הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תיובתא... תיובתא"; אמורא אומר ברייתא
סוכה נה ע"א
מיתיבי, דתני רבא בר שמואל: יכול כשם שתוקעין על שבת בפני עצמו ועל ראש חדש בפני עצמו, כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף - תלמוד לומר +במדבר י+ ובראשי חדשיכם, תיובתא דרבי אחא תיובתא. -
מאי תלמודא? - אמר אביי: אמר קרא ובראשי חדשיכם - הוקשו כל חדשים כולם זה לזה.
רב אשי אמר: כתיב חדשכם וכתיב ובראשי, ואיזה חדש שיש לו שני ראשים - הוי אומר זה ראש השנה, ואמר רחמנא חדשכם - חד היא.
ועוד, תניא: בחולו של מועד, בראשון מה היו אומרים +תהלים כט+ הבו לה' בני אלים, בשני מה היו אומרים - +תהלים נ+ ולרשע אמר אלהים, בשלישי מה היו אומרים - +תהלים צד+ מי יקום לי עם מרעים, ברביעי מה היו אומרים - +תהלים צד+ בינו בוערים בעם, בחמישי מה היו אומרים - +תהלים פא+ הסירותי מסבל שכמו, בששי מה היו אומרים - +תהלים פב+ ימוטו כל מוסדי ארץ. ואם חל שבת באחד מהם - ימוטו ידחה. רב ספרא מנח בהו סימנא: הומבה"י, רב פפא מנח בהו סמנא: הומהב"י וסימנך: אמבוהא דספרי.
תיובתא דרבי אחא בר חנינא, תיובתא. -
והא רבי אחא בר חנינא קרא ומתניתא קאמר! -
אמר רבינא: לומר שמאריכין בתקיעות.
רבנן דקיסרי משמיה דרבי אחא אמרי: לומר שמרבה בתוקעין.
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא מקשה על רבי אחא בר חנינא מברייתא:
מיתיבי, דתני רבא בר שמואל: יכול כשם שתוקעין על שבת בפני עצמו ועל ראש חדש בפני עצמו, כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף - תלמוד לומר +במדבר י+ ובראשי חדשיכם, תיובתא דרבי אחא תיובתא. -
1.1
הקושיה היא מכך שמשמע מהברייתא שלא תוקעים על כל מוסף ומוסף באותו יום אלא רק כשחל כל אחד בפני עצמו.
1.2
הברייתא מובאת בשמו של רבא בר שמואל. היו שני חכמים בשם זה. אחד בדור השלישי-רביעי [בזמן אביי], ואחד בדור החמישי - בדור של רב פפא. נראה הגיוני יותר שבסוגייתנו מדובר בחכם הראשון - זה שחי בזמנו של אביי. כי יותר הגיוני שעד דור זה עדיין היו אמוראים שהיו בידיהם ברייתות שלא היו ידועות לדורות הקודמים.
כמו בדף הקודם גם כאן אנו למדים שהגמרא מקשה על אמורא מברייתא שנאמרה על ידי אמורא. "ברייתא ואמורא"
1.3
הגמרא מסיימת את הקושיה בביטוי "תיובתא דרבי חייא תיובתא". כפילות הביטוי "תיובתא" מלמד שהקושיה חזקה ביותר, ולכן דינו של רבי חייא בר חנינא נדחה לגמרי.
2.
הגמרא מבררת כיצד נלמדה המסקנה בברייתא מהפסוק "ובראשי חדשיכם":
מאי תלמודא? -
אמר אביי: אמר קרא ובראשי חדשיכם - הוקשו כל חדשים כולם זה לזה.
רב אשי אמר: כתיב חדשכם וכתיב ובראשי, ואיזה חדש שיש לו שני ראשים - הוי אומר זה ראש השנה, ואמר רחמנא חדשכם - חד היא.
אביי ורב אשי למעשה מוסיפים דרשה של עצמם בהבנת המילים "ובראשי חדשיכם".
