גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף נג ע"א
האם מותר לעבור על איסורי תורה במקום פיקוח נפש לצורך רפואה שלא כדרך הטבע?
בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד, מי איכא דידע, אי שרי למכתב שם אחספא, ונשדיה בתהומא ומנח וכו', נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו, על אחת כמה וכמה, אמר ליה, שרי וכו' (נג ע"א). וידועה התמיהה, מה היה ספיקו של דוד המלך, הלא אין דבר העומד בפני פיקוח נפש, ואפילו איסור שבת החמור נדחה בפני פיקו"נ, וא"כ כל שכן שאיסור מחיקת השם הקל נדחה בפני פיקו"נ של כל העולם, שעלה התהום לשוטפו.
וב'ספר יהושע' (פסקים וכתבים סי' מ) כתב לתרץ: "דבאמת היה דוד המע"ה מסופק בזה גופא, האם יועיל כתיבות ומחיקות השם להעמיד התהום, ובאמת קיי"ל דבדבר איסור במקום סכנה צריך להיות הרפואה בדוקה... ולזה לא ידע דוד המע"ה כדת מה לעשות, לכן נשא אחיתופל ק"ו מסוטה, דצוה הקב"ה למחוק שמו על המים, ואף דהתם אינו אלא ספק, דיוכל להיות שאחר מחיקת המגילה, יבואו עדים שנטמאת או שהודה בעצמה... דאינה שותות ... דבשעת מחיקת השם בסוטה הוא נמחק מספק, ואפילו הכי התירה התורה, אם כן ק"ו כאן...".
והנה, דין זה שהרפואה צריכה להיות בדוקה, מובא ברמ"א (יו"ד סי' קנה ס"ג) בשם ה'איסור והיתר' (כלל נט סקל"ה), וכלשונו: "וכל חולה שמאכילין לו איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה", וכן נקטו כן להלכה כמה פוסקים (עי' מג"א סי' שכח סק"א; שו"ע הרב שם). אכן מצינו פוסקים שסוברים, שכיון שספק סכנת נפשות להקל, לכן אף ברפואה שאינה בדוקה יש להתיר (ראה ר"ן שבת סופי"ד; ועי' זר זהב על איסור והיתר שם ס"ק טז; פמ"ג סי' שכח א"א סק"א).
ונביא בזה תירוצו של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל בשו"ת 'ובחרת בחיים' (סי' פז), שנכלל בפסקו הידוע שאסור לחלל שבת ואפילו איסור דרבנן, בכדי לשלוח קוויטל לצדיק שיתפלל על החולה, וגופא דעובדא מובא בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רכה): "ועובדא ידענא בעיר מולדתי בזלאטשוב (בשנת תקצ"ו), שהיה חולה מסוכן, ובאותו זמן היה מו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זצ"ל משובתי שב"ק בבראד, והתיר דיין אחד לכתוב על ידי עכו"ם בשב"ק שם החולה ואמו, ושלח לבראד, והרעיש הגאון מהרש"ק ז"ל, ופסל את הדיין מלהורות עוד, וכבוד מו"ר הגה"ק הנ"ל נתרעם גם כן על הכותב, ואמר, עכשיו אני מחויב להתאמץ שישיג החולה רפואה, שלא יוגרם על ידי חילול שב"ק, וכן היה שנתרפא".
והרי דברי הגרש"ק זצ"ל עצמו: "להנגידים מנהלי עדת ישורין בק' זלאטשוב, הנה הציקתני רוחי לא אוכל אדמה על חילול שבת, אשר משפטה כאש בוער בקרבי על הוראה הרעה ומקולקלת אשר נעשה בקהלתכם בשבת העבר, אשר הורה מורה אחד לחלל שבת בחילול אחר חילול, לכתוב בשבת קויטל, ושיסע יהודי יותר מג' פרסאות שהוא דאורייתא, ובסוסים של יהודים, ובשליחות מעות חוץ לתחום, אשר גם לפי דעתם היה אפשר למעט בכמה מלאכות, ולשלוח על ידי נכרי... והנה באמת הוראה זו מקולקלת מתחלתו מאוד מאוד, כי אף דבדין זה פשוט דפיקוח נפש דוחה שבת, אך לא הותר רק ברפואה שהוא בדרך הטבע, ואף בזה שיהיה מומחה ידוע בדוק ומנוסה, אבל בדרך נסיי ותפלה לא הותר בשום אופן, אפילו יהיה המתפלל כרבי חנינא בן דוסא, לא ניתן שבת לדחות עבור זה אפילו במלאכה דרבנן, ומכש"כ דאורייתא...".
