גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת סוכה
דף נו ע"א
אחד הולך לקיים מצוה והשני כבר קיימה - מי קודם למי?
שנינו במשנה (נו ע"א) מחלוקת תנאים לגבי חלוקת לחם הפנים ביום השבת בין המשמר היוצא באותה שבת לבין המשמר הנכנס, דתנא קמא אומר: "הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש. רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש". טעמו של רבי יהודה מבואר בגמרא, שהוא "בשכר הגפת דלתות", ופירש רש"י: "שהמשמר הנכנס מגיף הדלתות ערבית, שפתח אותן משמר היוצא". והקשה המאירי על רש"י, הלא "אף היוצא ראוי ליטול מצד פתיחתו", כלומר, הלא פתיחת הדלתות מתחלקת בין שניהם, ומדוע זוכה המשמר הנכנס בחלק גדול יותר, ולכן כתב: "אלא, שנראה ששתיהן פותחות הדלתות, שאף משמר הנכנס זריז להקדים ולבוא, ועומד שם עם המשמר היוצא שעובד בתמיד של שחר ובמוספים ויוצא לו, והנכנס עובד בתמיד של בין הערבים ומגיף לבדו ומתוך כך נוטל שבע", כלומר, שהמשמר הנכנס מקבל חלק גדול יותר, כי בעבודת פתיחת והגפת הדלתות, הם יתרים על המשמר היוצא. אמנם, בביאור שיטת רש"י כתב בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל א סי' כג), שלכן זוכה לכך המשמר הנכנס: "מפני שכר טורחם, שמלאכתם מרובה ביותר על מלאכת משמר היוצא, לפי שיש על משמר הנכנס עבודה יתירה בהגפת הדלתות של עזרה...".
בהמשך המשנה שנינו שהמשמר הנכנס, חולק את לחם הפנים בצד צפון של העזרה, ואילו המשמר היוצא חולק בדרום, ומבואר בגמרא: "הנכנסין חולקין בצפון - כדי שיראו שהן נכנסין, והיוצאין חולקין בדרום - כדי שיראו שהן יוצאין", ופירש"י (במשנה): "הנכנסין חולקין ביניהם בצפון את המגיע לחלקן, כדאמרינן בגמרא 'כדי שיראו הנכנסין', שהצפון עיקר, שהרי קבעו הכתוב לשחיטת קדשי קדשים. והיוצאים חולקים בדרום, כדי שיראו שהן יוצאין והולכין להם, לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר". והיינו, כי צד צפון נחשב לעיקר, משא"כ צד דרום, ועתה ביום השבת, בעת חילופי המשמרות, נחשב המשמר הנכנס לעיקר, ולכן יש להעדיף את מקומם בצד של שחיטת קדשים, ומאידך, המשמר הנכנס אשר אינו נחשב עתה לעיקר, מקומו בצד הדרום - רוח שאינו עיקר.
בדברי המאירי מבואר בזה נקודה נוספת, וכלשונו: "הנכנסים חולקים בצפון, כדי שיראה לכל שהם נכנסים, שהרי רוב קרבנות שחיטתן טעונה צפון, ולפיכך כשנטלו חצי החלות ובאים לחלוק עם אנשי בית אב של אותה שבת עומדין בצפון העזרה וחולקין, והיוצאים חולקים בדרום - כדי שירגישו בעצמם שיוצאים הם, ולא יבואו להושיט יד בעבודת תמיד של בין הערבים".
אמנם, בדברי האחרונים מבואר שהיה זה משום כבוד המצוות, והיינו, שמן הראוי להעדיף בכבודם של אלו העומדים עתה לקיים את מצוות ה', לעומת כבוד אלו שכבר גמרו מצוותם, ולכן יש להעמיד את הנכנסים בצד הצפון שהוא צד החשוב, ולמדו מכך דברים הנוגעים למעשה, וכפי שיבואר.
