחת המופיעה בגמרא שלפנינו הירבוזין והשיטים הם מינים שונים (בניסוח זה נכתב "והשיטים" כלומר עם "ואו") ואילו בגירסה אחרת המופיעה במשניות מדובר במין הנקרא ירבוזין שוטים. על גירסאות אלו כתב תוס' יו"ט (שביעית, פ"ט מ"א): "והירבוזין השוטים - כן גירסת המשנה. וכן נראה פירוש הר"ב שהוא לועז לשניהם אספרגי וכ"כ הרמב"ם בהדיא. אבל גירסת רש"י בפרק לולב הגזול והשוטים ומפרש הירבוזין אויידל"ש והשוטים אישפר"ש. וראיתי במשניות כתובי' שהגירסא ג"כ והשוטי' בוא"ו". במפרשים אנו מוצאים כמה מסורות זיהוי וננסה לסקור אותן. 

בערוך (ערך "ירבוז") מצאנו: "... פירוש ירבוזין אספריג"י של גנות שוטין אספריג"י של שדות וי"א פינוקל"י. מדבריו משתמע שהוא גרס "... והירבוזין, והשיטים וכו'" ולכן התייחס לשני מינים נפרדים. הירבוזין הם "אספריג"י של גנות" ואילו זיהוי ה"שוטין" נתון למחלוקת בין מסורת המזהה אותם עם "אספריג"י של שדות" לבין הסוברים שהם "פינוקל"י". הריבמ"ץ (שביעית, פ"ט מ"א) מפריד את הביטוי ומפרש: "והיירבוזין - איספריי. שיטים – פינוקלי". גם הרא"ש מפריד אך מפרש: "שוטים - מין ירק ושמו אישפרו"ט". רע"ב מפרש כפירוש הראשון בערוך: "והירבוזין - אספרג"י בלע"ז. והשוטים הם אספרג"י של שדות אותן שאינן של גנות". הר"ש פירש באופן כללי "שוטים - מין ירק הן" אך נראה שגרס שוטים בלי "ואו".

ח. י. קאהוט מזהה בפירושים אלו שתי מסורות זיהוי. א. אספריג"י הוא האספרג (Spargel) ובו מין מבויית "של גנות" (Spargel) ומין בר "של שדות" (Wilder Spargel). כפי הנראה רש"י והרא"ש סברו שהשיטים הם מין הבר של האיספרג. בסוכה (שם) פירש רש"י: "והשיטין - אישפריי"ש (esparjes), ומין ירק הוא" והרא"ש (שביעית): "שוטים - מין ירק ושמו אישפרו"ט". החלק הנאכל באיספרג הם הגבעולים הצעירים (תמונות 1-3) ב. הזיהוי השני של השוטים הוא "פינוקלי" והוא מתייחס לשומר הפשוט (תמונה 4) הנקרא בלטינית feniculum או foeniculum ובגרמנית Fenchel. בדומה לאספרג גם במין זה אנו מזהים צמח תרבות ומין בר. 
 

           
תמונה 1.  איספרג - גבעול צעיר    תמונה 2.  איספרג - פריחה

  

           
תמונה 3.  איספרג החורש   תמונה 4.  שומר  פשוט         צילמה: שרה גולד      

  
לגבי הירבוזין אנו מוצאים ברש"י (סוכה, שם) וברא"ש (שביעית, שם) פירוש שונה: "הירבוזין - הנפל"ש בלשון אשכנז, וכאן קורין לו אוידל"ש, והן עשבים, וטעמם קרוב ללולבי גפנים". בפירוש "לעזי רש"י" על הדף מופיעים לעזים אלו באופן זהה ונכתב שם: "פירוש ירבוזין, מין ירק הגדל בגנות והוא נאכל". פירוש זה לא מקדם אותנו בזיהוי משום שחוזר על המשתמע בלאו הכי מלשון המשנה. ד"ר משה קטן (2) סבר שבמקום "הנפל"ש" צ"ל הנפיר"ש (hanfers) ובמקום "אוידל"ש" צ"ל "אוישילי"ש" (oiseles) כפי שמופיע בפירוש הרא"ש: "ירבוזן - איישול"ש בלע"ז וטעמו קרוב ללולבי גפנים". הוא מציין שיש המזהים אותו עם החומעה (oisele) הנקראת בצרפתית בת זמננו בשם oseille. החומעה אכן כוללת מינים שעליהם נאספו מן ההפקר כירק לסלט ואף שימשו כגידול חקלאי (תמונות 5-6). אחד מהמינים הנפוצים בגינות הוא "חומעת הגינה" (תמונה 7) התופסת מקום של כבוד במטבחים אירופיים.

ד"ר משה קטן זיהה את "אוישילי"ש" עם החמציץ (תמונה 8) הנקרא בלטינית oxalis וממנו נגזר השם בצרפתית. לאור העובדה שהחמציץ הוא צמח גר באזורנו והגיע לישראל מדרום אפריקה, כנראה, רק בסוף המאה ה- 19 (התגלה לראשונה בארץ בשנת 1906) קשה להניח שחז"ל הכירו אותו. מאידך גיסא החומעה נפוצה בארץ וידועה כצמח מאכל כבר מימי קדם. בעצמות בני כת האיסיים שנמצא בקומרן התגלו עקבות חומצה אוקסלית שמקורה באכילת החומעה. לענ"ד ייתכן וההחלפה של שם החומעה בחמציץ נבעה מהעובדה ששני צמחים אלו בעלי תכולה גבוהה של חומצה אוקסלית וטעמם חמוץ. גם היום נקראת החומעה בערבית חמאסיס ורבים מכנים בטעות את החומעה בשם חמציץ. ניתן לסכם ברמת וודאות גבוהה שרש"י והרא"ש מזהים את הירבוזין עם החומעה. 
 