אולי אפשר לומר ["חידוש"], שאביי ורב אשי קיבלו במסורת שכך היה ההסבר בברייתא. [ואולי רב אשי שמוזכר כאן הוא "רב אשי הקדמון" - אחד מהם - שחי בימי אביי ורבא]. וזה מתאים להנחה שברייתא שמצוטטת על ידי אמורא [ולא מצוטטת בלשון "תניא"] הרי שאין הכרח שהציטוט שלה מדוייק, ולכן אמוראים אחרים יכולים להמשיך ולפרשה, או להמשיך ולצטטה על פי המסורת שבידיהם.
2.1
וקשה: מדוע הביטוי "תיובתא דרבי חייא תיובתא" לא הובא אחרי ההסבר של אביי ורב אשי, שהרי אם "עורך הגמרא" הוא זה שקבע את ה"תיובתא..." הרי הוא כבר ידע את ההסברים של אביי ורב אשי, והיה עליו להביאם לפני שקבע את המסקנה "תיובתא..."!
2.2
וראה ב"דקדוקי סופרים" שיש גירסא שבכלל לא מוזכר כאן הביטוי "תיובתא..." - ובזה נופלת השאלה בסעיף הקודם. וראה שם, בהערה ח. ושם מובא [וה"דקדוקי סופרים" אומר שזו טעות] שגם הביטוי/פסוק "תלמוד לומר ובראשי חדשיכם" לא נמצא בגירסא מסויימת. לפי זה יוצא שאביי ורב אשי קישרו את הדין לדרשת פסוק.
3.
הגמרא מקשה מברייתא נוספת על רבי חייא בר חנינא:
ועוד, תניא: בחולו של מועד, בראשון מה היו אומרים +תהלים כט+ הבו לה' בני אלים, בשני מה היו אומרים - +תהלים נ+ ולרשע אמר אלהים, בשלישי מה היו אומרים - +תהלים צד+ מי יקום לי עם מרעים, ברביעי מה היו אומרים - +תהלים צד+ בינו בוערים בעם, בחמישי מה היו אומרים - +תהלים פא+ הסירותי מסבל שכמו, בששי מה היו אומרים - +תהלים פב+ ימוטו כל מוסדי ארץ. ואם חל שבת באחד מהם - ימוטו ידחה. רב ספרא מנח בהו סימנא: הומבה"י, רב פפא מנח בהו סמנא: הומהב"י וסימנך: אמבוהא דספרי.
תיובתא דרבי אחא בר חנינא, תיובתא. -
גם אחרי ברייתא זו הגמרא דוחה את דינו של רבי חייא וקובעת "תיובתא דרבי אחא בר חנינא תיובתא"
ולפי הערתנו לעיל בסעיף 2.2 הרי שה"תיובתא..." כאן היא סיכום של שתי הקושיות, ומיושבות כמה שאלות שהעלינו לעיל!
4.
אחרי שהגמרא הקשתה על רבי אחא בר חנינא וקבעה "תיובתא דרבי חייא בר חנינא תיובתא" הגמרא מעלה שאלה: הרי דברי רבי אחא היו מבוססים על ברייתא שדרשה פסוק.
והא רבי אחא בר חנינא קרא ומתניתא קאמר! -
4.1
אפשר להסביר את שאלת הגמרא, שלפי כל הנתונים עד כאן יש למעשה מחלוקת ברייתות, אבל במקרה כזה לא שייך לדחות את אחת הברייתות בביטוי "תיובתא"!
5.
אמר רבינא: לומר שמאריכין בתקיעות.
רבנן דקיסרי משמיה דרבי אחא אמרי: לומר שמרבה בתוקעין.
רבינא ורבנן דקיסרי פירשו את הפסוק בברייתא של רבי חייא בר חנינא באופן שונה מהפירוש שהוא - רבי חייא - פרשה!