ותחילה נעתיק מדברי הרמ"ע מפאנו (בשו"ת סי' פג) שנשאל אודות "שני תלמידי חכמים ענותנים וגדולי עולם, שתמיד כל היום היו מפצירים זה בזה יותר מדאי, וכל אחד מהם מבקש בלב שלם לחלוק לו לחברו כבוד בכך ולא שמעו, והטלנו פשר ביניהם שהוכרחו לקבלה בסבר פנים יפות בשביל כבוד התורה, ולא נשאר להם מקום לא לסרב ולא לסרהב, שכן אמרנו להם עד שאנו עוסקים בכבודן של בריות באו ונעסוק בכבוד המקום, וזאת התעודה כי מי שקרא ראשון יפנה מקום לחברו, ויהא נדחה מפניו בבואו לקרות בתורה אחריו, ונמצא הנכנס לעשות מצוה עובר לעולם לפני היוצא, וזה חבוב מצוה וכבוד שמים מתרבה, וגם כבוד שניהם במקומו עומד, כי מי שזכה לקרות ראשון כבר נתכבד כל צרכו, ומעתה ראוי לו שיחלוק מכבודו לעולה לקרות אחריו, עד שאפילו הרב ותלמידו כשזה נכנס לעשות מצוה וזה יוצא שעשה מצוה, לעולם ידחה היוצא מפני הנכנס, וקרוב לשמוע שהנכנס עדיף, מדתנן בשלהי במסכת סוכה נ"ו ע"א 'רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש', ואע"ג דפלוג רבנן עליה להשוות המדה בחילוק החלות, דכו"ע מיהת הנכנסים חולקין בצפון שהוא ימין אל פני הקדש, והיוצאים בדרום שהוא שמאל, ויש כאן כבוד התורה והלכות דרך ארץ בלא ספק".
כיו"ב הוציא בשו"ת גינת ורדים (שם): "ומכאן (-מסוגייתנו) יש ללמוד לשנים שעושין מצוה אחת, והאחד כבר עשאה, והשני עתיד הוא לעשותה, שראוי להקדים ולתת כבוד למי שעתיד לעשות מצוה יותר על מי שכבר עשאה, כגון דאחד ירד מלקרוא בתורה, והלך לשבת במקומו וחבירו עולה לקרוא בתורה, ושניהן שוים במעלתם ושקולים הם זה כזה, שראוי לו לאותו שכבר קרא וירד להתעכב ולתת דרך ומקום לחבירו העולה לקרוא בתורה, שהיורד מן התיבה כבר פעל ועשה מצות הקריאה, והעולה לקרות עתיד הוא לקרות, ולו משפט הבכורה והכבוד על חבירו".
וכתב על כך: "שוב מצאתי בתשו' הרמ"ע סי' פ"ג שכתב ככל אשר כתבתי, וממקום שבאתי, אלא שהפריז על המדה, שכתב עד שהרב ותלמידו כשזה נכנס לעשות מצוה וזה יוצא, שעשה מצוה, לעולם ידחה היוצא מפני הנכנס כו', ולעד"נ דאין לדחות היוצא רק כשהוא בשוה עם הנכנס, אבל אם הוא גדול ממנו הגדול עדיף לכל מילי, דהא משמרות העובדות במקדש דמינייהו ילפינן שוין הם זה לזה, ואין לאחת יתרון על האחרת. גם מאי דמייתי הרמ"ע ראיה להך דינא מדברי ר' יהודה דקאמר ד'משמר הנכנס נוטל שבע חלות והיוצא נוטל חמש', וא"כ מכאן מוכח דיש מעלה יתירה למשמר הנכנס על משמר היוצא, הנה אין זו ראיה כלל, דשכר מרובה זה דנוטלין משמר הנכנס אליבא דר"י לא מפני חשיבותם ומעלתם נוטלין שכר מרובה, אלא מפני שכר טורחם, שמלאכתם מרובה ביותר על מלאכת משמר היוצא, לפי שיש על משמר הנכנס עבודה יתירה בהגפת הדלתות של עזרה כדאיתא בגמרא, ומפני כך נוטלין שכר יתר, וכאשר כתבתי הוא הנכון, והנלע"ד כתבתי" (עי' שו"ת תורה לשמה סי' נט; שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קמו).