           
תמונה 5.  חומעה וורודה   תמונה 6.  חומעה וורודה - פירות 

   

           
תמונה 7.  חומעה תרבותית (Rumex acetosa).   
צילם: Burschik
  תמונה 8.   חמציץ נטוי

  

פירוש נוסף מופיע בפיהמ"ש לרמב"ם (שביעית, שם): "והירבוזין השוטין, "אלירבוז" שעליו רחבין". הרמב"ם מציין את שמותיו הנרדפים של הצמח ובהם שמו הספרדי "בליטו" (blito) שמקורו ביוונית ולטינית. ע. לעף (פלורה ח"א, עמ' 352-353) סבר שהכוונה לצמח הנקרא בעברית ירבוז מבריק (Amaranthus blitum). מקור השם ירבוז בשפה העברית הוא כנראה השם הפרסי 'יארבוז' או השם הארמי 'ירבוזא'. שמו השתמר בכמה מקומות בארץ בפי הערבים בצורת "ארבוז" או "ג'רבוז". מקור השם המדעי "אמרנטוס"(amaranthus) הוא ממילה יוונית שפירושה "אינו נובל" משום שלמינים אחדים של הירבוז יש "פרחי אלמוות". ז. עמר סבור שללא ספק מדובר בצמח מהסוג ירבוז (Amaranthus) הכולל כמה מינים הראויים למאכל כאשר בין האפשרויות הסבירות ביותר הוא המין ירבוז מבריק שממנו טופח זן תרבותי (Amaranthus blitum var. silvestre). י. פליקס הסכים עם זיהוי הירבוזין עם הסוג ירבוז אך בחר במין ירבוז מופשל (A. retroflexus). עלי הירבוז רכים ועסיסיים ונאכלים כסלט. יש מקומות בדרום אירופה שזורעים אותו כירק. "ירבוזים השוטים" לדעתו הם מיני ירבוז הגדלים בר.

לענ"ד, זיהוי גורף של הירבוזין המוזכרים בספרות חז"ל ושמם הערבי עם הסוג הטקסונומי ירבוז (Amaranthus) על מיניו השונים בעייתי למדי משום שכל מיני הירבוז הנפוצים בארץ הם מינים גרים שהגיעו מאמריקה לאחר שהתגלתה על ידי קולומבוס. מיני הירבוז שמוצאם באסיה או אירופה כמו הירבוז העדין והירבוז המבריק עדיין נדירים מאד וסביר שגם הם חדרו לארץ רק לאחרונה. (3)מחקרם של Costea ו – Tardif שאת מסקנותיו אציג בשורות הבאות עשוי אולי לספק תמיכה להסתייגותי.

הסוג Amaranth (ירבוז) שהוגדר על ידי לינאוס כולל מינים שמוצאם באמריקה, אפריקה ואירו-אסיה. הקשר בין צמחים אלו ושם זה חדש יחסית משום שמינים אלו הגיעו לאירופה רק החל מהמאה ה – 16. לדעתם, למשל, המין ירבוז מבריק הוכלל בסוג אף מאוחר יותר. מאידך גיסא השם היה בשימושם של היוונים והרומאים הקדמונים כמעט אלפיים שנה קודם לכן. ה"ירבוזים" העתיקים היו צמחי "אלמוות" (כפי שמתפרש השם (amaranthus ששימשו ביוון העתיקה להכנת עטרות למטרות פולחניות. אחד המינים הבולטים בקבוצה היה ממשפחת דם המכבים. למינים אלו אין כמובן קשר טקסונומי לירבוזים. לדעת חוקרים אלו שם זה "הודבק" על ידי לינאוס לירבוזים משום שתכונה זו אפיינה גם אותם. התפרחות של כמה מינים שומרות על צורתן ועל צבען גם לאחר שמתייבשות. הירבוז המבריק היה מוכר ביוון העתיקה בשם "blite" (כפי שניתן ללמוד מכתביהם של תיאופרסטוס ודיוסקורידס) והכללתו בסוג Amaranthus התרחשה רק במאה ה – 17. מכאן ניתן להסיק שגם אם אכן זיהה הרמב"ם את הירבוזין עם "בליטו" (ירבוז מבריק) הרי שבשלב הזה לא כלל שם זה את המינים שהגיעו מאוחר יותר לאזורנו.
 

             
תמונה 9.  ירבוז מבריק       צילם:  Dalgial   תמונה 10.  ירבוז מופשל         צילם: אלי ליבנה

  
 


(1) פירוש: לאשה אחת היו בקופתה ירבוזין של תרומה, נפלו לגינה וצמחו. בא המעשה לפני רבי יוחנן והתירם.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) Costea, M. and Tardif, F. J. 2003. The Name of the Amaranth: Histories of Meaning. Sida 20: 1071-1081.

 
 

רשימת מקורות:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהכנה.
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 77).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "ירבוז מופשל", "שומר פשוט", "איספרג החורש", "חמציץ נטוי".
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר