הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חד אמר... וחד אמר..." - תנאים
סוכה נב ע"א
אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, +זכריה יב+
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.
הא הספידא מאי עבידתיה?
פליגי בה רבי דוסא ורבנן.
חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג,
וחד אמר: על יצר הרע שנהרג.
בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב +זכריה יב+ והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד.
אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? -
כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקין בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא.
1.
רוב המופעים של הביטוי "חד אמר... וחד אמר..." שמוזכרים בש"ס מתייחסים למחלוקות אמוראים, ויש גם מקרים שמדובר במחלוקות תנאים - כבסוגייתנו.
1.1
כמו כן, ברוב המקרים מדובר במחלוקת הלכתית, ויש שהמחלוקת היא בדברי אגדה - כבסוגייתנו.
2.
מצאנו באחד המקורות שמסביר בסוגייתנו, שיש קשר בין משיח בן יוסף ליצר הרע, ולכן ניתן להרוג את היצר הרע במקום המיתה שמגיעה למשיח בן יוסף ולפי הסבר זה אין ממש מחלוקת בין שני ההסברים.
3.
ועוד מצאנו עניין מיוחד - בספר "אוסף קונטרסים בעניינים שונים, כץ, אליהו בן אברהם אהרן" - אפשר לומר שאת הדעה הראשונה אומר רבי דוסא, כשהאות ס' [במלה "דוסא"] רומזת על "יוסף" [האות ס' במילים "משיח בן יוסף"] והאות ר' במלה "ורבנן" רומזת על "יצר הרע".
4.
ולפי הנ"ל נראה לומר - לפחות בדברי אגדה - :
5.
שהביטוי "חד אמר" בא להדגיש שכל אחת משתי הדעות שמובאות בסוגיה מתאימה לחכם מסויים דווקא. ומדוע לא מפורש מי אמר כל אחת מהדעות, נראה לומר: כיון שרבי דוסא בא לרמוז על האות ס' שבמלה "יוסף" וכן לגבי "רבנן" הרי שלא באמת התנא רבי דוסא אמר זאת, אלא שהגמרא הביאה את שמו כיון שרומז על התוכן. ואם היתה אומרת בניסוח של "רבי דוסא אומר..." הרי שזה מתאים רק אם אותו חכם באמת אמר את המימרא.
רבי דוסא [בן הורקנוס] חי בתקופת רבי יוחנן בן זכאי - דור שני של התנאים, ובתקופה זו לא היה מקובל לומר על שאר החכמים את הכינוי "רבנן".
6.
וכן יש לומר, ששתי הדעות [כשמובאות בסגנון "חד אמר"] משלימות זו את זו ולאו דווקא חולקות, וזאת, למרות שהגמרא אחר כך דנה בשתי השיטות כאילו הן חלוקות ביניהן.
7.
הגמרא מביאה הוכחה לאחת השיטות: "כדדרש רבי יהודה...", וקשה, הרי רבי יהודה חי כמה דורות אחרי רבי דוסא [רבי דוסא> רבי אליעזר> רבי עקיבא> רבי יהודה].
7.1
ולכן, אם באמת מדובר כדברינו לעיל שלא "רבי דוסא" אמר את דבריו בסוגייתנו, אלא "סתמא דגמרא" קבעה שמתאים [מסיבה כלשהי] לשיטת רבי דוסא, מתאים להביא הוכחה מדברי התנא "רבי יהודה".
8.
הערה בקשר למושג "רבנן":
9.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תר :
"רבנן", נראה מדברי התי"ט בפ"ק דתענית משנה ד' שהוא עדיף מתלמידי חכמים.
אמנם מוהרמ"ז ז"ל שם מצא ביטולים לדבריו וזה יוכיח מכמה דוכתי בגמרא דשם רבנן הוא יותר שייך ללשון תלמודא דילן והיינו רבנן היינו תלמידי חכמים ואין שום חילוק ביניהם
ולי המך נראה דשם רבנן נאמר על הרוב על התלמידים בני הישיבה וכמו שפירש"י בפ"ד דברכות דף כ"ח א' ובשבת דף קי"ט א' דף קכ"ט א' וביומא דף ל"א ב' דף ל"ג א' ובמגלה דף ז' ב' ודף י"ו א' ודף י"ח א' ובקידושין דף ל"א א' ושם דף מ"ז ב' [ודף] נ"ט א' ובבתרא דף כ"ב א' לך נא ראה הא קמן מבואר דלדעת רש"י ז"ל שם רבנן יצדק על התלמידים הפך דעת התי"ט ועיין בשיטת ר' בצלאל על ב"ק דף קמ"א א' שפירש בשם גאון רבנן דבי רב תלמידים בבית רבן וע"ע במוהר"ש הלוי חלק י"ד סי' ח' וב' וכן מתבאר מהש"ס בסוף ערבי פסחים דף קי"ז א' גבי הא דרבא מקמי דפתח להו לרבנן וכו' ע"ש ודוק ועיין באות החי"ת גבי חכם ות"ח:
יש אם כן 3 שיטות לביאור המושג "רבנן":
9.1
עדיף מתלמידי חכמים. ולפי זה נראה, שהלכה תהיה כ"רבנן" [גם אם מדובר ב"תנא קמא"].
9.2
זהה ל"תלמידי חכמים".
9.3
"פחות" מתלמידי חכמים. מדובר בתלמידי בית המדרש, ויתכן שלא תהיה הלכה כמותם אפילו שהם "רבים".