5.1
נראה להוסיף: מתאים לומר דבר כזה במקרה של סוגייתנו - בדף הקודם - שרבי חייא בר חנינא הביא ברייתא שלא היתה ידועה, והוא עצמו פירשה [כפי שהגמרא בדף הקודם אמרה בפירוש].
6.
בכל אופן, שואלים הפרשנים מדוע הגמרא היתה צריכה להביא שתי ברייתות ופעמיים היא קבעה "תיובתא..." [ראה לעיל שיש גירסא שיש רק פעם אחת "תיובתא..."].
6.1
יש אומרים [ראה ב"מתיבתא"] שזוהי באמת כוונת הגמרא, שיש שתי ברייתות כנגד ברייתא אחת, ולכן יש "תיובתא" [ואולי זה עצמו נכלל בתשובת הגמרא בסעיף 5 לעיל].
7.
ויש אומרים [ראה ב"מתיבתא"] שכל אחת משתי הקושיות משתי הברייתות [ומה"תיובתא"] דוחה את אחד משני החידושים בדינו של רבי חייא בר חנינא!
8.
ואולי אפשר להוסיף:
יד מלאכי כלל תנה:
... לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד
כלומר, "עורך הגמרא" כינס שתי קושיות ששמע אותן מבתי מדרש שונים! ויתכן שגם את הביטוי "תיובתא..." אמרו בכל אחד מבתי המדרש [ולא נאמר - כמקובל לומר - על ידי "עורך הגמרא"!]
8.1
ויש לבדוק האם הפרשנים שנרמזו לעיל בסעיף 7 לעיל לא "מקבלים" את ההסבר בסעיף זה.
9.
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה ה:
זה שעל המשוררים הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה, ועל פיו תוקעין על הקרבנות, אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום, שלש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים, ויום שיש בו קרבן מוסף מוסיפין תשע על קרבן מוסף, ואם חל ראש חדש או יום טוב להיות בשבת או שחל ראש השנה להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין אין תוקעין לבל /לכל/ מוסף ומוסף בפני עצמו אלא תוקעין תשע בלבד לכל המוספין.
כסף משנה הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה ה:
[ה] אין פוחתין במקדש מכ"א תקיעות בכל יום וכו'. משנה בפרק החליל. ומ"ש ואם חל ר"ח או יום טוב להיות בשבת וכו' עד לכל המוספין. שם (סוכה דף נ"ד) מסיק בתיובתא למ"ד הכל לפי המוספין תוקעין:
כקושיית ה"כסף משנה" מקשים הרבה אחרונים. הרמב"ם לא פוסק כרבי חייא בר חנינא, וזה ברור ומוסכם מכיוון שהגמרא הקשתה עליו והגיעה למסקנה "תיובתא דרבי חייא בר חנינא תיובתא".
10.
ונראה לומר [" חידוש" ]: הרמב"ם סובר שהדחייה של דינו של רבי חייא בר חנינא היא דחייה סופית מכיוון שהברייתא שהביא רבי חייא הינה ברייתא "חלשה" ובלתי מוכרת, וגם היה ספק בציטוט דברי הברייתא [ראה בכל הדברים לעיל ובמה שכתבנו בסוגיה בדף הקודם]! ולכן ההסברים של רבינא ורבנן דקיסרי בברייתא של רבי חייא בר חנינא אינן הכרחיות ואינן נחוצות כלל [כי אולי לא היתה ברייתא כזאת] וכוונתם היתה שאם אמנם הברייתא אמינה הרי שניתן לפרש את הפסוק שמובא בברייתא באופן שונה מהפירוש של רבי חייא, אבל יתכן - שגם לפי רבינא ורבנן דקיסרי - שאין כלל צורך בזה. ולכן הרמב"ם לא פסק את דברי רבינא ורבנן דקיסרי! [הערה: אולי רבינא שמוזכר כאן איננו "עורך הגמרא" וחברו של רב אשי, אלא מדובר ברבינא הקדמון שחי (אחד מהם) בזמן אביי ורבא!]