בהמשך מציין למה שכתב בספרו 'טוב טעם ודעת' (מהדו"ק הל' ס"ת סי' רלט) "ראיה לזה מן הש"ס דסוכה, גבי דוד המלך בשעה שכרה השתין, דאמר התם 'אי איכא דידע אם רשאי לכתוב שם אחספא ולשדות למיא, עיי"ש, סוף דבר המורה הזה חילל שבת בכמה דברים, בכן אם יחזור המורה לרעה הזה מהוראתו ויתוודה ברבים, ששגגה היה בידו, ולא יוסיף כן, הרי טוב, ואם לאו ידעו שכל הוראותיו המה מקולקלים, והמה כחתיכה דאיסורא ממש, ואל יסמכו עליו בשום הוראה".
ונעתיק הראיה בשלימות מדבריו ב'טוב טעם ודעת' וז"ל: "... וכעת נראה ראיה מן הש"ס פרק ה' דסוכה מה שאמרו שם גבי דוד המלך 'בשעה שכרה השיתין', דאמר שם 'אי איכא דידע אם רשאי לכתוב שם אחספא ולשדי למיא' וכו', והנה עיקר החשש שלו ודאי הוה מכח חשש שיהיה נמחק שם ה' על ידי המים, דהרי כן מוכח מראיית אחיתופל ממחיקת השם בסוטה, מוכח דעיקר חשש דוד הוי מכח שה' יהיה נמחק, וקשה, הרי מחיקת השם אפילו בחנם הוי רק מכח לאו ד'לא תעשון כן לה' אלקיכם', ואטו לא ידע דוד דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, ושבת החמורה נדחה מפני פיקו"נ, מכל שכן מחיקת ה' דהוי רק לאו, וכאן הוי חשש סכנה איבוד כל העולם מכל שכן דמותר, ובע"כ מוכח דלא הותר משום איסור רק מה דהוי רפואה בדרך הטבע, אבל זה להיות על ידי החספא ישוב התהום לאחוריו, זה אינו דרך הטבע רק נס, וזה לא הותר מכח פיקוח נפש...".
אכן בעצם השאלה, אם על רפואות שלמעלה מן הטבע מותר במקום פיקו"נ לעבור על איסור תורה, אין זה דבר מוחלט, כי ישנן ראיות מכמה ראשונים שמותר, וגם המהרש"ם עצמו, טרם שהביא את העובדא הנז', מצדד בכך, ובין הדברים כתב: "אך לצורך חולה שיש בו סכנה למאמינים בצדיקים, י"ל דהוי כמקום פקו"נ דמותר לחלל שבת אפי' באיסור תורה, ומכ"ש בשבות...", [וראה היתר נוסף בשליחת הזכרה לצדיקים בשבת בשו"ת 'יד חנוך' (סי' ה) בשמו של הרה"ק ר' חנוך העניך מאלעסק זי"ע, ששהה יחד עם חותנו, כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע, בעיר בראד באותה שבת, וחלק נגד דעתו של הגרש"ק מטעם אחר (וראה 'סידור לב שמח', דרך התפלה עמ' י)]. אמנם, לסיומא דמילתא כתב המהרש"ם: "ובכל כה"ג אין להקל, ובפרט בדור הזה אין להקל מכמה טעמים, ועל כיוצא בזה אמרו 'שבת הוא מלזעוק' וכו' 'יכולה היא שתרחם' וכו'".
